יומניה של ג'ולי – פרק 8

אחרי מספר דקות זה היה רגע מאוד מביך בחיי , הצעתו של כריסטיאן הייתה כול כך מוזרה
שלא ידעתי מה לענות ? שאני מדברת עם כריסטיאן , ישבנו בפארק המלכה אני חושבת התאהבה
באחיותיי , הן דיברו שעות על גבי שעות על מזג האוויר , על המקומות הטובים העיר באנפרט ,
על משפחת המלוכה וגם לוריאן השתתפה בשיחה .
בנתיים התיישבתי מתחת לעץ ישן שצילו היה רחב נורא , הסתכלתי על השמיים הכחולים
שהיו כול כך יפיפיים עם העננים הלבנים והבוהקים , הנסיך עמד מולי והסתיר לי את השמש
החמה המעירה על פנינו " אין לך איזה מחוייבות להיות בה "? אמרתי לו בכעס , מקווה שהוא יבין
את הרמז לזוז מן השמש , הוא הפנה את מבטו אלי וכיווץ את עיניו " לא , נשארו לי מספר שבועות עד
החתונה , בשבועות האלו אני אמור למצוא את הנערה יפיפיה " .
מה היית עושה אם היית יודע שהנערה היפיפיה שאתה מחפש יושבת ממש מולך ? מה היית עושה אז ?
" אה " מלמלתי .
הוא הסתובב אלי עם פניו והביט בי , זה כול כך עצבן אותי שלא יכולתי יותר לשאת זאת " הנסיך אתה
יכול לזוז מהשמש "! צעקתי אליו , הוא היה בהלם .
" אין לך שום זכות לדבר אלי ככה , מה את בסך הכול נערה "! לא , ואתה הנסיך הגדול מכולם שהוא
נער בעצמו " *ונו לו פדרה דה וה ".חזרתי על מילותיו של כריסטיאן בזילזול ענק , זה עכשיו מה שמתאים
לי לריב עם הנסיך , המלכה רק הסתכלה עלינו רבים וצחקה " *ג'וין " היא צחקה וחזרה לדבר עם אחיותי ,
רציתי לנזוף בו אבל פשוט נעמדתי על רגליי " זה מה שאתה עושה במקום לחפש את אישתך ? לריב
עם נערה שלא מבינה בשום דבר "? צחקתי " הרי אינך יודע איך היא נראת , היא הייתה עם מסכה ואינך
יודע איזה פנים נמצאים מתחתיו " פנים ילדותיות ותחמניות .
כריסטיאן נשען על העץ בתיסכול " בדבר אחד את צודקת ילדה , אני לא יודע איך היא נראת ". פתאום
ההוא ממקומו והסתכל עלי בהערצה , זה לא נראה לי טוב , אני לא חושבת שאני אוהבת את הרעיון הזה .
" אם תעזרי לי למצוא אותה , אני ישלם לך " .
אני אמרתי לו בנשף , שהדרך הקלה לא תמיד עובדת " לא " הדרך הקשה היא הדרך הכי טובה
למצוא את העבדה , האם הוא יכול לעבוד קשה כדי למצוא את הנערה .
" בבקשה " הוא התחנן , האם הנסיך באמת מתחנן ? אולי אם אני יעזור לו הוא לא יצליח למצוא את
האבדה , הרי מדוע שהעוזרת שלו תהיה הנערה המסתורית ? הוא לעולם לא יחשוד בי ככה , וגם
אם לא נמצא את הנערה עד שלוש שבועות אולי ככה הוא ימצא לעצמו אישה חדשה , למה לא ?
" כמה "? שאלתי אותו , ככה אני יכולה לשלם לגברת נילסון על העבודה שלה .
" כמה שתרצי " הוא היה כבר מייאש , יכולתי לראות על פניו " בסדר " חייכתי וסוף סוך ראיתי את ההבזק
בעיניו , הוא התחיל להתהלך במקום " איפה מתחילים "? זאת הייתה השאלה הראשונה שעלתה
בראשי , הוא הסתכל עלי ובחן אותי , מבטו נעצר על הבטן שלי , יכולתי לחוש זאת " צריך למצוא
את יוצרת השמלה ולשאולה " אוי לא , הרי הוא אמור לזהות את השמלה היא נתפרה לאחותו , אבל
אחותו לא אהבה את השמלה ואנני מבינה איך זה אפשרי ? הרי זאת שמלה מדהימה !
" אתה זוכר את השמלה "? שאלתי בחשש והוא הנהן , זה לא טוב .
" את מרגישה טוב "? הוא הסתובב ונעצר במקומו , הוא הסתכל עלי יכולתי להרגיש חיוורת לידו , הנהנתי
סכנה , אני מרגישה סכנה .
" אני ילך לשאול את חברי , הוא רק איתה בהתחלה ואני מקווה שהוא זוכרת את השמלה טוב יותר
ממני " אני יודעת , היית ממוקד יותר בעיניי מאשר בשמלה אשר לבשתי , וככול שהסתכלת יותר לעיניי
יכולתי לשמוע את יתר המחמאות אשר יצאו מפיו .
" בסדר " חייכתי , אני חייבת לרוץ לביתה של גברת נילסון במהירות !
ברגע הראשון שנפרדנו לדרכינו מצאתי את עצמי רצה במהירות לביתה של גברת נילסון מנסה את
הדרכים הכי מקוצרות שאני יודעת , מקישה על דלתה הדקה והחומה .
" גברת נילסון " אני אומרת במהירות " אני צריכה את עזרתך "!