ילדי החוץ פרק 23

"את פוסטמה." אליסי אמרה תופסת את התיק שלה ותולה אותו על כתפה.
"לבבית את הבוקר" אמרתי לה בחיוך ציני,מחכה לה ליד דלת הכיתה.
"תזהרי ממני. הבן אדם מוכן פאקינג לריב עם אחותו בשבילך. את קולטת מה זה אומר בכלל?" מתקרבת אליי במהירות היא נעמדה מולי במבט חשדני.
"אני יודעת. ואני עדיין לא רוצה. להיות בקשר איתו זה..אני פשוט לא מוכנה לזה" עונה לה במבט חטוף יצאתי מהכיתה והיא אחריי.
"את לא אוהבת אותו?" שאלה אותי באי הבנה.
"אני מטורפת עליו" אמרתי לה בוהה בספסל שמצידו השני של הכביש.
"פאק אליסי את לא יכולה להודיע לי שאני עומדת להתקע בקיר?" שאלתי בעצבים כשראשי פגע במשטח קשה.
"איך הגיע לכאן קיר בכלל?" המשכתי לשאול כשראשי מושפל וידי נוגעת במצחי בכאב.
והאם לקיר הזה יש רגליים?
מרימה את ראשי לאט ובחשש עיניי נפגשו בעיניו של טאי.
חודרות וקשוחות.
"אז אני מניח שניפגש עוד הרבה" הוא אמר ואני גיחכתי בהפתעה.
"אל תדאג. אתה יכול להודיע לבימבו שלך שאני לא אצא עם אח שלה" הודעתי לו עוקפת את גופו במהירות.
ידו תפסה באמתי בחוזקה לפני שיכולתי לחמוק ממנו.
"עזוב אותי!" סיננתי כשהרגשתי את העור שלי שורף תחת המגע שלו.
"איך הגעת אליו?" הוא שאל במבט נגעל ועצבני.
"מה אכפת לך?!" קראתי המומה מהחוצפה שלו.
"אכפת. עכשיו תעני" ביקש בשנית.
"לך תזדיין טאי" איחלתי לו בחיוך ציני.
"את מוכנה להפסיק עם הדיבור הזה?" שאל ואני צחקתי מדבריו.
"מה אפשר לעשות? אתה מוציא את החלק הפחות טוב שבי" גיליתי לו מקרבת את פניי אליו כמגלה לו סוד.
מבטו היה אדיש לעוד כמה רגעים וחיוכי היה בלתי נמנע.
"אל תיקח את זה קשה. בסך הכל התגברתי עלייך ואין לי את הצורך לרצוח אותך כל פעם שאתה מופיע מולי" אמרתי לו והרגשתי את אחיזתו נחלשת.
"הוא צדק אה?" מבטו היה מאוכזב וזיק של חיוך עצוב עלה על פניו.
"אין לי מושג על מי אתה מדבר ומה הוא אמר לך אבל אם זה הוציא את כל הרוח מהמפרשים שלך…אז כן,הוא צדק" אמרתי לו לו והלכתי מהמקום.
טאי:
בת של זונה!
לא יולי.
אלא הקרמה המזדיינת הזאת שהחליטה דווקא עכשיו להתנקם בי.
היא התגברה עליי?
היא?
בנות עוד מהתיכון הראשון שלי עדיין קוראות לי האהבה הראשונה שלהם כל פעם שהן שומעות שירים של רון כהן.
הפגישה הלא מתוכננת איתה בבית של מאי שינתה לי הכל.
כשליאם הציג אותה כחברה שלו עד שמאי גירשה אותה מהבית,העיניים שלי לא התנתקו משלה.
כן,תקראו לי בן זונה שלא ביטלתי את השמועות עליהן דיברה מאי.
את האמת אני מתחיל להאמין שזה הדבר שאני הכי מתחרט עליו.
וזיינתי חברות הכי טובות של בנות,ניהלתי כמה מערכות יחסים בו זמנית,אף פעם לא הייתי נחמד למישהי שלא רצתה סקס.
איך זה שדווקא בגלל שמועה מטומטמת אני מרגיש כאילו רצחתי מישהו?
המבט שלה כשחיכתה שאעשה משהו גרם ללב שלי לעצור לכמה רגעים.
אני מקווה מאוד שאני לא אתחרט על זה בעתיד.
לא נשבר לי הלב אף פעם ואני גם לא מתכנן שישבר.
אז איך זה שכשאני רק חושב עליהם ביחד,אני מרגיש אותו מתחיל להסדק?
עם מאי הכל מושלם.
היא לא קטנונית על דברים קטנים,היא ספונטנית וסקסית אבל..היא הגרסה הנשית שלי.
שוברת לבבות סדרתית.
ילדה רעה אפילו.
מצד שני יש את יולי,שאין לי מושג למה אני עדיין מחשיב אותה כצד שני.
הרי היא כבר עם ליאם לא?
יולי היא…היא ממכרת.
צריך לדעת מתי להפסיק לפני שתרצה יותר ממה שתוכל להשיג.
את מאי פגשתי בדיוק בנקודה שהתחלתי לרצות יותר.
אני עדיין מוצא את עצמי בוהה בה לפעמים.
חושב מה הפסדתי.
ותמיד אני מגיע לאותה מסקנה.
יותר מדי.
אז הלכתי לבדוק איך היא הכירה את ליאם.
איפה הוא עומד אצלה,אולי גם אצליח לדלות מידע.
אם זה יעשה לי טוב או ההפך,אין לי מושג.
יצאתי מהשיחה הזאת עם הרגשה יותר גרועה ממה שהתחלתי.
כבר התחלתי לחשוב שזהו,הדרך שלי עם יולי נגמרה.
עכשיו אוכל להיות יותר מ-100% עם מאי אבל..
טעיתי.

"את עשית מה?!" צעקתה של אליסי גרמה לי להרים את הראש מהפלאפון.
ישבנו אצל איתמר רק שלושתנו כדי לעבוד על פרוייקט באזרחות.
טוב לפחות התחלנו עד ששלושתינו פרשנו לטלפונים.
גם דף שער נקרא התחלה לא?
"מה קרה?" איתמר שאל במבט חשדני.
הפסקתי להסתמס עם מאי וחיכתי לתשובתה של אליסי שעדיין נראתה כאילו נפל עליה פסנתר.
"את לא נורמלית. אמרתי לך את זה כבר?" היא שאלה ונראתה יותר רגועה עכשיו כששמעתי את צחוקה המתגלגל של יולי מהצד השני.
"בבקשה תגידי לי שזה לא משהו שיראה ממש מכוער כשתתבגרי." ביקשה בטון מתחננן ולאחר כמה רגעים עצמה את עיניה והשפילה את מבטה.
"אני רוצחת אותך. שלא תעזי להפוך לטאי עכשיו" אמרה וישרה מבטה אליי.
"איך אני נכנסתי לשיחה?" שאלתי בלחש את איתמר שישב על המיטה בגבו שעון אל הקיר והסתכל עליי במבט לא מבין.
"טוב. תבואי לכאן. יאללה..ביי" מנתקת את השיחה היא התחילה לצחוק והניחה את הטלפון על השידה שליד המיטה.
"היא עשתה קעקוע" הודיעה ועיניי כמעט שיצאו מחוריהן.
"היא עשתה מה?" איתמר שאל את מה ששאלתי בראשי.
"ידעתי שהיא רוצה קעקוע. עוד מכיתה ט'. זאת אומרת..זאת גם הסיבה שהיא העבידה את עצמה בגלידרייה כן? אבל..חשבתי שהיא תקבל רגליים קרות רגע לפני" הסבירה.
וואו,בפנטזיות הכי גדולות שלי לא דמיינתי את יולי עם קעקועים.
היא תמיד נראתה לי הנסיכה הקטנה שלא אוהבת כאב.
"טוב כנראה בגלל זה היא הלכה לבד" איתמר אמר וצחק.
"מה זאת אומרת?" אליסי שאלה בחיוך לא מבין.
"את המומחית בלגרום לרגליים קרות!" הוא קרא וקיבל כרית היישר אל פרצופו.
"וואו אני מבינה שנגמרו לך המחמאות אז התחלת עם הדברים הרעים" אמרה והוא צחק בתגובה.
"היא בדרך לכאן?" שאלתי ומבטיהם הסתובבו אליי באחת.
חיוך ערמומי עלה על פניהם שעבר במהרה לצחוק.
"אני עם מאי!" קראתי מרים את ידיי בהפגנה.
"טמרו!" אמא של איתמר קראה לו ושניות לאחר מכן פתחה את הדלת של החדר כשיולי לידה עם חיוך ענקי.
"יש לך עוד אורחת" אמרה בחיוך ופינתה לה את הדרך.
"תודה רבקה" אמרה במתיקות ומבטי פזל אל גבה.
מחפש רמיזה לשינוי שעשתה.
"תלמדו טוב" אמרה וסגרה את הדלת מאחוריה.
"נו,נו,תראי את זה!" אליסי קראה בהתלהבות וקמה ממיטתו של איתמר.
"קיבלת ביצים אה?" איתמר שאל והתרחק מהקיר,מתיישב על קצה המיטה.
"זה די ענקי אז בלי להלחץ" הודיעה מנסה להסיט את מבטה ממני כמה שרק אפשר.
"יש משמעות מאחוריי הקעקוע הזה או שזה סתם בשביל היופי?" שאלתי אותה בפוקר פייס הידוע שלי.
האווירה נהייתה כבדה.
"זה סיפור ארוך" אמרה מסתכלת אליי בחצי חיוך עצוב.
"תראי אותו" אליסי הניחה את ידה על כתפה וביקשה ברכות.
פאק,נראה לי לחצתי על מקום רגיש.
הסתכלתי עליה כשהורידה את ז'קט העור מכתפיה.
חושפת ידיים חלקות ושזופות בצבען.
מסובבת את גבה אלינו הצלחתי לזהות קצה של ציור על שכמה הימני.
על הגב?
אמיצה.
גופייתה החלה לעלות באיטיות וחשפה קווי מתאר שדמו למין צלקת.
"מה לעזאזל עשית?" אליסי שאלה מזועזעת ויולי צחקה בתגובה.
"תכבו את האור" ביקשה ולאחר החלפת מבטים מבולבלת בין שלושתינו,איתמר עשה כמבוקשה.
ברגע שהאור נכבה אותם קווי מתאר זהרו בצבע לבן והרכיבו זוג כנפיי מלאך.
מבטי היה המום מכדי להגיב.
היה שקט של כמה דקות בחדר,כולם הסתכלו בתדהמה על הקעקוע שעשתה.
זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיי.
זאת אומרת,ראיתי תמונות של קעקועי ניאון באינטרנט ואצל חברים אבל…עליה זה היה מלא עוצמה.
משהו עמד מאחורי הציור הזה,ואני ארצה לדעת מה הוא.
"פאק.." אליסי אמרה מודהמת והתקרבה אל גבה עד שידה עברה בעדינות על גבה של יולי שצחקקה בתגובה.
"את מדגדגת אותי אחותי" אמרה לה ואני חייכתי בתגובה.
חולצתה ירדה על גבה והסתירה את הקעקוע שעל גבה.
"נו? מה אתה חושבים?" שאלה כשהאור נדלק וחיוכה היה מלא התלהבות.
"אני חושב שזה..מדהים!" איתמר אמר המום ואליסי הסכימה איתו בשתיקה כשלא הצליחה להגות את המילים מפיה.
"זה מגניב" אמרתי לה מניח את אמותיי על רגליי.
"תודה" ענתה בנימוס והחזירה את מבטה אל חבריה.
"אז מה הסיפור שעומד מאחוריו?" שאלתי אותה והשקט שהיה בחדר נהפך מעיק.
"זאת אומרת..רק אם בא לך לספר.." הקלתי עליה והיא חייכה אליי באי נעימות.
"אולי בפעם אחרת" אמרה ותפסה את ז'קטה שנח על המיטה.
"אני חייבת לעוף." אמרה ונישקה את לחיה של אליסי.
"תתחדשי ילדונת" איתמר אמר כשנישקה את לחיו והתקרבה אליי.
לחיה נחיה על לחיי קצרות אבל בפרק זמן מספיק ארוך לגרום לי לצמרמורת.
"טנקיו חבריי היקרים" אמרה בחיוך שובב ויצאה מהחדר כלא הייתה.
"פאק" איתמר אמרה מסתכל על שנינו.
"ספר לי על זה" אליסי ואני אמרנו יחדיו אך בהקשרים שונים.
עדיין מתאושש מהצמרמורת שעברה בגווי חייכתי כמו אידיוט לעצמי.