יומנים- שבת(11)

״היי״, שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי במהירות.
״היי״, חייכתי כשראיתי שזה שי
״אז איך הולך?״, הוא התיישב על השולחן שלי
״לא משהו״, הודיתי
״שמעתי על הפרידה מגיא, את בסדר עם זה?״, שאל בעדינות
הרמתי אליו מבט,״האמת ש…כן״, הבנתי,״אני לגמרי בסדר עם זה״
״את יודעת, סתם חשבתי, אולי בא לך לבוא אליי בשבת בערב?״
״כאילו לדייט?״, חייכתי אליו את החיוך הכובש שלי
״כאילו״, הוא חייך אליי את החיוך הכובש שלו
״רגע אחד״, נזכרתי במשהו,״אתה לא דתי?״
הוא כנראה שם לב למבט החושש שלי כי הוא התחיל לצחוק,״לא. אני מסורתי בתהליכי התחזקות״
״ואתה לא חושב שזה יהיה קצת בעייתי שבת כמוני, שרוב המפגשים שלה עם דתיים לסוגיהם נגמר בזה שהם מסתכלים עליי במבטים חשדניים, לפעמים מתאפקים לא לזרוק עליי אבנים וקוראים לי בשמות שאני לא מבינה ביידיש, תבוא להתארח אצלך בשבת?״, אני גומרת את הנאום הארוך שלי.
״לא, אני חושב שיהיה בסדר״, הוא צחק
״סבבי, אבל שבת הזאת אני לא יכולה…אז הבא?״
״הבא״, הוא נתן לי עוד חיוך 
חיכיתי שייצא מהכיתה ואז יצאתי גם אני. חיפשתי בעיניי מישהי. בסוף מצאתי אותה.
״חן!״, רצתי לעברה.
היא הרימה את מבטה והסתכלה עליי,״מה?״, היא שאלה אותי. מופתעת מזה שדיברתי איתה. מאז השיחה בינינו היחסים בינינו התרככו. אבל לא שדיברנו.
״אוקיי. שי הזמין אותי לדייט, לא בעצם לא לדייט לסוג של דייט, בכל אופן שי הזמין אותי לארוחת ערב עם המשפחה שלו בשבת ואני לא יודעת מה לעשות כי אם מסורתיים ובכלל כל מפגש שלי עם אנשים דתיים נגמרת שהם רודפים אחריי עם אבנים וצועקים עליי מילים ביידיש, שאם להגיד את האמת אני לא מבינה מה הם בכלל!!!, ואני פוחדת שאני יראה רע ליד שהמשפחה שלו, אל תיקחי את זה באופן כאילו רומנטי, סתם, בכל זאת פאדיחות!״, אמרתי בנשימה אחת.
״וואו!״, היא הסתכלה עליי במבט המום
״כן, אני יודעת, בעיה״, מלמלתי
״לא זה, בכלל לא הבנתי מה אמרת אבל את מדברת ממש מהר!״, היא המשיכה עם המבט ההמום שלה
״כן? באמת? הרבה אנשים אומרים לי את זה ומישהי הציעה לי להציע מועמדות לגייס אבל לא יודעת…מה אם אני ייכשל?״, אמרתי במהירות ואז קלטתי מה אני עושה,״טוב בכל אופן אני סוטה מהנושא! מה שניסיתי להגיד לך זה ששי הזמין אותו לארוחת שבת בבית שלו ואני לא יודעת מה לעשות! יש מצב שאת עוזרת לי?״, התחננתי בפניה,״שתגידי לי מה לעזאזל אני אמורה לעשות!?״
״ברור״, היא חייכה אליי,״אבל יש לי רעיון יותר- תבואי אליי השבת״
״אבל כאילו אני יוכל ליסוע ולחזור?״, לא הבנתי לאן היא חותרת
״לא, את תצטרכי לישון אצלי״, חייכה אליי.
״אני מבינה לאן את חותרת!״, עשיתי לה נו-נו-נו עם האצבע,״תוסיפי אותי לשבת״
״סבבה״, היא כרכה את ידה סביב כתפי וקרבה אותי,״אבל קודם כל יש לי כמה כללים…״
*נקודת מבט חן*
"כללים?! איזה?" שאלה בחשדנות. "לא שאני אחזור בתשובה נכון?"
"אני לא מרושעת, אני רק דתייה תמימה" חייכתי. "הכללים הם:
את הולכת עם בגדים צנועים, ואת מתנתקת מכל המכשירים החשמליים…"
"מה!" צרחה
"בלי אייפון, אייפוד, אייפד, טלוויזיה, והכל כולל אורות וכאלה…" אמרתי
"אוח… איזה באסה! איך אתם חיים בכלל?" שאלה.
"סבבה. אני יצאתי נורמלית לא?" שאלתי.
היא נעצה בי מבט של 'את באמת רוצה את התשובה', תפסתי דשא וזרקתי לה על השיער.
-בשישי-
מאי ואני הלכנו לקנות לה בגדים לשבת הזאתי והבאה.
היא קנתה דברים ממש יפים, ויקרים… היא גם התעקשה לקנות לי 2 שמלות מהממות!
-בערב-
לקחתי אותה לבית כנסת. שהיא נכנסה לבית כנסת, המבט שלה הפך להיות מופתע. ואז נתקלנו ברב שלי, הרב שאיתו אני מתייעצת.
הוא הסתכל על מאי ואמר "אני מעריך את מה שאת עושה. את אומנם לא תחזרי בתשובה בזמן הקרוב," הדגיש "אבל החוויה תחזק אותך." בירך אותי לשלום ופנה לאולם הגברים.
הסתכלתי על מאי וראיתי שהיא ממש נבוכה.
"בואי" אמרתי לה, "נחזור"
הלכנו חזרה הביתה. ופטפטנו ברוגע, והיא אמרה "אני כל כך אוהבת את האווירה הרגועה הזו, אני כל הזמן פשוט בלחץ כדי לברר מה עושים היום בערב, לאיזה מועדון הולכים…"
פתאום אבא, אמא, אביחיל, כפיר והתאומים נכנסו. ניר לא היה.
אלעד ניגש ושאל בכזה שקט שרק אני ומאי שמענו "את אסתר?"
אני התפוצצתי בצחוק. ומאי אמרה במבוכה "לא, אני מאי חמוד" ואלעד הלך מאוכזב.
היא נעצה בי מבט שאלה. "זה כמו לשאול אצלכם את נסיכה?" הסברתי.
היא חייכה. "ברור שאני כן נסיכה." צחקה.
ישבנו בשולחן. ואבאמא שלי תיחקרו את מאי. אפילו השב"כ לא היו מתביישים בחקירה כזו.
היא ענתה תשובות נחמדות ואבאמא שלי התלהבו ממנה שלא לדבר על אלעד ודורון.
כפיר כל הסעודה לא הסתכל אליה אפילו. הוא כזה מגעיל.
בערב ישבנו בחדר ושיחקנו אמת או חובה. וסיפרנו פאדיחות. פתאום יצא הבקבוק עליה.
שאלתי אותה "את מאוהבת בשי?". אומיגאד! כמה שהיא הסמיקה. "מחבבת" ענתה.
לא ידעתי אם להגיד לה שגם הוא מאוהב בה. החלטתי שלא, הם ילדים גדולים. ומשהו בי קצת השתנה. פחדתי שאם אני אספר לה שי יעזוב אותי אז החלטתי לעשות משהו. התחלתי לספר לה כל מיני דברים לא נכונים שעושים. אני יודעת שיצאתי מגעילה אבל פחדתי.
אחרי זה היא שאלה אותי אם אני דלוקה במישהו שאני מכירה.
סיפרתי לה על אסף. היא אמרה שהוא די נחמד. היא פגשה כמה שמיניסטים שהיא הייתה עם גיא, והוא היה אחד מהם. והוא היה ממש מצחיק.
 
הייתה שבת כיפית. במוצ"ש ניר התקשר. כפיר דיבר איתו ואז צעק אליי שאני אדבר איתו.
"היי, מקורה? איך הייתה השבת אצל החבר שלך, עידו נכון?" שאלתי
"נחמדה, איך יצא שפיספסתי את החברה החילונייה שלך?" שאל.
"ניר, כדאי לך להתחיל להתנהג אליי בכבוד. אני אחותך התאומה, שלא תשכח את זה." אמרתי וניתקתי לו. אני כבר רוצה להרוג אותו. הוא מעצבן.
מאי ראתה שלא כדאי שנדבר על השיחה. השתררה שתיקה.
"טוב אז אני הולכת," אמרה "היה כיף. תודה על הכל!"
"אין בעד מה" וחיבקתי אותה. היא נרתעה קצת והלכה.
אני יודעת שהמצב יחזור להיות כמו שהיה. שהיא תמשיך לנצל אותי, תתייחס אליי יפה רק שהיא צריכה משהו. אני לא אתן לה את זה. בפעם הבאה זה לא יקרה, נשבעתי לעצמי.
אבל זה עצוב, חייכתי במרירות, מחר נחזור להיות שוב שונאות, למרות שאנחנו יודעות הכל אחת על השנייה.