יותר מידי – פרק 7

זה היה מבנה ענק, לפחות שש קומות.
הוא צבוע בצבע ירוק תפוח ולבן.
בחצר היה שטח ענק על דשא, היה שם גם חדר כושר כזה ומגרש ספורט. מאחורה ראיתי גם בריכה.
התחלנו ללכת בשביל הענק ליד הדשא, בדשא היו המון ילדים, בלטו מהם שתי ילדות שישבו ועשו פיקניק (לא עם הרבה אוכל כמובן).
הם נראו מאושרות, ולא ראו להם את העצמות. אני חושבת שעומדים לשחרר אותם כי אחר כך מישהי מההנהלה קראה להם.
לבסוף הגענו אל תוך המבנה, זה התחיל במסדרון (לא ארוך מידי) שישר מימין היה חדר ההנהלה ואחרי כמה צעדים היה עוד חדר, נראה לי של האחות, בצד השני.
לאורך כל המסדרון היו תמונות, כל התמונות היו מחולקות לחצאים : חצי אחד של ילדה שהיא אנורקסית, וחצי שני של אותה ילדה כשהיא השמינה ונראית טוב. היו שם גם כמה בנים כאלה.
ניגשה אלינו אפרת, המנהלת, והתחילה לדבר איתנו על אודות המקום, על החוקים וכל זה ..
"אני רואה שאתן מאוד מתעניינות בתמונות האלה, גם לכם זה יקרה" אפרת אמרה בחיוך
לפתע נתקלתי בתמונה של ילדה יפה, בלונדינית עם עינים דבש, שיש שם רק את החצי של התמונה שהיא אנורקסית. מתחת היה שמה "אסנת מיכאלי".
"אפרת" הצבעתי "מה קרה לאסנת מיכאלי?"
החיוך של אפרת ירד מהפרצוף.
"אסנת היא … היא הילדה היחידה במוסד הזה שנפטרה.
היא לא הקשיבה להוראות שלנו ולא רצתה לאכול, היא בכלל לא רצתה להיות פה, אף פעם לא ידעתי למה היא נרשמה.
בכל מקרה, שמנו את התמונה הזאת כדי שתראו שגם לפעמים דברים כאלה קורים, אבל אם תבצעו את מה שאנחנו אומרים הכול יהיה בסדר.
תלינו את התמונה הזאת כי לא רצינו להראות לכם רק את הטוב במוסד הזה"
הייתי בהלם, לא יכולתי להוציא את המבט ממנה, לחשוב שזה היה יכול לקרות גם לי פשוט לא נתפס.
אפרת מהר החזירה את החיוך מפיה "טוב אנחנו רוצים שיהיה גם לכם תמונות, שכולם יראו את השינוי, אז בואו ניגש לחדר הצילום"
היא עשתה סימן ביד שנבוא אחריה, פנינו שמאלה והגענו למסדרון יותר גדול, שבשתי הצדדים היו מדרגות וגם שתי מעליות.
עלינו במדרגות לקומה השניה ונכנסנו לחדר גדול.
חיכתה לנו שם מישהי שבידה הייתה מצלמה.
היא קראה לכל אחת בתורה וצילמה אותה, כשהיא מרימה את החולצה למעלה.
אחרי זה ליוו את כולנו לחדרים וחילקו אותנו.
הייתי עם הילדה שהייתי איתה באוטובוס ועוד שתי בנות.
סיפרו לי שהם ילדות ממש מעצבנות ושהם יעשו לי את המוות בחדר, נאנחתי, הוצאתי את הבקבוק מים שלי מהתיק ושתיתי לגימה ארוכה, הולך לעבור עליי יום קשה.