יומני אמלי-פרק שני-התקף צחוק-

היי אז הנה פרק שני מקווה שתאהבו :)

פרק 2

-התקף צחוק-

הרגשתי כבדות בביטני כשהתעוררת הסכלת על ביטני והבנתי למה הרגשתי כבדות,הארי שכב עלי!
"שמן" מילמילתי.
"סליחה?" הארי ירד ממני.
"כלום" עניתי בציניות.
שטפתי את פניי,ציחצחתי את שיני,אספתי את שערי בצד למעלה,שמתי ליפסטיק,מסקרה,שורט וגופייה.
ירדתי למטה במהירות וזה גרם לי ליפול מהמדרגות למזלי אבי היה שם בכדי לתפוס אותי "תודה." אמרתי.
"מסטולה קטנה שלי" אבי אמר לי בחיוך "אני הולך לישון,אני עייף מאוד ואני חייב לטוס מחר לרוסייה,לשבוע." הוא הוסיף.
לא עניתי לאבי אלה רק חייכתי.התרגלתי שהוא לא בבית גם לפני שאמי זיכרונה לברכה נהרגה."את באה?" הארי קטע את מחשבותיי.
"אה,כן עוד רגע." עניתי לו.לקחתי טוסט ולקחתי את התיק שלי ונכנסתי למכונית. "לבצפר?" שאל אלברט הנהג הפרטי שלי ושל הארי.הארי הינהן אליו ואלברט התניע את המכונית.

נכנסתי לכיתה וישבתי ליד המתולתל הזה."היי" הוא אמר לי והוסיף "אני אומאלי,ג'ורג' אומאלי.".
אני רק אמרתי "אהא".
"אני מפריע כאן למשהו?"המורה שאל.
"סליחה,המורה" ג'ורג' מיד ביקש סליחה ואני רק שתקתי.
"לך גבירתי אין לך משהו להגיד לי?" המורה שאל אותי.
הינהתי אליו לשלילה.אחרי כמה דקות נכנסו לכיתה הארי וחברו ג'קסון.
"אוקי חברה מי שבא להופעה חייב להירשם" אמר ג'קסון וכמובן שאחי קטע אותו "פשוט תרימו את ידכם אם אתם תבואו להופעה".
כל הכיתה הרימה כולל אותי והארי התחיל איתי כמובן "אמילי" הוא אמר וכתב אותי על איזשהו דף."מי זאת אמילי?" ג'ורג' שאל.
"אתה לא מכיר" ענה הארי.דבריו העלו בי מין ציחקוק קטן.
"מה? את צוחקת עלי? כולה שאלתי מי זאת אמילי" ג'ורג' התחיל להילחץ.אחרי דבריו של ג'ורג' ציחקוקי גבר לצחוק שכולם יכלו לשמוע.אחרי כדקה קמתי ממקומי צוחקת והלכתי אל עבר היציאה עד אשר המורה עצר אותי "לאן את חושבת שאת הולכת?"
"הביתה" אמרתי כולי נחנקת מצחוק.התקשרתי לאלברט ואמרתי לו בזמן שנחנקתי מצחוק "תבוא לבצפר ותאסוף אותי" וכמובן שאלברט אמר "מיד" וניתק לי את השיחה.
"למה את הולכת הביתה?" שאל המורה.
"כי משעמם לי בחיים" עניתי לו,בעודי נחנקת מצחוק.
"יפה" אמר הארי והרים את ידו ואמר "תני כיף" אז נתתי לו כיף.יצאתי מן הכיתה צועדת אל עבר היציאה מהבניין עד ששמעתי צווחה של מישהי "אההההה!!!!!!!!!"
רצתי אל מקור הרעש וראיתי ילדה עם שיער בורדו או סגול משהו באמצע עם עיניים חומות.
"למה את צווחת?" שאלתי אותה.
"אה,זה בגלל שקיבלתי תפקיד בתאטרון אני משחקת מישהי שנבהלת מכל דבר מהר!" היא צעקה.
"את לא חייבת לצעוק" אמרתי לה.
"מה?!" היא צעקה."סורי,פשוט אני לא שומעת טוב,דרך אגב אני קאט ספירס!" היא המשיכה לצעוק.
"טוב אז ביי קאט!" צעקתי אלייה בחזרה.
התקף הצחוק שלי עדיין לא עבר.ראיתי את אלברט מחכה לי ביציאה.
"לאן נוסעים,רפונזל?"אלברט שאל אותי.
"לבית" אמרתי בעודי נחנקת מהצחוק.
אלברט הסיע אותי לבית ואני כמובן רצתי לחדרי לכתוב ביומני.קפאתי לרגע כשנכנסתי לחדרי,כשנכנסתי לחדרי ההתקף צחוק שלי עבר,עצר,נעלם.התיישבתי לי ליד השולחן והוצאתי את יומני מהמגירה והתחלתי לכתוב
"יום 28 נובמבר 2011

יומני היקר,
היום היה לי התקף צחוק וכשנכנסתי לחדר זה עבר,נעלם.
אני יודעת שמשהו יקרה,משהו רע וזה מתקרב כי כל פעם שיש לי התקף צחוק משהו קורה,משהו רע.
אני זוכרת שהיה לי התקף צחוק לפני שאימי נרצחה,אחרי יום היא נרצחה.
אני לא מקבלת התקפי צחוק רק בעיתים רחוקות וכשזה קורה אחרי זמן מה משהו רע קורה."

עזבתי את היומן ושמתי אותו במגירה במהירות כששמעתי את הדלת נפתחת.למזלי לא היה אף אחד שם.לקחתי את התמונה של אימי ושלי ביחד וחיבקתי את התמונה בחוזקה…..

"אני אוהבת אותך…" שמעתי לחשוש ומיד פקחתי את עיני "אימא?" הסתכלתי סביבי ואף אחד היה שם…..