ילדי החוץ-פרק 1 ניסיון

"יש לך פוטנציאל"
זה מה שהמנהלת אמרה בתחילת השיחה שהודיעה שאני מסולק מבית הספר.
השלישי השנה.
מעורר גאווה,לא?
זה לא שאני לא אוהב ללמוד.
אני יודע שיש לי בעיה עם כמה מקצועות אבל הבעיה היותר חמורה שלי היא שאין דבר שיותר גורם לי לאבד את דעתי משאומרים לי מה לעשות.
אני יכול להתפוצץ מזה.
חבל שככה מערכות החינוך בוחרות לעבוד בישראל.
להכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה,להחליט עליי כאילו יש להם בעלות על החיים שלי,למתוח ביקורת על החינוך שההורים שלי נתנו לי.
הם בהחלט מרגישים מספיק בנוח לעשות את כל הדברים האלה.
למרות שאם כבר להודות בדברים,המבט שלהם כשהם נזכרים שיש להם עסק עם יתום הוא לא יסולא מפז.
במיוחד בקטע של הפגישה עם ההורים.

התחלתי לגור אצל דוד שלי אחרי שתאונת דרכים קשה השאירה אותי יתום מהורים ורגשות מיותרים,כמו אהבה.
גדלתי להיות בן אדם קר,אדיש,מחושב,ציני ולרוב מרושע.
הייתי בן 6 כשזה קרה.
כולם התנערו מהאחריות עליי,פחדו שאגדל להיות נער אובדני.
הם טעו טעות מרה.
דוד שלי,אבי,שהיה אז רווק תל אביבי טיפוסי שלא מזמן השתחרר מהצבא הפך להיות האפוטרופוס החוקי שלי.
אולי לא גדלתי עם נטיות אובדניות אבל בהחלט למדתי איך לזיין ולזרוק.
אבי לא טרח לשנות את שגרת חייו היומיומית בשבילי ולא היה האבא שאף פעם לא היה לי (חלקית).
יותר טוב מזה,הוא היה הדוד שלי,החבר הכי טוב שמעולם לא היה לי.
ראיתי אותו בכל המצבים האפשריים.
עצבני,מאוהב,או סתם במצב רוח מיוחד אחרי זיון טוב.
בגיל 15 כבר איבדתי את בתוליי.
זה היה עם גל.
לא הייתי קורא לה האהבה הראשונה שלי.
היא הייתה כוסית שהראתה התעניינות מספיק ברורה בשביל לגמור מתחתיי.
כמובן שמאותו יום לא ראיתי אותה יותר.
בערך באותו פרק זמן התחלתי להכיר במגרעות שלי ואיך הן משפיעות עליי.
זה התחיל בשיחות שפקדו את אבי מהמורות שלי.
המשיך בהשעיות קצרות ומשם להשעיות יותר ארוכות.
אחר כך זה כבר היה סילוק לצמיתות מבית הספר.
אחד מהם אפילו קרא לחרם על צאציי.
אבי בנתיים פתח את מכון הקעקועים שלו שזכה להצלחה די מפתיעה.
מיד הוא נהפך לבן אדם עסוק שלא יכל להתעסק באחיין המרדן שלו אז הוא לקח אותי לעבוד איתו מדי פעם.
הייתי מסרטט לו קעקועים ופוגש בנות יפות.
מה רע?
הייתי בן 16 וחצי כשהחלטתי שאני רוצה את הקעקוע הראשון שלי על האמה.
ברגע שהמחט חדרה את עורי הבנתי שאני עוד אתמכר.
הכאב החד והלא פוסק אך בו זמנית מתוק ומעורר גרם לחושי להיות מודעים אך ורק לזה.
אבי כמובן הזהיר אותי לגבי ההשלכות וגרם לי לחתום על חוזה שקבע שלא משנה אם וכמה אני אשנא את הקעקוע אחר כך אין לי שום זכות לעשות למקעקע שום דבר שיזיק לו בכל אופן שהוא.
אחריי שהתחיל להרוויח ולחסוך מספיק כסף בשביל להחליף את דירת הרווקים המסריחה שלו הוא השיג דירת לופט ענקית במרכז תל אביב ומימן לי מנוי לחדר הכושר הכי טוב שיש בעיר.
טוען שאני צריך להתנפח ולהצדיק את מוניטין 'הילד הרע' שיצרתי לעצמי.
וככה החלתי להתאמן.
גופי החל להתנפח ובמהרה ידי כוסו שרירים וגופי נהיה מוצק.
המאמן שלי רשם אותי לתחרויות אגרוף ומשם התגלגלתי לאומנויות לחימה.
וזהו.
זה בעיקרון סיפור החיים שלי בקצרה.
היום אני בן 17,עדיין בין בתי ספר ומתאגרף בזמני הפנוי.
אין לי זמן לבנות,אף פעם לא הייתי מאוהב ומבחינתי הקשר שלי עם בנות המין השני מתחיל ומסתיים במיטה.
אבי לא מפסיק לומר לי שאם היה יודע שהאחיין שלו יהפוך לשובר לבבות הוא היה מתנזר עוד כשרק הגעתי לבית שלו.
היום יש לו חברה.
מורה באיזה בית ספר לילדים זרים בדרום תל אביב.
אני מבין איך אבי נפל בקסמיה.
אבל לא ידעתי שזה היה עד כדי כך חזק כשהוא בא אליי ביום שבת אחר הצהריים בהודעה שגרמה לי להסתכל עליו לא מבין.

"טאי!" הוא קרא לי מהמטבח מתקדם אליי בצעדים מהירים.
"מה?" שאלתי אותו מרוכז במשחק הוידיאו החדש שקנה לא מזמן.
"אתה ממחר מתחיל ללמוד בבית ספר שאנה מלמדת בו" הוא קבע ואילו אני התעלמתי.
המתנתי לצחוקו או לפחות לחיוך או קריצה שתרמוז שהוא צוחק ומתבדח אך ככל שהזמן עבר והחיוך לא הגיע הסתכלתי עליו המום.
"אתה רציני איתי?" שאלתי אותו מתחיל להתעצבן.
"אתה רואה אותי צוחק? אני רוצה שתוציא בגרות מלאה ואם לא זה אז 12 יחידות לימוד,דבר שאם תמשיך לשבת בבית ולשחק במשחקי וידיאו מחורבנים לא יקרה" אמר מנתק מהחשמל את הטלוויזיה.
"ממתי נהפכת לכזאת נקבה?" שאלתי אותי מתמח לאחור.
"מה זה?" הוא שאל זורק עלי כרית במבט מעוצבן.
"תירגע דוד אתה יודע שאני צוחק. אנה כבר תפסה את התפקיד הזה בכל מקרה" אמרתי לו קורץ,יודע שזה הדבר שהכי מעצבן אותו בעולם.
לערב את חברה שלו בריבים שלנו.
"אתה מת" הוא סינן מבין שיניים חשוקות נותן לי כמה שניות לברוח ממנו.
"אבי!" שמעמו את קולה של אנה בא מהמטבח.
וככה היא נעמדה מולנו,ידיה אוחזות בספל קפה מהביל וחיוכה כובש את פניה.
היא הייתה יפייפיה אמיתית,ואבי היה מוקסם ממנה.
הם נפגשו בסטודיו כשהיא באה לתמוך באחיה שעשה את הקעקוע הראשון שלו.
"כן?" אבי הסתכל עליה בריכוז כשידו תופסת בחולצתי ואני עומד על רגל אחת על הכיסא שבפינת הישיבה ואילו רגלי השנייה על השולחן.
"תפסיק להרביץ לאחיין שלך ותן לי לדבר איתו רגע" אמרה והתקדמה לכיווננו,מתיישבת בחינניות על אחד הכיסאות.
"וותרי אנה,אין לי שום כוונה ללכת לבית ספר הזה" אמרתי לה עובר כמה כיסאות רחוק מאבי ולבסוף יורד אל הרצפה הקרה.
"למה לא? אתה בוחר איך תעודת הבגרות שלך תראה והתשלום עצמו יחסית לבתי ספר אחרים נורא זול" אמרה בקול רגוע.
"עדיין. מה איבדתי בבית ספר עם עובדים זרים שחצי מהם לא מדברים עברית בכלל? יש לי את החברים שלי ובקשר לתעודת בגרות אני כבר אסדר משהו" אמרתי בפיזור נפש מחפש משהו לאכול במקרר.
"קודם כל אתה נשמע כמו צפונבון טיפוסי שלא מבין מהחיים שלו אבל מנסה להשמע כאילו הוא כן,דבר שני תפסיק להשמע חכם כי אתה יוצא טיפש,דבר שלישי החברים שלך דפוקים בראש ודבר רביעי,אתה אידיוט" אבי נעמד מולי לאחר שהטיח בפניי את כל דבריו.
"מה אתה בא לומר דוד? שאני חייב ללכת ללמוד שם?" שאלתי אותו תופס תפוח מסלסלת הפירות שאם לא אנה הייתה מרקיבה במהרה.
"לצערי אחיין,כן. אתה חייב." ידו תפחה על כתפי בדרמטיות.
"טוב" אמרתי לוקח ביס גדול מהתפוח שבידי.
"מה טוב? סתם ככה אתה מסכים? בלי מאבק? בלי משטרה?" הוא שאל המום ואני צחקתי מתגובתו.
"כן. זה גם ככה לא הולך להמשך הרבה זמן אז מה אכפת לי." שאלתי אותו מתקדם אל המדרגות לקומה השנייה ששמשה כחדרי.
"אני רוצה שתשקיע הפעם טאי!" הוא קרא מאחוריי ואני נפלתי על המיטה המרחפת העצומה שהייתה במרכז החדר.
קורות עץ נמוכות שימשו כקירות והפרטיות לא תפסה חלק ואף קטן במקום.
"אני אומר לך עשיתי בחירה טובה שהחדר שלו ממש מעל הראש שלי" אבי מלמל לאנה הצוחקת