יומני היקר- פרק 1-מי זאת?! :

-מנקודת המבט של שחר-
כתבתי ביומני בחדרי,וצעקה מהחדר הסמוך קטעה את כתיבתי,נבהלתי,נתקפתי חרדה כאילו שכבר שמעתי את הצעקה הזו בעבר..מה קורה לי בזמן האחרון?! חשבתי לעצמי.. ניגשתי לחדר הסמוך ולא האמנתי למראה עיניי..אני בטח מדמיינת..יכול להיות שאני באמת רואה את הדברה זה?! החנקתי צעקה ו..

-מנקודת המבט של מור-

"אסול!!! קומיי כבר שמונה יש בצפר לאחר על היום הראשון?!!" צעקתי לאחותי הקטנה אסול..
"אני מתחילה בעשרה לתשע עזבי אותיייייי" צרחה לי אסול בחוסר רצון ובעייפות.
בינתיים התארגנתי לבצפר- סירקתי את שיערי החלק והארוך עד שלא היו קשרים בכלל!! שיערי החום בהק בצבעו הכהה,יש לי שיער עם ברק טבעי מרחתי מייקאפ וטפחתי עם מעט פודרה על פניי,שמתי קצת סומק ומרחתי מעט גלוס ורדרד על שפתיי הדקות. לקחתי את האייפון ויצאתי לבצפר שמעתי שירים באוזניות,לפתע החלו הדמעות..פשוט המשכתי ללכת בעודי מנגבת את הדמעות מעיניי.

-מנקודת המבט של אסול-
אווף איזה עצביים איתהההה
קמתי ממיטתי שטפתי פנים ועשיתי את הטיפול הקבוע לפניי ולשיערי,עשיתי בייביליס ושמתי קשת חמודה על שיערי (יום ראשון-משקיעים!!)
התאפרתי מעט- מייקאפ,פודרה,צללית חומה,מעט סומק,מסקרה וגלוס שקוף ורדרד בהיר מאוד.
התקשרתי לאושר שגרה שני בתים לידי שתצא וירדתי לכיוון הבית שלה,נפגשנו התחבקנו ונשמעו קולות מוזרים ברחוב.."מה ניסגר עם הרחוב הזה לעזאזל?!" אמרה לי אושר
"לא יודעת,אבל בואי פשוט נלך לבצפר.." עניתי לה בתקווה שאשכח את הזוועה שעלתה בראשי.
בדיוק ליד בית גדול ראיתי שיער זהוב,פשוט התעלפתי..
התעוררתי בחדר לבן,שפשפתי את עיניי והרגשתי משהו על ידיי,אלה היו..אזיקים?!

#מיומנה של שחר#
לפני שעתיים נקטעה כתיבתי,מפני ששמעתי צעקה מוכרת מהחדר הסמוך..ואני פשוט בשוק עד עכשיו..
מישהי עם שיער חום כהה חלק,עיניים חומות ופנים כמעט מושלמות שכבה בחדרי כשצד אחד מפניה מלא בדם..היא השמיעה קולות חזקים ומוזרים..נגעתי בה והיא קמה,החלה להתקדם אליי כשהצד עם הדם מכוון לחלון הפתוח..הבחנתי בשתיי בנות ובאתי לצרוח להן לעזרה אבל המישהי הזאת שניראת בערך בגילי תפסה אותי ומשכה אותי למטה..שמעתי ניידות של אמבולנס והמישהי שרטה אותי,עכשיו חבשתי את צד בטני..זה כואב ואני מסוחררת..מקווה לא לראטץות אותה שוב לעולם..

דפיקה נשמעה בדלת..
הצצתי בעינית וראיתי את אותה הנערה עם הדם..משהו בתוכי אמר לי לפתוח לה..וכך עשיתי אך שמרתי על מרחק..
"מי את?" שאלתי
היא לא ענתה
הייתה שתיקה
"אני ליהי" אמרה ותפסה בידי,לפתע הלחי שלה החלה להתרפות,הרגשתי דקירה בידי והיא פתחה עיניים..ריזו מוזרהה 0_0 "הלווו כואב ליי" אמרתי לה. היא פתחה את פיה עזבה את ידי ובאה לדבר אך מיד התעלפתי.

-מנקודת המבט של ליהי-
היא המרפאת..היא המכשפה..בזכותה חזרו לי החושייים!!! ווואוווו לא ידעתי שהיא באמת קיימת!! חשבתי לעצמי בעודי מחזיקה את ידה,לפתע הבחנתי שמרוב התרגשות נפערו עיניי..היא הוציאה אותי מהחלום בהקיץ בכך שאמקה שכואב לה..נבהלתי כשקלטתי שאני מחדירה ציפורניים לידה..פי נפער!! שיחררתי ובאתי להסביר..היא התעלפה..
"אופס" אמרתי לעצמי.