יכולנו להיתפס: פרק ראשון

"היי, ג'ירפה"
אמרתי אל עבר ניק.
הוא בדיוק ניגן בפסנתר, אך גרמתי לו לקפוץ ולקלל.
"את מוכנה להפסיק עם זה?"
הוא שאל לאחר שנרגע מעט.
"לא" עניתי בחיוך שובב והתיישבתי על הספסל לידו.
"אז בקשר לפריצה לארמון" אני אומרת ומגלגלת קווצת שיער על אצבעי.
"את משוגעת?" הוא שאל והסתובב סביב.
"לא מדברים על דברים כאלו במקומות פתוחים"
הוא הוסיף ושם יד על פי.
"אני יודעת" אני אומרת ומורידה את ידו מפי.
"אני הרי אני" אני אומרת בצחקוק.
"כן, המרגלת הגדולה ביותר של כול הזמנים"
ניק אמר בקול רם, ואני אפילו לא מצמצתי.
"אתה יודע, זה היה יכול להיות מפחיד,
אם לא הייתי יודעת מה קורה בדיוק בכול חור באחוזה הזו,
ואם לא הייתי יודעת אך לגרום לכול אדם במקום הזה לשתוק"
אני אומרת בקול מדוד ורגוע.
"אה, כן, ואיש לא היה מאמין לך, כי מי יחשוב שננסית פשוטה כמוני
יכולה לדעת את כול הסודות שלהם?"
אני אומרת וחיוך צדקני על פניי.
"טוב, אז בקשר לפריצה לארמון,
אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את זה הערב"