ילדי החוץ פרק 15

לא הצלחתי להרדם כל הלילה.
ההתרגשות עדיין זרמה בעורקיי ודמי לא נרגע.
בהיתי בתקרה בשפתיים משוכות בחיוך קטן.
מגע שפתייה של יולי לא נעלם משפתיי וגרם לעקצוץ נעים אך מעצבן באותו זמן.
הייתי צריך אותה עכשיו,כשידיי מחבקות את גופה החמים ונשימתה הקטנה ממלאת את החדר.
יכולתי רק לדמיין את התחושה הזאת.
תחושת האכזבה תקפה אותי ובמבט חטוף אל החלון ראיתי את השמיים מתחילים להתבהר.
עוד כמה שעות אני אהיה בבית ספר ואין לי מושג מה יקרה.
מצד אחד אני רוצה אותה רק לעצמי ומוכן להרוג את מי שיתקרב אליה,ומצד שני האגו שהיה רגיל למלא אותי כל השנים האלה מביע את דעתו,בעוצמה חזקה מכדי להתעלם,כשמבטי פוגש בדמותה או כששפתינו נעות בתיאום.
היא הייתה מיוחדת.
יותר מדי מיוחדת.
אני הייתי האידיוט שחי באשליה ששום דבר לא יכול לחדור את לב האבן שלו.
והנה אני,מוצא סדקים קטנים אך רבים שנגרמו בידי מישהי אחת.
טיפוס יוצא דופן.
מנסה לנחם את עצמי שזה דבר שחולף אני מוצא אכזבה בכל יום שעובר.
בכל לילה שעיניי לא מוצאות מנוחה ובכל בוקר כשאני פוגש בחיוכה.
השעון הראה חמש וחצי ואני ניסיתי להשיג קצת שינה למרות שידעתי שזו בקשה גדולה מדי כשיולי קבעה בעלות על מחשבותיי.

"אני אזיין אותו!" איתמר צעק כשנכנס לכיתה בהפסקה והטיח את תיקו על אחד השולחנות הריקים.
"מה קרה?" שאלתי מרים את מבטי מהטלפון.
"מיקאל." ענה קצרות ותפס את ראשו בידיו,מנסה להרגיע את עצמו.
"מה הוא עשה?" שאלתי קם ממקומי במתח כשתמונה ובה מיקאל ויולי עולה לראשי.
"התעסק עם אחותי" אמר ובאחת האוויר שנתקע בריאותיי יצא.
"אספו? מה לו ולה?" שאלתי לא מבין כשחשבתי על הילדה הטובה שאני הכרתי ביחד עם הילד האידיוט שחבל שהכרתי.
"סיפור ארוך.." אמר והכנסתי את הטלפון לכיסי האחורי.
"הוא בקטע שלה?" שאלתי מתקרב אליו.
"כשזה מגיע למיקאל אין לי מושג כבר." אמר והסתכלתי עליו בשאלה.
"הילד רק מחפש לזיין. עצם העובדה שאחותי מסתובבת עם הנמושה הזה גורמת לי לרצות להרוג מישהו" אמר והרים את מבטו אליי.
"אין לו איזו מוזרמת קבועה או משהו?" שאלתי אותו מבין רק ממבטו שהוא לא מכיר את השיטה התל אביבית לסטוץ קבוע.
"אתה קורא לאחותי מוזרמת?!" הוא שאל צועק ואני מיהרתי להסביר את עצמי.
"תגיד לי אתה דפוק? אספו היא האחרונה שאני אקרא לה מוזרמת,אידיוט" אמרתי לו מסתכל על מבטו נרגע.
"אין לו מישהי שהוא מזיין באופן קבוע?" שאלתי אותו משלב את ידיי.
"יש לו. יותר מדי אפילו. הבן אדם הזה פשוט אוהב להתעסק עם כל בחורה שחשובה לי!" טון דיבורו היה מיואש ואנחה יצאה מגרונו.
"הוא התעסק עם אליסי?" שאלתי בגבות מורמות מהלם.
מבטו הורם אליי בספק פחד ספק חשש.
"יולי" אמר וגופי כולו התקשח.
הדם שנרגע מאתמול בלילה התחמם שוב והפעם מכעס.
ידיי התכווצו ונשימותיי החלו להיות לא סדירות.
"איפה הבן זונה הזה?" שאלתי יוצא מהכיתה,מחפש אותו במבטי.
"תירגע אחי,הוא סתם אידיוט. אל תבזבז עליו אנרגיה." איתמר קרא מנסה לצמצם את הפער שביננו.
"על הזין שלי. שישמור את הידיים שלו לעצמו" אמרתי נעצר באמצע הרחבה הענקית,מבטי סוקר את כולם.
"טאי?" שמעתי את קולה של אליסי מאחוריי.
מסתובב באחת מבטה היה מודאג כשאיתמר תפס בידה.
כאילו גרר אותה הנה בשביל לדבר איתי.
"איפה מיקאל?" שאלתי אותה ומבטה התחלף עם איתמר.
"למה אתה צריך אותו?" שאלה ולאחר מכן התחרטה.
"הוא הבריז ממתמטיקה אז אני מנחשת שלא פה" אמרה ואני רציתי לצעוק ברגע זה.
"כוסעמק ערס" מלמלתי בועט באחת הספסלים שעמדו שם.
"אחי! זאת השחתת רכוש!" איתמר קרא,בוהה בהלם בקרשים האחדים שנשברו.
"על הזין שלי" אמרתי לו מתקדם אל הבניין.

הברזתי מהיסטוריה.
לא יכולתי לשבת בשקט ולחשוב כל השיעור על יולי עם מיקאל.
מה הוא עושה לה ואם הוא נוגע בה.
זה היה עינוי אכזרי.
אבל כמובן שגם לשבת בכיתה נטושה עם מוזיקה רועשת ברקע לא עזרה.
"מבריז אה?" הרגשתי את לחישתה באוזני.
יכולתי לשמוע את חיוכה.
הקלה ירדה על חזי והחיוך שעלה על שפתיי היה בלתי נמנע.
"בואי הנה" אמרתי לה מסתובב ותופס בעורפה.
חיוכה גורם לשלווה לרדת עליי ולוורידי להזדקק לעוד.
מצמיד את שפתיי אל שלה בעדינות לא יכולנו למחוק את חיוכנו.
לשונה הקטנה מתגרה בלשוני ומענה אותי עינוי מתוק.
נוגעת ונסוגה.
מזמינה אותי אל פיה.
הרמתי אותה על השולחן.
נעמד בין רגליה וידיי על גבה המתוח.
"אז למה הברזת?" שאלה מתרחקת משפתיי טיפה ומחייכת.
"עזבי" אמרתי לה נזכר בסיבה למצב רוח המחורבן שלי שחזר אליי שוב.
מנתק את ידיי ממנה ומתרחק טיפה היא הסתכלה במבט לא מבין.
"מה קרה?" שאלה מניחה את ידיה על חזי בליטוף עדין.
"הזדיינת עם מיקאל?" שאלתי אותה מביט בה במבט אטום.
הריחוק הגיע וידיה שהיו פרוסות על חזי בדאגה כעת התרחקו ממני כאילו נכוו.
"מה?" היא שאלה מבולבלת והמומה בו זמנית.
"כן או לא?" הצטערתי ששאלתי את השאלה הזאת אך מאוחר מדי לסגת.
"אתה רציני?" שאלה אותי מנעמד על רגליה ומכריחה אותי לתת לה מרחב.
הייתי חייב לדעת.
הייתי חייב להרגיע את הרוחות שסערו בתוכי ולא שמתי לב אליה.
האגו צחק צחוק מרושע והודיע שהוא חזר כדי להשאר.
לא עניתי לה ורק הסתכלתי עליה כמו אידיוט מתקדמת אל הדלת.
תופסת בתיקה הזרוק על הרצפה היא אמרה במבט כואב,"לא"
המילה היחידה הזאת הבנתי שעשיתי טעות.
ושאני הולך להצטער עליה.
גבה החל להתרחק ממני וראשה הושפל קדימה.
מרוב שניסיתי להגן עליה פגעתי בה.
פגעתי בכבוד שלה,עליו ניסיתי לשמור.
למה זה מזיז לי? לא היה לי מושג.
הרי פגעתי בכבודן של רבות ואפילו הרשתי לעצמי לעבור לאחת אחרת לאחר מכן.
למה דווקא היא,הצליחה להזיז אצלי משהו בלב?