יומנים- שידוכים(8)

*נקודת מבט חן*
בס"ד
 
הכל התחיל שישבתי בחדר שלי.
בהיתי בדף ריק, שכותרתו מה עושים עם אבא אחרי שאמא מתה…
הסתובבתי עם הכיסא המשרדי שלי ועשיתי לעצמי סחרחורת.
 
מלמטה שמעתי את התאומים צורחים בהנאה בזמן שאבא שלי מרים אותם, עכשיו הוא כבר לא צריך לשחק אותה מסכן, חייכתי במרירות. אני עדיין לא מאמינה שהם שיקרו לנו… חשבתי בהתחלה שאני מצטערת יותר על אמא, אבל זה לא נכון, תמיד אהבתי יותר את אבא. אבל עכשיו היא במילא תמות, לא משנה כלום. צריך למצוא מישהי לאבא. אני יודעת שזה מגעיל מצידי, אבל עברתי כבר את השלב של הרחמים, שלי על כולם ושל כולם עליי. תמיד הייתי ילדה מעשית, הגיע הזמן לפעול.
 
פתאום הטלפון שלי צלצל. על המסך הופיע השם,אסף שלם. "אוי שיט…" מילמלתי.
"היי" פתחתי את הטלפון ואמרתי.
"היי, מה קורה? איך את מרגישה?" שאל ושמעתי בקולו את השמחה שעניתי.
"בסדר… אתה?" עניתי.
"מעולהJ תקשיבי את רוצה לבוא לראות איתי סרט?" שאל.
"לבד?" שאלתי בחשש.
"כן," השיב בפשטות.
 פתאום אימי נכנסה לחדר, לא ידעתי מה לעשות, ניתקתי לאסף, וסימסתי לו שאני אדבר איתו מאוחר יותר, אחרי שאימי תעזוב אותי. קיפלתי במהירות את הדף וזרקתי אותו לפח. "היי," אמרה אמי בקול עדין, "איך את מרגישה?"
"שרימו אותי" עניתי בקול קשה.
בעיני אימי עלו דמעות, לא ידעתי מה להגיד לה עוד.
"אני כל כך מצטערת, לא ידענו מה לעשות…" אמרה והשפילה את ראשה.
"לא ידעתם מה לעשות??? להגיד את האמת היה עוזר, ולא להגיד אותה שנשאר לך עוד חצי שנה לחיות" קמתי מהכיסא המשרדי והתחלתי לבעוט בכל חפץ שהיה קרוב אליי. אמי הסתכלה עלי ודמעה זלגה מתוך עיניה, היא ראתה את ההתקף הזעם הראשון שלי, וב"ה גם את האחרון לבינתיים…
"תירגעי חנוש, בבקשה!" היא ביקשה,
"למה לי?" צרחתי, "למה לי? אתם שיקרתם לי במשך חצי שנה, את יודעת מי יעשה את כל העבודה השחורה אחרי שתמותי? אני! ולא אף אחד לא יכול להגיד לי את זה, נכון?" התנשפתי חלושות והתחלתי להירגע, דמעות זלגו מתוך עיני, התיישבתי על המיטה, כל מה שהרגשתי בשולחן שבת היה שקר, לא הרגשתי שאני אוהבת אותה יותר, הרגשתי הקלה, בכיתי בגלל שניר בכה. אבל פה, הרגשתי באמת קרובה לאמא שלי, באמת אהבתי אותה. אולי לא יותר מאבי, אבל מאוד קרוב לזה.
 אני חיבקתי את אמי, אמי הופתעה לרגע ואז השיבה לי חיבוק.
לא יכולתי עוד וסיפרתי לה את הרעיון שלי, היא צחקה בקול רם.
הופתעתי שלא כעסה, אבל שמחתי.
ואז שאלתי אותה, "אמא אם אני מכירה בן, והוא בתהליכי התחזקות, מותר לי לצאת איתו?" "חנוש מותק, את עדיין צעירה בעיקרון, אבל אם את רוצה אז כן." השיבה לי וחייכה את החיוך שהכרתי מחברותיי, את החיוך "אוו יש לך בחור". ויצאה מהחדר להכין ארוחת ערב.
חייכתי וסימסתי לאסף, "אני רוצה לבוא איתך לסרט, תקבע איפה ומתי, אני אקבע את הסרט :P"
"אני לא מוכן סרט של בנות!" ענה לי.
הבנאדם לא מכיר אותי אני חולה על סרטי אקשן. טוב יש לנו הרבה זמן.
 ירדתי למטה, וראיתי את אבא ואמא מתלחששים.
וחשבתי בחיוך "הרומנטיקה במיטבה."
*נקודת מבט מאי*
יום אחד שישבתי, באורח פלא לא בחדר שלי, והייתי בפייס שמתי לב שאבא ונילי מחליפים מבטים. בהתחלה חשבתי שהם רוצים לספר לי על משהו שקרה ואז הבנתי שלא קרה. עוד לא. והבנתי שאני צריכה לדאוג שמשהו יקרה. וככה התחיל מבצע שידוך.
״נילי!״, קראתי בשמחה כשחזתי הביתה
״מה קרה חמודה?״, היא יצאה לקראתי מהמטבח
״תנחשי מה!?״
״מה?״
״גיא עומד לבוא לארוחת ערב!״, הכרזתי בהתלהבות. החזקתי א ידיה והתחלתי להסתובב איתה במעגלים קפצניים של שמחה.
״היום?״, היא שאלה כשנרגעתי
הנהנתי בראשי,״ואני רוצה שהכל יהיה מ-ו-ש-ל-ם-!״
״נשמה שלי״, היא הסבירה לי,״אני לא רוצה לאכזב או משהו אבל את בטוחה שתצליחי,לא יודעת, לארגן את מה שאת רוצה? כי כמו שאני מכירה אותך זה יהיה גדול״, היא חייכה אליי
״על זה רציתי לדבר איתך״, לבשתי פרצוף רציני,״יש מצב שאת מארגנת את זה? פליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפלזבקשהבקשהבקשהבקשהבקשהבקשהבקשה?!״, עשיתי לה את עיניי הכלבלב שלי
״ברור, כאילו״, היא חייכה אליי ועליתי עליה בחיבוק דוב. אני חולה על זה שהיא צעירה.
״אין כמוך!״, הוספתי וטסתי לחדר לבחור בגדים. צריך לבחור משהו יפה אבל לא מתאמץ. בחרתי משהו פשוט שקניתי מתמנון. שמלה שהיא כאילו שני חלקים. החלק הראשון הוא גופייה אדומה עם פסים לבנים והחלק השני הוא חצאית ג׳ינס בגזרה גבוהה. בחלק שבו הם מתחברים יש חגורה בצבע כחול כהה עם שני פסים אדומים וסוגר שנראה מסובך כזה. על אחרים השמלה הזאת נראית ילדותית אבל עליי היא נראית פצצה. אני מתקלחת ולובשת את השמלה. אני מסרקת את השיער שלי ממש טוב ככה שכשהוא מתייבש זה נראה כאילו עשיתי פן. אני מתיישבת מול המראה ומתחילה במלאכת האיפור. אני שמה איילנייר, מייק אפ, אודם אדום בולט ומסקרה. אני שמה עגילי פפיון אדומים. אני מסתכלת על מדפי הנעליים ולבסוף בוחרת בזוג נעלי בובה אדומות שקניתי מגזית. יש להם פתח גדול באצבעות ועליו יש סרט משובץ אדום-לבן שבמרכזו יש פפיון ענק. על החלק התחתון יש חבל דק וקטן. שמתי לק כחול על כל הציפורניים ועל האצבע הרביעית מימין מדבקת ציפורניים בדוגמאות של דגל בריטניה. הסתכלתי על המראה ואהבתי את מה שאני רואה. יצאתי מהחדר לשריקותיהם של אבא ונילי,״כן, כן גם אני אוהבת אתכם״, נופפתי אליהם כמו מלכת אנגליה ושלחתי נשיקות באוויר לקול צחוקיהם. 
״מה אתכם?״, שאלתי כשהם מפסיקים
״מה איתנו?״, הם הסתכלו אחד על השני במבטים שואלים
נאנחתי,״אתם לא עומדים לאכול ככה, נכון?!״, וכשהם לא ענו פלטתי עוד אנחה והחלטתי לקחת פיקוד,״אבא תלבש בגדי עסקים״, הוא קם ובא לקחת אותם בייאוש כשעתרתי אותו,״אל תדאג, בלי עניבה״, הוא נאנח בהקלה והמשיך ללכת כשעצרתי אותו עוד פעם,״ובלי שום! ברט״, הבהרתי. הוא נאנח באכזבה ואני המשכתי,״ ותתלבש בחדר אחר כי אני ונילי מחפשות שם בגדים בשבילה אמרתי למבטה הירא  של נילי.
נכנסנו לחדר והיא התיישבה על המיטה בזמן שאני נכנסתי לחדר ארונות.
״אהה…״, נילי מלמלה במבוכה,״אלא הבגדים של אמא שלך, לא שלי…״
״אז מה?״, הנחתי לידה שמלת מפוספסת שחור לבן עם פתח v.
״אני לא יכולה ללבוש את זה״, הסבירה
״מה פתאום!״, מחיתי תוך כדי הוצאת שמלה אדומה אלגנטית שנופלת על הרצפה,״הם בכלל לא שלה כבר! היא עזבה לאמריקה והשאירה את זה לי״, הוצאתי שמלה חומה קצרה, די פשוטה עם כיווצים בשרוולים. יכולה ללכת טוב עם שרשראות זהב,״ בכל מקרה היא כבר לא משתמשת בהם״, הוספתי כשראיתי שהיא לא השתכנעה.  בסופו של דבר מתוך שלושת השמלות בחרתי בשמלת הפסים עם השרוולים הרופפים. השארתי את נילי להתקלח ולהתלבש וכשיצאתי מהחדר ראיתי את אבא שלי,״מאיפה החתיך הזה הגיע!?״, נישקתי אותו על לחיו
״הוא תמיד היה כאן, מחכה לבחורה הנכונה״, הוא נישק את ראשי חזרה. בדיוק באותו רגע נילי קראה לי חזרה ואני נכנסתי לחדר. הורתי לה ללבוש נעלי עקב לבנות וענדתי לה שעון זהב. איפרתי אותה כמוני והאיפור ממש החמיא לה, כמו לי. ולסוף אספתי את שערה הערמוני- אגוז(המהמם!) לגולגולת מורם עם שני ׳פאות׳ בצדדים. יצאתי מהחדר והכרזתי בקול כרוזי(די טוב האמת),״ קבלו אותה, האחת והיחידה- נילי!״, ואז היא יצאה והתחילה להעמיד פנים של דוגמנית צמרת. אבא פשוט לא הפסיק לגרוע ממנה את עיניו. חייכתי לעצמי. ניגשנו אל השולחן וחיכינו. גיא לא הגיע. אמרתי שאני יבדוק מה קורה איתו והלכתי לצד. העמדתי פנים שאני מנהלת איתו שיחה כשבעצם סתם מלמתי דברים כאילו שהוא אומר שהוא לא יגיע,״הוא לא יכול בסוף״, התיישבתי חזרה. מעמידה פני מאוכזבת. והתחלתי לשחק עם האוכל,״אני הולכת לחדר טוב?״, אמרתי ובלי לחכות תשובה נטשתי אותם. חיכיתי שיקרה משהו ביניהם אבל פשוט השתרר שקט. נכנעתי די מהר ושלחתי למיה סמס שתגיע אבל שתכנס מהדלת האחורית. היא הגיעה תוך עשר דקות והתלהבה מאיך שאני נראית. הסברתי לה על התוכנית המחוכמת שלי לגרום לאבא ונילי לצאת לסוג של דייט שאולי יביא לאמיתיים. פשוט עבדתי עליהם שגיא אמור להגיע ובגלל זה הם התלבשו כמו לדייט רציני, והם גם אכלו אוכל מסעדה. כדי שהם יאמינו גמני התלבשתי ואז עבדתי עליהם שהוא לא יכול יבוא והשתמשתי בזה כדי לנטוש לחדר שלי. ״וככה הם לבד, מחכים שאהבתם תפרח ביניהם״, סיימתי בצחוק
״פשששיייההה״, מיה אמרה בהתפעלות,״ממש שחקנית את! טוב את זה כבר ידענו״, קרצה אליי,״אבל בכל אופן סתם חבל שכל העבודה המשגעת שלך תלך לפח בואי נעשה לך בוק״
וזה מה שעשינו. את הבוק העליתי לפייס ומיה כמעט השתגעה כשחייכתי כל הזמן כי שמעתי קולות מחשידים של אבא ונילי. שיניתי את כתמונת פרופיל שלי לאחת מהבוק. אבא ונילי עברו ערב…אממ…מרגש?…אבל אני לא רוצה להכנס לפרטים, הספיק לי המקרה עם אמא שלי והחבר שלה. אז לסיכום- התוכנית עבדה מצוין ואבא ונילי הבינו סוף סוף(!) שיש ביניהם רגשות ׳רומנטיים׳. אבל העבודה הזאת מעייפת. פעם הבא אני אשכור מישהו.