יומני אמילי~פרק עשירי~ ג'וסלין~

טוב אז הינה פרק עשירי מקווה שתאהבו :-)

פרק עשירי

~ ג'וסלין ~

"ג'וסלין, ספיקינג. " היא ענתה עם קולה העדין.
"ג'וסלין? אממ.. זאת אמילי." אמרתי.
"אמילי. מה שלומך?" היא שאלה בחינניות.
"בסדר ואת?" שאלתי בחזרה.
"גמאני. הריתוק שלך נגמרר?"
"כן, התקשרתי לגבי הבוקר."
"אז את רוצה להיפגש בבית הקפה?" היא שאלה.
"אני כרגע חזרתי משם. אם את רוצה אני יכולה לבוא אלייך?" שאלתי.
"בטח, אני אסמס לך את המלון שאני בו כרגע."
"אוקי. ביי."
" ביי חומד."
ניתקתי את השיחה ואחרי דקה ג'וסלין שלחה לי את שם המלון והכתובת.
הזמנתי מונית ונתתי לו את הכתובת. הגענו לבית המלון אחרי כ-15 דקות.
נכנסתי למלון וראיתי את ג'וסלין יושבת ומחכה לי.
התחבקנו ואז היא הציעה שנעלה אלייה לחדר, הסכמתי.
נכנסנו לחדרה. ג'וסלין הזמינה שני לאטה בטלפון ואז התיישבה על המיטה.
"שנתחיל?" היא שאלה.
הינהנתי.
"אז כמה זמן את כאן?"
"לא יודעת בדיוק, שבועיים מקסימום איזה 18 יום."
"אז איך את בחברה? השתלבת?"
"בערך, אני מסתובבת עם חבורה כלשהי אבל הם לא הדבר שנקראים מקובלים."
"יש מישהו חתיך?"
ג'וסלין העלת חיוך על פני "בערך" מילמלתי.
"איך קוראים לו?"
"אריק" עניתי ביישנות.
"איך הוא נראה?"
"שיער שחור, הוא רוב הזמן עושה קוצים ויש לו עיניים ירוקות ממש חלשות."
"מה היתאהבת או שהיית איתו הרבה?"
"אולי ואולי." אמרתי בבישנות והחלטתי להתחיל לתשאל אותה גם "אז למה את פה?"
"ביזנס." היא ענתה בקצרה.
"אוקי, אז עד מתי את תישארי כאן?" שאלתי.
"לא בטוח."
"מה לא בטוח?"
"לא בטוח מתי אני אחזור ללוס אנג'לס." היא ענתה.
" אז בערך?"
" חודשיים שלוש אולי יותר…" היא ענתה והוסיפה "אז ממתי את מקבלת ריתוקים?"
"לא יודעת. יש לי מורה שקוראים צ'אד והוא כזה… לא יודעת, הוא תקע עלי. הוא נותן לי על זה שאני נושמת ריתוק." עניתי לה.
"מה עשית לבנאדם כבר?"
"אלוקים יודע" עניתי בברוגז.
"ואת לא יודעת?"
"בינתיים לא." עניתי בפשטות.
"אז את מתכוונת לגלות?"
"כנראה."
"איך עם המשפחה?"
"גיליתי שאנג'ליקה לא אימא שלי." ג'וסלין עשתה את עצמה מופתעת.
המשכתי "אהה ויצא שהיא לא אימא הביולוגית שלי." ציינתי.
"מה?!"
"כן, כן. הבעיה היא זה, דודה ליסה. היא באה לכאן לפני זמן מה…
אני מכירה אותה כדודה שלי, אחות של אימא שלי ואני לא בטוחה של איזה אימא בדיוק. היא אחותה של אנג'ליקה או של אימא הביולוגית המסתורית שלי?"
"שאלת אותה?"
"את מי?"
"את ליסה? אם היא אחותה הביולוגית של אמך הביולוגית?!"
ראיתי את הלחץ על פנייה של ג'וסליןו. לא הבנתי למה?
רגע… היא אמרה כרגע ליסה או שנדמה לי. "את אמרת ליסה? איך את מכירה אותה?" שאלתי מתוך סקרנותי הרבה.
היא קפאה לכמה רגעים ואמרה "סיפרת לי עלייה פעם אחת בקצרה…. אני זוכרת אותה משם…" היא נראתה לא בטוחה בעצמה.
הסתכלתי בפלאפון מה השעה וראיתי שזה כבר 9 בלילה.
"טוב אני אלך עכשיו." אמרתי.

"יום שישי 16 בדצבמר 2011

פגשתי את ג'וסלין היום.
בבוקר כשהלכתי לריתוק. ראיתי אותה יושבת על הספסל שליד בית הקפה החדש שאריק לקח אותי פעם וגם צ'אד לקח אותי לשם היום.
צ'אד הוא המורה המחליף שלי במתמטיקה.
הוא נתן לי ריתוק מי יודע כמה ריתוקים.
בקיצר היום אחרי שסיימתי עם הריתוק, הלכתי לפגוש את ג'וסלין!
אז דיברנו…
סיפרתי לה על אריק ואז על צ'אד….
ואז על אנג'ליקה. שהיא לא האימא הביולוגית שלי.
משהיה מוזר זה כשאמרתי לה "הבעיה שאני לא יודעת מי היא דודה ליסה? אחותה של אנג'ליקה או של אימי הביולוגית המסתורית?"
היא שאלה בלחץ אם שאלתי את דודה ליסה. שאלתי אותה איך היא מכירה את דודה ליסה? והיא אמרה לי שסיפרתי עלייה פעם אחד בקצרה עלייה.
יש לי זיכרון מעולה. אני כמעט זוכרת כל פרט!
איך שאני לא זוכרת שסיפרתי לה על ליסה?!
האמת אני די בטוחה שלא סיפרתי לה על דודה ליסה.

נכנסתי לבית מבלי שאף אחד יראה אותי. כנראה שכולם לא היו בבית. למזלי.

מחר שבת.עעעעע….
מעניין אותי מה יקרה….
מה אנג'ליקה תגיד לי….."

הכנסתי את היומן לתוך המגירה ונעלתי אותה. לבשתי גופייה לבנה ואיזה מכנס משובץ בגוון של ורוד. נכנסתי למיטה ועצמתי את עיני.