יומניה של ג'ולי – פרק 22

תירדו לרציתי להוסיף :)
—————————————————————————–
" את משקרת , אינך באמת אומרת זאת ".
אני יודעת שאני משקרת , אני משקרת לכריסטיאן , אני משקרת לעצמי ואני משקרת לעולם אבל
ככה היא אני , כולי מלאה בחטאים .
הנדתי את ראשי ונסיתי ולא להסתכל אל תוך עיניו , לא לטבוע בצבע עיניו , הכוח שמניע אותי
נגמר . ולא יכולתי יותר להאמין שאין לי למה לחיות בחיים האלו אם אני מקבלת רק דברים רעים
כול אחד אומר שככה אלו החיים , אבל ברגע שמשהו קטן משתבש אתה מתחיל לבכות ?
ואם לבן אדם אחר כול החיים שלו היו שקרים ואכזבות , תנסה לחיות יום אחד בחייו ואת המילים אשר
אמרת , אתה תחזיר .
" את עדיין אוהבת אותי , אני יכול לראות בעיניים שלך ." הוא אמר בתקווה .
" ברור שאני עדיין אוהבת אותך , אבל אני לא מכונה להבין שאתה מעדיף את פרנצ'סקה , הלב
שלי מסרב להאמין לכך " אמרתי , ידעתי שאינו מעדיף את פרינצ'יסקה , אז למה לפני שהוא הכניס
אותי למיטה ביחד איתו הוא לא יכל לסגור את החתונה הזאת ?
למה הוא לא יכל להציע לי נישואים ?
" אני לא אוהב את פרינצ'סקה !" הוא צעק , השתחררתי ממנו והתחלתי ללכת לכיוון היער המעורפל
ליד בית הקברות , העצים נראו כמו מפלצות מתוך סרט אימה ללא אפקטים , החיים האלו הם באמת
סיפור אימה .
כריסטיאן התחיל ללכת אחרי בעודו צועק לי לעצור , אבל איני מקשיבה לו וממשיכה ללכת בין העצים ,
מקווה שהוא לא יספיק לעקוב אחרי ויאבד את הדרך בה הלכתי , לא ללכת אחרי .
" אני אף פעם לא אהבתי , אני תמיד רציתי אותך ."
רצית אותי , אז מדוע בנשף לא עצרת אותו ואמרת להורים שלך שמצאת את הנערה המסתורית שלך ,
הם היו מבינים כמו שהבינו . לא כריסטיאן אתה לא מתאים להיות מלך .
אתה מוותר בקלות , אתה לא לומד מהחיים האלו , אתה חושב שהדרכים הקלות ממשיכות ?
לא !
הסיבוך בחייך רק מתחיל .
" בנשף , מיד אחרי שהלכת , הלכתי אל הוריי ואמרתי להם לוותר על החתונה .
שאני לא רוצה להתחתן איתה , שאני רוצה להתחתן עם הנערה המסתורית שלי ואני גילתי אותה ".
" אז באותו הערב הוריי אמרו שעוד לא לוותר את החתונה , התכנונים המשיכו אבל באותו יום ששכבנו
כבר אמרתי להוריי שאני מעדיף לנשור מכס המלכות בשביל להיות איתך , אני אוהב אותך ג'ולי "!
צעק כריסטיאן בכול הכוח הנשאר לו .
נעצרתי .
סובבתי אליו חצי מגופי והבטתי בו עם מבט ריק , ללא שום הבעה .
" שראיתי את המבט שלך " הוא התקרב אלי צעד אחד" שאמרתי לך שעוד לא בטלתי את החתונה ,
המבט הזה נפל מטה , עינייך התמלו דמעות והלב שלי נשר מטה עם כול השמחה ואהבה שלי כלפייך .
שיצאת מהמיטה והתלבשת בכזאת מהירות שלא יכולתי לשים לב אליה , הרגשתי אל ליבי נשאר ,
כאילו את עוזבת אותי ונוסעת למקום בלתי ידוע .
הרגשתי ריק , הרגשתי שאני לא רוצה לאבד אותך ולהתחתן עם מישהי בגלל המסורת המשפחתית .
ההורים שלי הסכימו איתי , הם אמרו לי להלחם על האהבה שלי , והינה אני נלחם איתה !
אני נלחם נגדה בזמן שאת לא לוקחת אותי ברצינות , חושבת שרק היא נפגעה מההתנהגות שלי .
אבל ברגע שהלכת , לא רק את נפגעת . אני נשברתי "! הוא אמר בכעס כה רב , ששמעתי את
הקרקורים של העורבים , הם יצאו בקרקורים ובקריעות עורבים רבות .
הרגליים שלי קפאו במקומם , לא יכולתי יותר להאמין למה שקורה כאן , העולם מתהפך .
" אתה לא צריך לעשות את זה " הצלחתי להשחיל מספר מילים מפי , פניו של כריסטיאן האדימו והוא
הניד את ראשו לשלילה "לא !" הוא צעק עלי .
התחלתי ללכת אחורה בזמן , והוא התקרב אלי . לא היה לי מוצא . הייתי מקופת בעצים ואנחנו נמצאים
בקרחת היער ומקום מאוד קשה לברוח .
" את לא יכולה להחליט עלי ג'ולי , את לא יכולה לומר לי אם אני אוהב אותך , את לא יכולה לומר לי
מה ואיך אני אמור לעשות , אבל מה שאת יכולה לעשות " הוא היה כול כך קרוב אלי אבל קולו נשמע
למרחקים , הוא תפס את ידי והצמיד אל ליבו " זה לקחת את ליבי , כי הוא מזמן שייך רק לך !
אבל הוא גילה שזאת את מלפני יומיים .
את שלי ג'ולי , את שייכת רק לי ואני מאמין בכך , שליבך גם שייך לי ."
כריסטיאן יצא בהצהרה עם ליבו , הוא יצא בהצערה על הכאב שלו , הוא צעק שאני שייכת לו ואני
שלו , ומה אני עניתי על זה .
" טוב ."
כי לא הייתי לי משהו לומר על זה , הייתי בהלם רב שלא יכולתי לנשום או לזוז, הרגשתי כמו דג במינוס
100 מעלות , הדבר היחיד שזז בגופי היה ליבי .
" בבקשה תגידי משהו , כול דבר ."
לא יכולתי לומר כלום , לא יכולתי לעשות כלום , הייתי קפואה מהראש עד הרגל .
כריסטיאן חייך ואמר משהו בליבו , רק שפתיו זזו ואני נמסתי , הרגשתי את ידי נופלת מטה אל
המותן שלי והשפתיים שלי מוציאות קול " אני מאמינה לך " אני אומרת בחיוך .
" הלב שלי " התחלתי לומר בעוד כריסטיאן צעד צעד אחד ליכווני " היה שייך לך עוד מאז שבקשת
ממני עזרה אבל אז לא האמנתי לך , אתה ממעד של בני מלוכה אני ממעמד של נערה פשוטה ".
כריסטיאן צחק וצחקו שבר את הקרח האחרון אשר היה תלוי בדימיוני הקץ .
" אני אוהבת אותך " לחשתי לבסוף.
כריסטיאן פעם במהירות גדולה , הוא הקפיץ אותי על ידיו כך שרגליי סבבו את מותניו , זרעותיו החסונות
החזיקו את רגליי וזרעותיי היו סביב צווארו , שפתיי היו של שפתיו וגבי פגש את גזע העץ .
פעם לא האמנתי שזאת אהבה אמיתית , עכשיו אני יודעת שכריסטיאן היה באמת מוכן לעשות הכול
כדי להיות איתי " עמדת בתנאי שלי , בחרת את הדרך הקשה " אמרתי כשלבסוף התנתקתי משפתיו ,
הוא חייך ונישק אותי שנית , הנשיקה הזאת פרפרה בגופי .
עכשיו יומני היקר ,
הזמן לספר לך את האמת.
לא סתם בקשתי מאבי להצטרף אל הצבא בזמן המלחמה , אני רציתי למות באותו הזמן .
עכשיו , אני מוכנה להלחם על כך שאוכל לחיות בסופו של דבר עם כריסטיאן ולא לוותר .
האם אני באמת הצליח לחיות את המלחמה הזאת ?