ילדי החוץ פרק 12
חזרתי לבית ספר רק כדי לגלות שהוא סגור.
קפצתי מעל השער העצום ועשיתי את דרכי לכיתה הקבועה שלי.
חושב בדרך על השאלה של מאיה שהטרידה אותי כל הדרך הנה.
פותח את הדלת ונשכב על אחד השולחנות עצמתי את עיניי בשלווה.
מאזין לדממה שהייתי זקוק לכמה דקות ממנה.
מהרגע שמאיה שאלה אותי את השאלה הזאת הבלאגן שבראשי דמם.
האם זה יפריע לי לראות את יולי מתגרה במישהו אחר? מחייכת למישהו שהוא לא אני? מתנשקת עם נער טיפש במקומי?
פקחתי את עיניי בוהה בתקרה הסדוקה.
"איזה כאב ראש.." מלמלתי משפשף את עיניי בעייפות.
האם באמת יהיה אכפת לי? שאלתי את עצמי.
כשזיכרונות הנשיקה מתחילות להופיע עיניי נעצמו שוב.
הרגשתי את הלשון שלה מתגרה בלשוני.
מעניקה לי נשיקה אמיתית.
שפתיי לא רצו להתנתק משלה,רוצות עוד ועוד ככל שהזמן עבר וגופה נצמד אליי.
רגליה שנכרכו סביבי וידיה משחקות בשיערי.
"יהיה לי אכפת" אמרתי מבלי לשים לב.
"יהיה לך אכפת ממה?" שמעתי את קולה ועיניי נפתחו באחת בשביל לגלות את פרצופה של יולי מקורב אליי יתר על המידה.
מבטה היה סקרן וכעת רק רציתי להרגיש אותה שוב על שפתיי.
"שוב פעם את?" שאלתי נשען על מרפקיי.
"אתה פשוט לא יכול להתנער ממני" מלמלה צוחקת ונשכבה לידי.
"ידעתי שתהיה פה" אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה.
"וואלה?" שאלתי אותה חוזר לשכב.
"יאפ" ענתה משחקת בשולי חולצתה.
"אתה רוצה שאני אשכח מהנשיקה מקודם?" היא שאלה ונשענה על ידה,ממתינה לתשובתי.
"מה?" שאלתי אותה מופתע מישרותה.
"הנשיקה מקודם. אם הכעסתי אותך אז..לא התכוונתי. אין לי מושג מה עבר עליי" היא אמרה נאנחת ואני ניסיתי ללא הצלחה להחניק את החיוך שעלה על פניי.
"מה מצחיק?" שאלה מחייכת גם היא וכעת גורמת לי לצחוק כמו אידיוט.
"מה השעה?" היא שאלה מנסה להעביר נושא.
"עבודה?" שאלתי מרגיש את האכזבה משתלטת עלי.
"פרוייקט." אמרה והסתכלתי עליה לא מבין.
"במה?"
"אמנות."
"את לא יודעת אמנות?"
"לא,בגלל זה ביקשתי מהשכן שלי לעזור לי. הוא היה במגמה הזאת גם לפני שנתיים ושמר את הסיכומים."
מבט מבולבל עלה על פניי ושאלתי אותה בסקרנות,"בן כמה הוא?"
"19 נראה לי" אמרה במבט חושב.
"אל תלמדי איתו" אמרתי בקול שנשמע כמו ציווי.
"למה? זה מפריע לך?" שאלה יורדת מן השולחן ומתקדמת אל לוח הגיר שמולנו.
"לך זה לא?" שאלתי קם אחריה.
"לא,למה שזה יפריע?" שאלה צוחקת תופסת בגיר ומשרבטת דברים על המשטח.
"אני אלמד אותך" אמרתי וזכיתי למבט המום ממנה.
"זה לא רק לצייר טאי" היא אמרה צוחקת ואני התקרבתי אליה יותר.
"אני יודע. דוד שלי נהג לקחת אותי למוזיאנים כל הזמן כשהייתי קטן. אני יודע מספיק בשביל לעזור לך לעבור את הבגרות" אמרתי וצחקוק קטן בקע מפיה.
"כל עוד תשמור את הידיים שלך לעצמך,נסתדר מצוין." אמרה בחיוך ותפסה בתיקה.
"אז ניפגש מחר?" שאלה ואני הנהנתי לחיוב.
תגובות (3)
תמשיכי! אני מכורה לסיפור שלך! התחלתי לקרוא מלפני שני פרקים אבל לא זכרתי את הסיסמה לפה כדי להגיב :) אהבתי את זה שהסיפור שלך שונה מרוב העלילות של הסיפורים שפה.
חחחח תודה רבה שמחה שאהבתת 3>
מהמם! יולי תהרגי את טאי וזהו הרגת את הילד מסכן כמה הוא חולם/חושב עלייך ואת לא שמה עליו בשיט תתני לו עוד נשיקה! ומה לא מפריע לך שהשכן שלך הוא בן 19? -פדופיל- לעזאזל! נכנסתי חזק לסיפור את חייבת להמשיך! מתי יש המשך??