יומני "היקר", יומנה של הילה, פרק 7-יוצאת עם חברים.

3.9, 15:40, בחדר שלי.
זה היה סמס מרועי, לקח לי עשר דקות לעכל שזה ממנו.
רועי הזמין אותי לצאת איתו!! או מיי גאד!!!
טוב, לא ממש הזמין, הוא הציע לי לצאת איתו עם ליאור ועם עוד חבר שלו בשעה שמונה.
אני מתחילה להתארגן מעכשיו!!!
3.9, 19:30, בסלון.
אומייגאד, תכף רועי בא לאסוף אותי!!!
אנחנו הולכים לבית קפה החדש שנפתח בעיר,
בן דוד של רועי עובד שם אז אולי יסדרו לנו הנחות.
כבר שלוש שעות אני מתארגנת, ואני לא יכולה לשבת בשקט מרוב ציפיה.
לבשתי את הסטרפלס החדש שאמא קנתה לי (או יותר נכון אני שכנעתי אותה לקנות לי אותו בשלוש מאות שקלים).
מישהו מצלצל בדלת, אולי זה רועי…
3.9, 20:30, בשירותים בבית הקפה.
אחרי שהכל קרה, ברחתי לשירותים, אני צריכה קצת זמן חשיבה עם עצמי…

רועי בא לאסוף אותי מוקדם,
הוא נראה מדהים. שיערו השחור היה מסורק לאחור, פניו היו מגולחות מזיפים והוא היה לבוש מדהים!!!
נתתי לו חיבוק(של ידידים) והוא נראה שמח מאוד לראות אותי.
"שנצא?" הוא שאל אותי.
"ברור." אמרתי בשמחה.
יצאנו לחנייה ונכנסו לרכב של חבר שלו.
"את הילה?" הוא שאל אותי.
"כן…" מלמלתי.
"נעים להכיר, אני אביב." הוא דיבר אליי תוך כדי נהיגה.
"איפה ליאור?" שאלתי את רועי.
"אנחנו ניקח אותה מרחוב הארזים." הוא אמר והסביר לאביב כיצד להגיע לרחוב.
הגענו לרחוב השומם, ליאור עמדה שם לבד בשמלת מיני צבעונית.
"ליאורי!!!" קראתי לעברה מתוך המכונית.
היא נופפה אליי ונכנסה לרכב.
"היי הילוש, אביב ורועי." היא אמרה בחיוך.
"הזמנתי לנו מקומות טובים, אנחנו ממש ליד הבמה." אמר רועי.
"יש לך קשרים?" שאלה אותו ליאור.
"כן, בן דוד שלי עובד שם, ובגלל שעזרתי לו עם המחשב הוא קימבן לי מקומות טובים." הוא אמר.
הגענו לחצר של בית הקפה שהייתה מפוצצת בבני נוער.
"יש כאן הרבה אנשים…" אמרה ליאור.
"אני יודע, אבל רק למי שיש כרטיסי כניסה יכול להיכנס." אמר רועי והושיט לשומר את הכרטיסים שלנו.
"תכנסו בבקשה." אמר לנו השומר.
נכנסו לבית הקפה, המארחת קיבלה את פנינו ועזרה לנו למצוא את מקומות הישיבה שלנו.
"מה תרצו להזמין?" שאל המלצר.
"שני אספרסו ושני מלקשייקי תות על בסיס חלב." אמר רועי למלצר.
"תכף מתחילה ההופעה." אמר אביב.
"מי מופיע?" שאלה ליאור.
"אני חושב שכמה להקות מקומיות." אמר רועי.
"וזהו?" שאלתי בבוז.
"לא, יש עוד הופעה של אמן מפורסם ששכחתי את השם שלו." הוא אמר.
"תראו מי כאן!" קרא לפתע אביב.
נועם וגל ניגשו לשולחן שלנו.
"מה קורה גבר?" שאל אותו אביב ונתן לו צ'פחה.
"מעולה אחי." הוא אמר לו.
"תרצו להצטרף לשולחן שלנו?" שאל אותם רועי.
"כן בכיף!" הוא חייך.
"נועם…" גל רמזה לו שעליהם ללכת לשולחן של חברות שלה.
"גל, אני חושב שכדאי שתכירי את חברים שלי." הוא אמר והתיישב איתנו.
"היי הילה." הוא שם לב לקיומי.
"היי נועם, נחמד לראות אותך כאן." דיברתי בנחמדות יתר.
ליאור בעטה ברגלי מתחת לשולחן על מנת להרגיע אותי.
"הנה ההזמנות שלנו מגיעות!" אמר רועי בשמחה.
המלצר החל להגיש את ההזמנות.
"גם אנחנו רוצים להזמין." אמר לו נועם.
"אני לא רוצה כלום…עזוב." היא אמרה בכעס.
"טוב," הוא אמר ביובש "אני מזמין קולה." הוא אמר.
"תכף יגיע." אמר המלצר והלך לדרכו.
התעלמתי מנועם ושקעתי בשיחה עם רועי.
"אח שלך לא בא לפה?" שאלתי מופתעת.
"אני יודע שזה מפתיע שהוא לא בא לפתיחה של מקומות חדשים אבל מחר יש לו בגרות." הוא אמר.
"אח שלך זה שי צורן?" שאל אותו נועם.
"כן, לא קשה לזהות בגלל השם משפחה." אמר לו רועי בלגלוג.
נועם הניח את ידו על גבה של גל וקירב אותה אליו, היא נישקה אותו.
"כמה זמן אתם ביחד?" שאל אותו רועי.
"שבועיים." אמר לו נועם.
"אנחנו הולכים לכמה דקות." אמרו לנו אביב וליאור.
"יש ביניהם משהו?" שאלתי את רועי.
"אני מניח שכן, אבל אביב לא מוכן לגלות לי." הוא אמר ביובש.
המלצר חזר ואיתו פחית הקולה שהזמין נועם.
"ומה איתך רועי?" שאל אותו נועם לפתע "יש לך חברה?"
"לא…" הוא אמר בכעס.
"יש לך חבר הילה?" הוא שאל אותי.
"לא…" הסמקתי.
"למה זה כל כך חשוב לך נועם?" שאל אותו רועי.
"סתם, אני לא יכול להתעניין?" הוא שאל בכעס.
רועי שתק.
"הנה הלהקה הראשונה שעולה לשיר." אמר לפתע נועם, משתדל להעביר נושא.
"אני הולכת לבדוק איפה ליאור." אמרתי אבל אף אחד לא שמע.
מצאתי אותם במחסן, מתנשקים ומצחקקים.
לפתע הם שמו לב אליי.
"סליחה…" אמרתי ופניתי ללכת.
"זה בסדר…" אמר אביב.
"לא משנה, אני אלך." אמרתי להם והסתובבתי.
חזרתי לשולחן, הם היו שקועים בהופעה.
"רועי…" לחשתי לו.
"מה קרה?" הוא שאל אותי.
"מצאתי את ליאור ואביב מתנשקים במחסן." דיווחתי לו.
"ידעתי שיש ביניהם משהו, הוא אפילו לא אמר לי על זה." הוא אמר בכעס.
"לא נורא…אולי הוא התבייש." אמרתי בשקט.
"לא משנה." הוא הניד את ראשו בביטול "בא לך לצאת לטייל בחוץ?" הוא שאל.
"כן, ברור…" אמרתי לו והלכנו לחצר.
"קר בחוץ…" אמרתי לו.
"קחי את המעיל שלי." הוא אמר לי ועטף אותי במעיל העור שלו.
"היה לך חבר פעם?" הוא שאל אותי.
"לא…" אמרתי בבושת פנים.
"גם לי לא…" הוא הודה.
"באמת? אבל אח שלך…" אמרתי מופתעת.
"אח שלי זה מישהו אחר." הוא אמר בביטול "הוא תמיד היה יותר יפה, יותר טוב ויותר מוצלח ממני, גם בתחום הרומנטי."
"גם אח שלי יותר מוצלח ממני." הודתי.
"עידו נחשב בבית הספר שלנו לאגדה מהלכת." הוא אמר.
"אני יודעת…" הסמקתי.
"את מקסימה." הוא אמר לפתע.
"ת…תודה." אמרתי
ואז קרה מה שקרה…