ילדי החוץ פרק 11
ראיתי אותה מתהלכת על חומה ישנה ודהויה בצבע.
היא הייתה מרוכזת בלא ליפול על ישבנה כך שלא הייתה מודעת לנוכחותי.
התקרבתי אליה בחצי חיוך כבר מושיט את ידי להבהיל אותה.
צווחה ברחה מגרונה וגופה נטה לאחור מאיים ליפול.
"כנראה שאני באמת אתפוס אותך כשתיפלי" אמרתי צוחק תופס בגופה,מנסה להחזיר לה את האיזון.
"מצחיק" אמרה מעוצבנת והתיישבה במהירות נזהרת לא ליפול.
"עצבנית?" שאלתי מניח את שתי ידי משתי צידיה.
כולא אותה בגופי.
"קלות" השיבה מביטה בי מבין שתי סדקים זועמים.
"זה לא בריא את יודעת. אומרים שזה עושה קמטים"
"לך זה דווקא נראה בריא מאוד. ואני לא רואה זכר לקמטים" מבטה סקר אותי במהירות ושב אל פניי.
"אז שאני אומר תודה על שאני נראה טוב או כי את חושבת ככה?" פיה נפער בהלם משאלתי.
"אני אנקוט באלימות" הודיעה ואילו מבטי פזל אל הגלידה שנמסה בידה.
"אולי כדאי שתנקי את היד קודם." אמרתי ומבטה שוגר אל ידה שהייתה מרוחה בגלידת וניל.
"אוף.." מלמלה והסתכלה עליי בכעס.
מסתכלת על ידה כמה שניות היא קירבה אותה אל פיה והחלה לנקות אותה בלשונה.
באיטיות הורגת,בזמן שמבטי ממוקד בשפתיה.
"הא..זאת גם דרך" אמרתי שקוע במעשיה,מרגיש את דמי מתחיל להתחמם.
"אני הולך להביא לך נייר" הודעתי בא ללכת כשהיא תפסה בידי.
כף ידה הייתה קטנה על שרירי זרועי.
מגעה היה נעים והבדלי הכוחות העלו לי את האגו.
"את באה לטמטם אותי?" שאלתי צועק מסתובב אליה בחזרה.
תופס בעורפה ומקרב את פניה אלי,לרגע רק נשמתי את ריחה.
"זה חייב להפסק" מלמלתי והיא הסתכלה עליי כאילו נפלתי ממאדים.
"רק רציתי שתזרוק את הגלידה בדרך" מלמלה.
עוצם את עיני בייאוש אנחה יצאה מגרוני.
"גם אני רציתי דברים. אולי עדיין רוצה" מלמלתי לעצמי ומבטה המבולבל הופיע.
"אני יכולה גם לזרוק את זה כאן,זה מתכלה" אמרה בעוד אני עוקב אחר ידה שזרקה את הגלידה הצידה.
"לא זה לא" אמרתי במבט תואם לשלה.
"וואו. האם אתה חולק עליי?" שאלה בטון מפקפק.
"עלייך? הייתי עושה הרבה דברים,לחלוק לא היה אחד מהם"
"טאי" לחשה את שמי.
"ממ?" בלעתי את שפתיה במבטי.
"לך תזדיין" שפתיה לחשו לשפתי בחיוך ערמומי.
"לא צריכה לבקש הרבה" אמרתי מצמיד את שפתיי לשלה.
ההלם לא איחר לבוא.
שפתיה קפאו מאחרות לשתף פעולה.
שניות קצרות לאחר מכן ניתקתי ממנה.
"אני מבין שנשיקות הן לא הצד החזק שלך" מלמלתי צוחק מתנחם בזה.
מבטה היה המום ובלי התראה מוקדמת ידיה תפסו בעורפי, מחזירות את שפתיה אל שפתיי.
שום הלם לא השתלט עליהם והיה נראה ששום דבר גם לא יכל לרסן אותם.
מלטפת את לשוני בלשונה היא ינקה את שפתיי.
זה מסוכן מה שקורה פה,חשבתי.
מנסה להתרחק מצאתי את עצמי תופס בחולצתה,מצמיד אותה אליי עוד.
לא רוצה להתנתק ממנה.
משהו פה היה מסריח.
לא רגיל.
אני מתחיל להתמכר וזה לא טוב.
ידיה תפסו בראשי ושפתיה ענגו את שפתיי.
לא הייתה לי נשיקה כזאת כבר הרבה זמן.
הייתי רגיל לביישנות,לתמימות המזויפת שגרמה להחניק גחוך מזלזל.
מתרחקת ממני מעט לשונה נישקה את שפתי התחתונה.
נושכת אותה בעדינות לאחר מכן.
"כנראה שלא" אמרה ורגליה שנכרכו סביבי כעת ניתקו ממני.
יורדת למטה הפרשי הגובה היו ניכרים.
ידי כמעט קורעות את חולצתה,הסתכלתי על שפתיה הנפוחות שהחלו לחייך.
כן,אלו שפתיים הראויות לנשיקות.
המוח שלי החל להעלות עשן מרוב הבלבול.
הרגשתי את האגו שלי מתחיל לסגת אחורה,מפנה לה מקום.
שנאתי כל רגע ורגע.
ומרוב ששנאתי את זה החלתי להתעצבן.
וכשהתחלתי להתעצבן רק דבר אחד הצליח להרגיע אותי.
והדבר הזה הוא הסיבה לכל הבלאגן הזה.
"טאי? הכל בסדר?" קולה שקרא בשמי גרם לי להזדקק לכמה רגעים של שקט.
כשהיא לא נמצאת אני חושב בבירור אבל המסקנה שאליה אני מגיע קופצת מהחלון יחד עם כוח הרצון שנדרש לי להתמיד בה ברגע שדמותה נכנסת לתמונה.
"כן,כן. אני נראה לי אלך הביתה" מלמלתי והלכתי לכיוון השערים של הבית ספר.
התקדמתי במהירות.
כאילו רגליי ניסו לברוח מטלפיה של מפלצת.
יוצא לרחוב הרגשתי בידה אוחזת בפרק ידי.
הסתובבתי אליה במהירות שכמעט גרמה לה למעוד.
"החלק שלך" היא חייכה והושיטה לי את השטר שקיבלה.
"איך ידעת?" שאלתי מבולבל.
"אני לא טיפשה. למרות שהפרט הזה משתנה כש…לא משנה" היא מלמלה בחיוך מבולבל והסתובבה להכנס אל תוך השערים.
הסתכלתי על השטר שהיה בידי וחייכתי.
נסיכת דיסני מזורגגת.
יש לה תמימות שאין לאף אחד וערמומיות משעשעת.
היא מתגרה בי ומועדת להשפעה.
חיוכה כאילו נתלש מסרט והודבק עליה.
מכניס את השטר לכיסי האחורי החלתי להתקדם במהירות למקום היחידי שבו יכולתי להתייעץ עם כמה דעות שונות.
המכון.
"שלום ילד" מרקו קרא מדוכן הקבלה.
המזגן פעל על קירור ומשב רוח קריר פגע בי כאשר פתחתי את הדלת.
"איפה אבי?" שאלתי אותו מוריד את החולצה המיוזעת וזורק אותה לפח שעמד ליד הדלת.
"מה קרה? צרות בגן עדן?" שאל כשעקפתי את הדוכן והוצאתי גופייה קרועה עם לוגו המכון.
"טאי?" שמעתי את קולו של אבי כשיצא מן המסדרון עם הלקוח שבו טיפל.
תחבושת לבנה הייתה על ידו והבעה מרוצה על פניו.
"אני צריך עזרה" אמרתי מרגיש את ליבי מתחיל לדהור.
אף פעם לא התייעצתי עם אבי על מישהי.
נהגתי להסתדר לבד בכך שלא הייתה לי אחת שהייתה ששווה התייעצות.
וגם אם כן,גרמתי לה לשנוא אותי.
לא,המקרה עם יולי הוא לא אותו מקרה.
לגרום ליולי לשנוא אותי זה לטעום מעוגה שתאהב ולזרוק אותה לפח בידיעה שאתה רוצה עוד.
"מה קרה?" אבי שאל וכעת גם מרקו נכנס לדיון.
"זה..זה מסובך.." אמרתי מגרד בעורפי.
"הסתבכת?" הוא שאל תופס בכתפי בדאגה.
"סוג של.." מלמלתי ומרקו נעמד ליד אבי.
"המשטרה כבר התערבה? פתחו לך תיק? מה קרה?!" מטח שאלות הוטח אליי ואני הסתכלתי על מבטו המודאג באי הבנה.
"מה? לא! אין שום משטרה או תיק פלילי" אמרתי לו מוריד אותו מהנושא הזה מהר.
מוציא את האנחה שנתקעה לו בחזה הוא סימן למרקו לטפל בלקוח שעמד ממתין לשלם.
"איפה מאיה? נראה לי שעדיף שאני אדבר איתה" אמרתי לו והוא צחק.
"לא." פניו הורצנו ומרקו סגר את החנות.
"דבר ילד" אמר כשחזר לעמוד ליד אבי.
"אתם יודעים שאני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות נכון? או שבנות חושבות שהן יכולות לרסן אותי..נכון?" שאלתי אותם והם הנהנו לחיוב בשעשוע.
"ושיש לי אגו עצום ושהיד שלי תמיד חייבת להיות על העליונה" המשכתי וראשיהם המשיכו להנהן לחיוב.
"אז עכשיו בא לי להרוג מישהו והראש שלי מבולבל לחלוטין" אמרתי להם מסתכל על השעשוע שנעלם והתחלף בהבנה.
"אני אוהב אותך תמיד טאי. לא משנה מה אתה ומה הסטייה המינית שלך. אנחנו בתל אביב,מקבלים פה הומואים בהבנה-אבי אני לא הומו" קטעתי את נאומו המרגש ומבטו קפא.
"אתה לא הומו" חזר על דברי ולקח כמה שניות כדי להמשיך ולשאול,"אז מה לעזאזל קרה?" צרח ומרקו החניק חיוך.
"יש איזו אחת ש…לגמרי מצליחה לרסן אותי" אמרתי מגיע למסקנה באנחה נכנעת.
"וואלה?" שתיהם שאלו מעלים חיוך גדול על פניהם.
מחליפים מבטים הם החלו לצעוק כמו מטורפים ולקפוץ עליי בהתלהבות.
"מה יש לכם בהמות?" שאר העובדים במכון יצאו מחדריהם משועשעים מהטמטום של אבי ומרקו.
"סחבק מאוהב!" אבי קרא,גורם לכולם להצטרף לצעקות.
"אני לא מאוהב קרציות!" צעקתי גורם להם להרגע.
"אנה מכירה אותה?" אבי שאל עם חיוך ענקי מרוח על פניו.
"אם אנה יודעת אני מספר לכל האקסיות שלך שאתה עומד להתחתן" אמרתי לו יודע מה כוחן של החברות לשעבר של אבי.
"בלי צעדים פזיזים" הזהיר ואני צחקתי.
"מה קורה פה?" מאיה הגיחה מהמסדרון במבט מבולבל.
"לילד יש מישהי" מרקו אמר זוכה למבט מצמיא ממני.
"אין מישהי. זתומרת יש מישהי. אבל לא מישהי מישהי. עזבו לא משנה" אמרתי ותפסתי את התיק מהרצפה.
"טאי" מאיה תפסה בידי.
"מה עכשיו?" שאלתי נאנח בעייפות.
"אתה רואה אותה מתנהגת לאחרים כמו שהיא מתנהגת איתך?" שאלה ואני הסתכלתי עליה לא מבין.
"תחשוב על זה. ותחשוב על מה תרגיש בעקבות זה" אמרה והסתובבה ללכת.
תגובות (1)
אנגלית זה מקצוע חשובב אל תבזבזי שיעורי אנגליית ותמשיכייי אהבתי את הפרק למרות שכמה דברים לא מובנים אבל הצלחתי לסדר אותם