ילדי ארבעת העונות – פרק 7 [סיפור משוטף]

אז אפשר לומר שהגעתי לבית הספר והמורה כמובן עשתה מפגש ואחר כך שחררה אותנו לאכול.
לא באמת הייתי בשום דבר מהדברים, אומנם פיזית הייתי שם אך בראשי נדדתי למחשבו כמו, כמה אפשר לחקור את הבית ספר הזה. כולו היה אפוף מסתורין, וזה סקרן אותי.
צעדתי במסדרונות הארוכים סוקרת בעיני כל פריט ופריט. לפתע עיני צדו אחר דלת המוסתרת בווילון אדום. ניגשתי אל הדלת וניסיתי לפתוח, היא הייתה פתוחה. נכנסתי בשקט וסגרתי אחרי את הדלת הכבדה. לעיני נגלה מסדרונות רבים מלאים באבק. אך לפתע ראיתי שמישהו ניסה לטשטש עקבות.
התהלכתי שם מתעלמת מהפחד התוקף אותי, הסקרנות הגברה על הפחד.
נעצרתי מול דלת כבדה שמאחוריה נשמעו רעשים. ניסיתי לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה.
הייתי מיואשת כל כך רציתי לדעת מה מסתתר שם. לרגע כבר חשבתי לוותר וללכת אך מעבר לדלת נשמעו צעקות.
נזכרתי בסיכת שיער שהייתה על ראשי והתחלתי לעבוד על המנעול, לקח לי כמה דקות עד שהדלת נפתחה אך זה היה שווה את זה.
לעיני נגלה מראה מזעזע, שגרם ללבי לפרפר בכאב לעצם המראה.
מולי ישב נער פצוע ומלוכלך וידיו קשורות באזיקי ברזל ומחסום על פיו. ניגשתי אליו מורידה את המחסום מפיו ואחר כך ניגשת לאזיקים.
"את לא תוכלי לפתוח אותם, את צריכה מפתח," אמר לי הנער בקול שקט וצרוד.
ניסיתי בכל זאת אך הוא צדק, הסיכה שלי לא תצליח לפתוח אותם.
"יש לך אולי משהו לאכול?" שאל אותי בקול מתחנן שייסר את לבי. מיששתי בכיסי עד שידי נעצרה על חטיף אנגריה קטן.
"הינה יש לי!" פתחתי את העטיפה ואכלתי אותו מכיוון שידיו היו קשורות מאחורי גבו.
לרגע נשמעו צעדים מתקרבים, קמתי מהר מחזירה הכל לקדמותו ורצתי משם עוד לפני שהנער יגיד לי לעשות כך.
שהגעתי לחדרי מתנשמת,ידעתי שאעשה פעולה זאת כל יום, עד שהצליח לשחרר את הנער.
נעמדתי מול הראי הגדול בחד, מולי השתקפה דמות נערה בת 13 בעלת שיער שטני קצר ועיניים חומות גדולות ונסערות. הייתי גאה בכך, הייתי אמיצה וכך המשיך לא משנה מה.