יומניה של ג'ולי – פרק 20

אווף אני מעריכה את הסיפור , אני לא יכולה לסיים אותו עכשיו …

—————————————————————————————-
לוריאן חבקה אותי חזק ולא רצתה לשחרר , אבי הסתכל עלי מזווית העין ואני רק עמדתי לפרוץ
בבכי , לא היה אכפת לי מי רואה את זה , המלך והמלכה .
" מה קרה ?" סימן אבי למלכה והסתובב אלי , הסתכלתי עליו בעיניים ריקות והרגשתי את עצמי
מתפוצצת מבפנים , וזה לא היה רק בגלל כריסטיאן זה היה בגלל שאני מתגעגעת לאמא שלי .
" אני מתגעגעת לאמא " לחשתי לאבי , הוא חיבק אותי והנהן .
" תינסעו , אני עוד מעט אבוא " אמר אבי , שחררתי אותו והנהנתי , ברגע שהסתובבתי כדי ללכת
אל כיוון הדלת הצתתי שוב בכריסטיאן שהסתכל עלי בעיניים אדומות ולחש עם השפתיים " לא ,
בבקשה " רק השפתיים זזו , ללא שום הבעה או רגש שיכולתי להבין , נשברתי .
הנדתי את ראשי וראיתי את אנבל רצה במדרגות לכיווני " אני באה אתכם " היא צעקה , בלעתי
את רוקי וחייכתי .
" לא אנבל , אני לא נוסעת לבית , אני נוסעת לבית קברות לבקר את אמי ".
אנבל הנהנה והוסיפה " אני יודעת , אני באה איתך !" היא התעקשה והסתובבה לכיוון הוריה " נכון ?"
הורייה הסתכלו אחד על השני במבט מוזר והלחששו בניהם , אולי מבטי היה מופנה לכיוון
המלך והמלכה אבל עיניי חיפשו את כריסטיאן , לא יכולתי להסתכל עליו יותר , רציתי לעזוב , רציתי
ללכת ולפני שיצאנו מארמון אמרתי לאבי " אבא " הוא הסתכל עלי " אני מצטרפת לצבא שלך , היום ".
הרגשתי את הדמעות המרות בלחיי זולגות בעודי צועדת מטה , עמדו שם שני כרכרות , אחד של המלוכה
ואחת של אבי " בואי אני צריכה לדבר איתך " אמרה אנבל ומשכה אותי לכיוון הכרכרה שלה , רציתי
אחריה בכאב רב .
" אני יודעת מה קרה בינך לבין אחי , אני יודעת הכול !"
לא היה אכפת לי מי יודע את זה ומי אינו יודע זאת , היות הדבר שהוא בחר את פרנצ'יסקה על פני
לא שינתה דבר , אני לא מאמינה איזה מטומטמת הייתי שהאמנתי שהוא באמת אוהב אותי .
אולי הוא אהב אותי עם המסיכה אבל כאשר גילה מי היא הוא כבר לא היה מעוניין , בגלל המעמד אולי ?
גם אני יודעת שלא הייתי הראשונה שהוא שיקר לה , לפני הנשף הוא עשה סיבוב בקרים אצל הנערות
הכי יפות בעיירה , למה אני הייתי צריכה להיות חלק מהרשימה ?
" טוב ."
" לא זה לא טוב , אני צריכה לדבר איתך ".
" בקשר למה ?" ידעתי על מה היא רוצה לדבר איתי , אבל כבר לא היה לי אכפת .
" בקשר לאחי " .
"הוא שלח אותך ?" אנבל הנידה את ראשה והרימה את מבטה לכיווני , ידעתי שזה קשור לכריסטיאן
אבל כבר לא היה לי אכפת.
" לא , אני לא הייתי בקבלת הפנים וירדתי ברגע ששמעתי את שמך , מתי הוא היה מספיק ?"
לא יודעת ולא אכפת לי .
" רציתי לדבר איתך בקשר לביטול החתונה של אחי ."
בגלל חמשת המילים האלו הרמתי את עיניי ונתתי לה הזדמנות לכך שאני צריכה להקשיב לה .
עיניי נפקחו לרווחה ולא האמנתי למילים אשר יצאו לה מהפה , זה לא נכון .
" כן , שמעת אותי נכון . הלכתי לאמא ואבא ואמרתי להם שאת וכריסטיאן מאוהבים והם אמרו שהם
מוכנים לבטל את החתונה כול עוד כריסטיאן יסכים ואת תסכימי להיות מלכה " מלכה ?!
" איני רוצה שום קשר לאח שלך , לא רוצה לראות אותו יותר ולא רוצה לדבר איתו ."
" אל תגידי את זה בבקשה ג'ולי , הרבה זמן לא ראיתי את החיוך על פניו של אחי , הוא מאושר ואת
מאושרת אז בבקשה אל תגידי שאת מוותרת " התחננה ג'ולי .
" אם הוא היה מבטל את החתונה עוד ביום של הנשף , הייתי מסכימה . אבל הוא כנראה לא באמת
אהב אותי " אמרתי בעצב רב " אני לא רומזת , אני אומרת אנבל שאני מוותרת ".
היא לא צפתה שאני יאמר את זה , נאנחתי בכבדות והנחתי את ראשי על עדן החלון מסתכלת על
השמיים ועל העצים ולהקות ציפורי הבר העפות בשמיים .
" אז למה היית עם כריסטיאן אתמול ?" אנבל שאלה שאלה מתחכמת .
" זאת הייתה טעות , הייתי מסוחררת והיה לי כאב ראש נורא ולא הרגשתי טוב " התחלתי להמציא
תרוצים על גבי תרוצים רק לברוח מן השאלות שלה .
" היית מסוגלת לומר לו זאת בעיניים ?"
היא שברה אותי , כמו הבובות שלה , נשברת בקלות כאילו הן עשויות מזכוכית .
אני עשויה מזכוכית , לפגוע בי זה אחד הדברים הקלים שאפשר לעשות בעולם הזה ואני לא מסכימה
עם זה .
" לא , אנבל תעבירי לאח שלך שלא יבטל את החתונה מכיוון שאיני מסכימה ".