ילדה שלי קטנה – הקדמה
לקחתי את הסגריה הדלקתי אותה והלכתי לכיוון תיבת הדואר, קוויתי שאולי היום אני אקבל את המכתב שמודיע לי אם התקבלתי או לא. אוקי אז אני אעשה לכם טיפה סדר בראש קוראים לי אדווה אני בת 16, בת יחידה לשני הורים אמא עובדת הייטק מנכלית של איזה חברה גדולה ואבא מפיק שחצי מהחיים שלו נמצא בלוס אנג'לס, בקיצור לפי שאתם מבינים אני נמצאת רוב הזמן לבד. אני לומדת באיזה בית ספר פרטי שאמא שלי החליטה לשלוח אותי. הייתי מספרת על חברות או ידידים אבל אין כאלו שלא נדבר על חבר. אגב אני מעשנת אבל רק מתסכול זה הדבר היחיד שעוזר לי וההורים, הם בחיים לא גילו שאני מעשנת ואני מעשנת בבית, הם לא בבית בשביל לראות את זה. כמו שרואים כסף לא חסר בחיים שלי אבל כסף לא קונה הכל ובמיוחד לא אושר דבר שלי חסר…. והמכתב יכול להיות הםתח שלי לאושר….
אוקיי אז הייתי בזה שהדלקתי את הסיגריה והלכתי לתיבות דואר, פתחתי את התיבת דואר שלנו היא הייתה מלאה, מלא מכתבים להורים שלי לפי דעתי לא רוקנו אותה לפחות חודשים שלוש… חזרתי הביתה עם השקית מלאת המכתבים והתחלתי לבדוק אם יש מכתבים בשבילי. סידרתי את המכתבים בשלוש ערימות של אמא של אבא ושלי, של אמא הייתה מלאה כך גם של אבא כבר הייתי מיואשת ומתוסכלת עד שראיתי מכתב אחד שעליו כתוב 'לכבוד הגברת אדווה אורני'. פתחתי את המכתב בהתלהבות רבה והתחלתי לקרוא" ' לכבוד הגברת אדווה אורני, לאחר חמישה סמינרי מיון ושלושה ראיונות אישיים הוועדה המרכזית החליטה…..'
תגובות (2)
אהבתי מאוד תמשיכי <3
המשךך