יומנים- עבודת צוות( פרק 5)

——–נקודת מבט מאי———-
ישבתי על המיטה עם חצאית אדומה עד הרצפה, גופייה לבנה וקרדיגן וצעיף אדומים. אני חייבת להודות שזה די יפה. די. שמעתי מוזיקה חזקה, כמו שאני תמיד עושה שאני חושבת. רק שכל זה בחדר של חן. אז אם מישהו תוהה איך הגעתי למצב הזה יש לי הסבר.
בגלל רגשות האשמה שלי בקשר לעניין של מועצת תלמידים מצאתי את עצמי באוטו שלי בדרך לבית של חן תוך כדי שליחת מבטים מהירים שאף אחד שאני מכירה לא יראה אותי מסתובבת בשכונות של חן. את הבית שלה מצאתי לפי הדף קשר שחילקו לנו בתחילת השנה. אם תמיד צוחקים על תל אביב שאין בה מקומות חנייה החוק התל אביבי הזה לא חל על השכונה של חן. ברצינות, בכל הרחוב היו בקושי שמונה מכוניות. החנתי את האוטו במקום צדדי ליד רכב אפור וישן. עליתי במדרגות לבית שלה. על הדלת היה שלט שכתוב עליו ׳אזולאי׳ אז ידעתי שהגעתי למקום הנכון. כשמצאתי את הפעמון התקרבתי אליו וצילצלתי. לפתע נשמע בכי של תינוק וקול צעדים. גבר מבוגר בשנות הארבעים(+) לחייו פתח לי את הדלת. 
״היי מי את?״, הוא שאל בחיוך אבל ראיתי שהוא בוחן אותי. לפתע שמתי לב איך באתי. מכנסוני חאקי עם חגורה שחורה, גופייה לבנה ונעלי בובה. לא משהו מיוחד. אבל מה ששכחתי זה שחן מבית דתי ולא היה לי שמץ מה מותר להם ללבוש ומה אסור. כנראה שאיך שבאתי אסור.
״היי!״, חייכתי למרות המבוכה ושהדבר היחיד שרציתי היה לברוח משם,״אני מהבית ספר של חן. היא נמצאת?״
״אה חברה שלה?״, הוא שאל
זה היה פשוט שקוף שהוא רצה שאני אגיד שכן, שהוא רצה לשמוע שחן מסתדרת. אז שיקרתי. שקר לבן,״ כן, אנחנו חברות מאוד טובות למעשה, ידעת שהיא נבחרה למועצת תלמידים?״, חייכתי אליו אחד מהחיוכים הזוהרים שלי.
ההקלה שהתפשטה לו על הפנים כבר הצדיקה את זה . וגם ההקלה של חן שעמדה מאחוריו. ״חן?!״, הוא צעק והופתע לראות שהיא מאחוריו,״טוב תהנו בנות״, אמר והשאיר אותנו לבד.
השתרר שקט מביך.
״למה באת לפה?״, היא שאלה בסופו של דבר, ומזל שכך אחרת היינו שותקות לנצח.
״חשבתי שיהיה נחמד אם אני יעזור לך להכין פעילות למועצת תלמידים…״, איזו פאדיחה עשיתי לעצמי!
״הרגשת רגשות אשם אה?!״
לא עניתי על זה,״אם בא לך אני יכולה ללכת זה שהחלטתי להיות נחמדה לא אומר שאת צריכה להתנהג אליי ככה!״, אמרתי לה והתחלתי לצאת.
״טוב נוו״, היא מילמלה,״אני מניחה שיהיה נחמד אם מישהו יעזור לי״
אז הלכנו לחדר שלה ןאיך שהוא קטן! בחיים של לא ראיתי חדר כזה קטן! יש בו את המיטה שלה, ארון, שולחן שבקושי נדחף, מדף- שתיים וזהו. וגם ככה צפוף יחסית. התיישבתי על כיסא והיא הוציאה דפים והתחלנו לחשוב. לפתע נכנס איזה ילד קטן ומאמי ובא אל חן,״אמא אמרה שתכיני אוכל״, אמר ויצא מהחדר. 
״אח שלך?״, שאלתי אותה
 היא הנהנה בראשה,״איך האחים שלך?״
״אין לי״
״אהה..״, ואז השתרר שקט לכמה זמן,״צריך להכין אוכל״
״את רוצה שאני אלך?״
״לא אין לי בעיה שתישארי…״
״את יודעת שיש מסעדה סינית בהמשך הרחוב והיא גם כשרה..״, ניסיתי לעזור
״לא יודעת…״, היא התחמקה,״אחים שלי מעדיפים אוכל ביתי…״
״לעזור לך?״, שאלתי וקיוויתי שתגיד לא כי השאלה שלי נימוסית בלבד.
אבל יש אנשים שלא מבינים שאלות נימוסים כי עובדה שחן אמרה שזה יהיה נחמד. אז הלכתי אליה למטבח שלהם. 
״אז..מה יש לכם במקרר שאפשר לחמם במיקרו?״
״במיקרו? לא, אחים. שלי אוכלים רק טרי!״, היא מתגאה
״זה אומר״, בלעתי רוק,״שאנחנו צריכות להכין את האוכל?״, הסתכלתי בחשש בציפורניים שלי שרק אתמול עשיתי מני פדי* והיו משוחות בלק צהוב עם גוונים כתומים. 
״כן, מה הבעיה?״, היא לא מבינה
״כלום…״, הרגשתי כמו ילדה קטנה שאף פעם לא בישלה
״לא בישלת אף פעם?!״, איך שהיא הייתה בשוק! ,
נילי אף פעם לא אמרה לי" מלמלתי.
"וואו אמא שלך ממש מוזרה."
״היא לא אמא שלי!״, אמרתי לה בכעס,״מזל שהיא לא אמא שלי!״
״טוב״, ראיתי שהיא נבהלה מאיך שדיברתי,״אז מי זאת?״
סוף סוף מצאתי את הביצים,״נילי היא המטפלת שלי״, אני שמה את הביצים על השולחן,״שזה יותר טוב מאמא שלי״
ראיתי שהיא מתאפקת לא להגיד את מה שהיא חושבת וזה הצחיק אותי. אז צחקתי.
״מה?״, היא לא הבינה
״כלום״, אמרתי כשנרגעתי,״מה אני צריכה לעשות?״
״פשוט תשברי את הביצים ותשימי בקערה״, היא אמרה בקלות דעת
״לשבור את הביצים?״, אני לגמרי לא הבנתי מה היא רוצה ממני
״ככה״, היא אמרה כמו לילדה קטנה והדגימה לי. לאחר מכן היא חזרה לחתוך ירקות.
התחלתי לעשות את זה. פעם ראשונה כל השברי קליפות נפלו לתוך הקערה וכשאני וחן ניסינו להוציא אותם הידיים שלנו הפכו דביקיות מגעילות כאלה ובסוף זרקנו את זה לפח. בפעם השנייה הלך ל פחות טוב. הייתי כל כך מרוכזת בלשבור את הביצה טוב, שאותה דרך אגב הצלחתי, אבל לא שמתי לב לשאר הביצים שהתחילו להגלגל ישר ל…כיווני! איזה שתי ביצים נשברו עליי ולכלכו לי את הגופייה והמכנסונים לפני שהספקתי לזוז.״גאדדדד״, התחילתי להתבכיין,״איכסססס״
לפתע שמעתי צחוק מכיוונה של חן,״זה מצחיק אותך אה?!״, חייכתי אליה. 
היא הנהנה בראשה בהתלהבות.
התקרבתי אליה כשהיא לא שמה לב, בגלל שהייתה עסוקה בלצחוק,״נראה אם זה מצחיק אותך!״, אמרתי ושברתי לה את שתי הביצים האחרונות שנשארו על השיער והפרצוף. עכשיו היה תורי לצחוק ותורה לעמוד בשוק. ואיך שצחקתי! לפתע הרגשתי משהו נופל לי על הגב. משהו קר.״OMG!!!״, התחלתי לנסות להוציא את הקוביות קרח מהגופייה שלי,״סתומה אחת!!״, צחקתי תוך כדי שאני מוציאה את בגופיה מהמכנסונים ומנערת אותה במהירות,״גאד מה חשבת לעצמך?!״
היא המשיכה לצחוק. את הקוביות קרח שהיא חטפה בכל הגוף היה מגיע לה. וככה התחילה מלחמת האוכל שלנו שבמהלכה הצטרפו גם קמח, מים וירקות חתוכים. אין לי שמץ מאיפה הקמח.
״חן?!״, נשמע לפתע קול המום מפתח המטבח
ההבעה של חן השתנתה במהירות עצומה,״אמא?״
הסתכלתי לכיוונה של אימא שלה. היא אישה מבוגרת שדורשת טיפוח דחוף. ורואים שהיא עברה הרבה לידות.
״מה אתם עושות?״, היא אמרה ובחנה אותי בחשד. בטח חשבה שאני הרעה מהסרטים שהולכת לחלל לה את בית הצדיקים הקטן הזה.
״אמא, מאי באה אליי לארגן פעילות בית ספרית״, היא ניסתה להסביר
״ומה כל זה?״, היא בחנה עכשיו את המטבח המלוכלך
״גברתי?״, צעדתי קדימה כשראיתי איך שחן נבהלה,״זאת לגמרי אשמתי. אני דחפתי את חן לעניין בטעות ואני מבטיחה שאני ינקה את זה עכשיו״
״טוב״, היא הסתכלה עליי בהפתעה. כנראה לא ציפתה לזה מ׳גויה׳ שכמוני.
״חן היית צריכה להכין אוכל!״,היא נזפה בה,״ מה הם יוכלו עכשיו? עזבי״, היא אפילו לא חיכתה לתשובה,״ תנקו ותכינו מחדש אוכל אבל חני יש לך עד שבע!״
הסתכלתי על השעון וראיתי שנעשה היא רבע לשבע. בקושי זמן בשביל לנקות,״אז מה עושים?״
חן הסתכלה עליי והופתעה שבכלל נשארתי,״לא יודעת, נתחיל לנקות״
 אז ניקינו ואני אפילו לא זוכרת איך אבל גם הפעם התחלנו להשתולל. לבסוף, בחמישה לשבע, עמדנו שתינו ספוגות מים ומצחקקות מול מטבח מבריק.
לפתע חן שמה לב מה השעה,״אין לנו זמן! מאי תוציאי מהר את הביצים!״, היא נלחצה והתחילה להוציא מחבתות.
״אממ…חן? אין כל כך ביצים״
״הם נגמרו?״
אני הנהנתי בראשי. חן השתיישבה על הרצפה ופלטה אנחת אכזבה,״ אל תדאגי״, אמרתי לה,״אני אטפל בזה״
אז בסוף כן אכלנו אוכל סיני. על חשבוני. ההורים של חן בכלל לא ידעו את זה בגלל שהם נסעו לאנשהו. שני האחים קטנטנים שלה התנפלו על האוכל וחיסלו אותו בשניות. חן נגשה לקלח אותם במקלחת של ההורים ונתנה לי בגדים ומגבת שאתקלח במקלחת של הילדים. 
אז ככה בערך מצאתי את עצמי עם הבגדים האלה בחדר של חן. גם היא התקלחה והחליפה בגדים, כמובן. שתינו חשבנו איזה פעילות אפשר לעשות.
״לונה פארק!״, קפצתי פתאום,״בואי נעשה פעילות בלונה פארק!״
״מה פתאום לונה פארק?!״, היא לא הבינה
״סתם..זה יהיה נחמד ואנשים יאהבו את מועצת תלמידים יותר…״
״אבל צריך רעיון בשביל זה״, היא הסבירה את מה שכבר ידעתי,״אי אפשר סתם לבוא למנהלת להגיד ׳בואי נלך ללונה פארק׳ ו-״
״חן!״,קטעתי אותה,״אני כבר יודעת את זה! בואי נחשוב על רעיון במקום להגיד דברים ששתינו יודעות!״
חן השתתקה והתחלנו לחשוב,״אלימות!״, היא קפצה פתאום,״אלימות בלונה פארק!״
״איזה אלימות יש בלונה פארק?״, לא הבנתי
״דוחפים אותך בתור?״, היא שאלה בהתלהבות
״כן״, לא הבנתי מה הבעיה,״אבל גם אני דוחפת!״
 ״זאת אלימות!״
״לא זאת לא״
״כן זאת כן״
״לא זאת ל-״
״מאי!״, היא קטעה אותי,״אם את רוצה לנסוע ללונה פארק על חשבון הלימודים פשוט תזרמי ותשתקי!״
מה יכולתי לעשות?! שתקתי. 

——–נקודת מבט חן—–

בס"ד
 
צילצול בדלת. אבא שלי עונה. אביחיל בוכה, הוא שונא שמצלצלים.
"היי מי את?" שמעתי את אבא שואל.
"היי אני מהבית ספר של חן. היא נמצאת?" שמעתי קול מוכר שואל.
"אה, חברה שלה?" שיט. הוא כל כך רוצה לדעת אם אני מסתדרת ניגשתי ונעמדתי מאחורי בזווית שמי שלא תהיה שם לא תראה אותי.
" כן, אנחנו חברות מאוד טובות למעשה, ידעת שהיא נבחרה למועצת תלמידים?״ הקלה פשטה על פניי וכנראה שגם על פני אבא עכשיו הם כבר ראו אותי.
"חן?!" הצטעק אבא "טוב תיהנו בנות" הוא חלף על פניי ומיהר להרגיע את אביחיל.
היא התלבשה במכנסונים וגופייה! טוב שלא. שתבוא בבקיני.
נשמתי עמוק ושאלתי:"למה באת לפה?"
"חשבתי שיהיה נחמד אם אני יעזור לך להכין פעילות למועצת תלמידים…״, ענתה.
"הרגשת רגשות אשם אה?!" גיחכתי.
"אם בא לך אני יכולה ללכת. זה שהחלטתי להיות נחמדה לא אומר שאת צריכה להתנהג אליי ככה!", היא אמרה לי והתחילה ללכת לכיוון היציאה.
שיט העלבתי אותה.
"טוב נו", מילמלתי,"אני מניחה שיהיה נחמד אם מישהו יעזור לי"
הלכנו לחדר שלי. שנכנסנו עיניה נפערו בתדהמה. הילדה הזאת כנראה עשירה. טוב החדר שלי באמת לא מי יודע מה גדול.
הוצאתי דפים והתחלנו לחשוב בשתיקה.
"יש לך כבר רעיון?" שאלתי כעבור רבע שעה. היא הנידה בראשה.
פתאום אלעד נכנס לחדר שלי. "אמא אמרה שתכיני אוכל לי לדורון ולאביחיל" אמר בקולו הילדותי, ויצא.
"אח שלך?" שאלה מאי ועיניה נצצו.
הנהנתי. "יש לי חמישה." עיניה נפערו "איך האחים שלך?"
"אין לי" אמרה בקול שקט.
"אהה…" לא ידעתי מה לומר "טוב צריך להכין אוכל"
"את רוצה שאני אלך?" שאלה מאי.
"לא אין לי בעיה שתישארי" אמרתי במהירות.
" את יודעת שיש מסעדה סינית בהמשך הרחוב והיא גם כשרה.." אמרה.
"לא יודעת…" התחמקתי,"אחים שלי מעדיפים אוכל ביתי…"
מה אני יכולה להגיד לה שאנחנו חוסכים בשביל הטיפולים לאבא שלי?
"לעזור לך?", שאלה.
הופתעתי. "זה יהיה נחמד." השבתי בחיוך. הלכנו למטבח.
״אז..מה יש לכם במקרר שאפשר לחמם במיקרו?״ שאלה
״במיקרו? לא, אחים. שלי אוכלים רק טרי!״, אמרתי בגאווה.
״זה אומר״, מילמלה,״שאנחנו צריכות להכין את האוכל?״,
״כן, מה הבעיה?״, לא הבנתי.
״כלום…״, מילמלה
״לא בישלת אף פעם?!״, איך שהייתי בשוק! "נילי אף פעם לא אמרה לי." ענתה.
"וואו אמא שלך ממש מוזרה" אמרתי.״מזל שהיא לא אמא שלי!״ היא אמרה בכעס.
״טוב״, נבהלתי,״אז מי זאת?״
״נילי היא המטפלת שלי״, היא שמה את הביצים על השולחן,״שזה יותר טוב מאמא שלי״
לא עניתי. פתאום היא התחילה לצחוק.
״מה?״, שאלתי בלי להבין.
״כלום״, אמרה,״מה אני צריכה לעשות?״
״פשוט תשברי את הביצים ותשימי בקערה״, אמרתי בלי להקדיש תשומת לב מיוחדת.
״לשבור את הביצים?״, היא נשמעה כמו ילדה חסרת אונים.
״ככה״, אמרתי והדגמתי. לאחר מכן חזרתי לחתוך ירקות.
היא התחילה לשבור ביצים.פעם ראשונה כל השברי קליפות נפלו לתוך הקערה וכשאני ומאי ניסינו להוציא אותם הידיים שלנו הפכו דביקיות מגעילות כאלה ובסוף זרקנו את זה לפח. בפעם השנייה הלך לה פחות טוב. כל הביצים התחילו להתגלגל לכיוונה. איזה שתי ביצים נשברו עליה ולכלכו לה את הגופייה והמכנסונים לפני שהספיקה לזוז.״גאדדדד״, התחילה להתבכיין,״איכסססס״
זה היה ממש מצחיק. התחלתי להתפוצץ מצחוק.
״זה מצחיק אותך אה?!״, חייכה אליי. הנהנתי.
היא התקרבה אליי״נראה אם זה מצחיק אותך!״, אמרה ושברה עלי את שתי הביצים האחרונות שנשארו על השיער והפרצוף. עמדתי בשוק. ניגשתי למקפיא בזמן שצחקה לקחתי כוס קוביות קרח ושפכתי לה לגופייה.״OMG!!!״, היא צרחה וניסתה להוציא את הקרח,״סתומה אחת!! גאד מה חשבת לעצמך?!״
שלב הזה כבר התפוצצתי מצחוק
פתאום חטפתי קרח בכל הגוף. וככה התחילה מלחמת האוכל שלנו שבמהלכה הצטרפו גם קמח, מים וירקות חתוכים..
״חן?!״, נשמע לפתע קול המום מפתח המטבח
שיט,״אמא?״ מלמלתי בחשש
״מה אתם עושות?״, היא אמרה ובחנה את מאי בחשד.
״אמא, מאי באה אליי לארגן פעילות בית ספרית״, אמרתי והשפלתי את מבטי.
״ומה כל זה?״, היא בחנה עכשיו את המטבח המלוכלך
״גברתי?״, מאי אמרה,״זאת לגמרי אשמתי. אני דחפתי את חן לעניין בטעות ואני מבטיחה שאני ינקה את זה עכשיו״
״טוב״, ענתה אמי.
״חן היית צריכה להכין אוכל!״,היא נזפה בי,״ מה הם יוכלו עכשיו? עזבי״, היא אפילו לא חיכתה לתשובה,״ תנקו ותכינו מחדש אוכל אבל חני יש לך עד שבע!״
הסתכלתי על השעון וראיתי שנעשה היא רבע לשבע. בקושי זמן בשביל לנקות,״אז מה עושים?״ שאלה מאי
הסתכלתי עליה והופתעתי שבכלל נשארה,״לא יודעת, נתחיל לנקות״
 אז ניקינו ואני אפילו לא זוכרת איך אבל גם הפעם התחלנו להשתולל. לבסוף, בחמישה לשבע, עמדנו שתינו ספוגות מים ומצחקקות מול מטבח מבריק.
לפתע שמתי לב מה השעה,״אין לנו זמן! מאי תוציאי מהר את הביצים!״, נלחצתי והתחלתי להוציא מחביתות, ירקות ותרכיז פטל.
״אממ…חן? אין כל כך ביצים״ ענתה לי.
אוי לא ״הם נגמרו?״ שאלתי
היא הנהנה. התיישבתי על הרצפה בהבעה מודאגת,
״ אל תדאגי״, היא אמרה,״אני אטפל בזה״
אז בסוף כן אכלנו אוכל סיני. על חשבון מאי. 2 אחיי התנפלו על האוכל וחיסלו אותו בשניות. קילחתי אותם. הבאתי למאי בגדים שלי שתליף וגם אני התקלחתי.
הגענו לחדר שלי. השתדלתי לא לבהות בבגדים שמאי לבש. זה היה ממש מוזר. שתינו חשבנו איזה פעילות אפשר לעשות.
״לונה פארק!״, היא קפצה ״בואי נעשה פעילות בלונה פארק!״
״מה פתאום לונה פארק?!״, לא הבנתי. איזה סתומה.
״סתם..זה יהיה נחמד ואנשים יאהבו את מועצת תלמידים יותר…״
״אבל צריך רעיון בשביל זה״, אמרתי ,״אי אפשר סתם לבוא למנהלת להגיד ׳בואי נלך ללונה פארק׳ ו-״
״חן!״,קטעה אותי,״אני כבר יודעת את זה! בואי נחשוב על רעיון במקום להגיד דברים ששתינו יודעות!״
שתקתי ,״אלימות!״, קפצתי,״אלימות בלונה פארק!״
״איזה אלימות יש בלונה פארק?״, היא שאלה.
״דוחפים אותך בתור?״, שאלתי.
״כן״, אמרה,״אבל גם אני דוחפת!״
 ״זאת אלימות!״
״לא זאת לא״
״כן זאת כן״
״לא זאת ל-״
״מאי!״, קטעתי ,״אם את רוצה לנסוע ללונה פארק על חשבון הלימודים פשוט תזרמי ותשתקי!״