יומניה של ג'ולי – פרק 18 פרק כפול .

תרדו לרציתי להוסיף ותדליקו את השיר , הוא מתאים לאווירה של הפרק :)
——————————————————————————————

אוי לי .
הכרכרה המלכותית התחילה להתקרב מהר יותר ומהר יותר לכיווני ואני עמדתי מולה כגולם ולא
יכולתי לזוז , בראשי שמעתי את צעקתו של כריסטיאן " ג'ולי , ג'ולי בבקשה ".
ובסוף הרגשתי את רגליי זזות וכבר יכולתי לזוז מהמקום , התחלתי לרוץ אבל לצערי כריסטיאן
קפץ מהכרכרה והתחיל לרוץ אחרי , שמעתי את הנעליים שלו פוגשות את האדמה והחרב
שהוא נושה תמיד על מותניו מתנגשת בין חומות המעבר , נו באמת .
אני מקווה מאוד שאני מכירה את המעברים כאן יותר מכריסטיאן כי מהריצה שלו יהיו מאוד
קשה לברוח .
" ג'ולי , עצרי !" הוא פקד עלי , שמעתי אותו מתנשף אבל לא עצרתי והמשכתי לרוץ במהירות
רבה בין המעברים והקיצור דרך , הרגליים שלי כבר כאבו והריאות שלי התחילו להתכווץ והיה
לי קשה מאוד לנשום .
אם השניות האחרונות שהרגשתי את עצמי נחנקת פניתי מהר מאוד בין שלושה מעברים עד שעצרתי .
הסתכלתי מסביב וקפצתי מעבר לגדר הנמוכה שהייתי במעבר האחרון , שם כבר נעצרתי והחלקתי
במורד הגדר שאני נושמת לרווחה .
כאב ראש טילטל את ראשי ואני הרגשתי את עצמי נופלת לרצפה ושוכבת על האדמה מתנשמת .

" ג'ולי , ג'ולי !" שמעתי קול של ילדה קטנה בראשי , פקחתי במהירות את עיניי וראיתי את אנבל
מול פניי , היא עמדה בזמן שהיא מחזיקה בובה זהובת שיער אותה סרקה לפני מספר ימים .
או לא , אני בארמון ?
קפצתי מאוד מהר על רגליי וזאת הייתה טעות כי שוב נפלתי על רגליי , הבובה אשר הייתה בידייה
של אנבל עפה לאוויר ואנבל רצה למזוג לי כוס מים אשר עמדה על השולחן , הרגשתי את ראשי כואב
ופי מלא בטעם של דם ' מה קרה לי ' ? שאלתי , אני צריכה לברוח מכאן !
התרוממתי על רגליי והלכתי באיטיות לכיוון החלון " את לא רוצה לדבר עם כריסטיאן נכון ?" היא שאלה ,
הבטתי לכיוונה והנדתי את ראשי , היא הביאה לי כוס מים קרים ובאה שחו שתי קוביות קרח לבנות ,
שתתי במהירות רבה את המים אשר היו בכוס ולהפתעתי הרבה הסחרחורת שחשתי בה נעלמה
כאילו לא הייתה .
" המרפסת כאן גבוה , הדרך לברוח מכאן זה או הדרך הראשית או מהדלת המרתף אבל כדי להגיע
אל המרתף את צריכה לעבור אל פני חדרו של כריסטיאן והלובי " בשתי המקרים הבנתי שאני אתפס ,
לא משנה איך באיזה דרך אני אבחר אני לא יצליח לברוח מכאן בלי שאף אחד ידע .
פתאום הדלת נפתחה במהירות רבה ושם עמד כריסטיאן מתנשף , החרב בצד גופו זזה לצדדים
ואני בלעתי את רוקי , ידו של כריסטיאן נחה על הדלת העץ הורודה והרגשתי איך הלב שלי מחסיר
פעימה למראה שלו , הוא לבש בגדים מלכותיים .
" אנבל צאי מהחדר !" פקד עליה כריסטיאן , אנבל הרימה את גבה ונעמדה מולו .
" לא , זה החדר שלי !" היא צעקה עליו מנסה להגן עלי , חייכתי והסתובבתי ליכוון המרפסת ויוצאת
עליה מסתכלת למטה , או לא ! זה מאוד גבוה !
" אנבל !" צעק עליה כריסטיאן , הסתובבתי בחזרה והסתכלתי על אנבל שמושכת בכתפייה ומזגה לי
שוב כוס מים , חייכתי ולקחתי את הכוס מידייה .
הנהנתי וחייכתי לעברה חצי חיוך " את בטוחה ?" היא שאלה ואני נשמתי לרווחה .
"כן " אמרתי בחרשות , אנבל הלכה לכיוון הדלת ונתקעה בכריסטיאן בעודה אומרת לו
" תנסה לא לפגוע בה כריסטיאן , עשית מספיק !" כריסטיאן נשף בבוז וטרק אחרי אנבל אל הדלת
ונעל אותה .
הוא עמד מולי מתנשם לרווחה , ומתחיל להתקרב אלי ללא שום מילה ולבסוף עומד מולי ומסתכל
אל תוך עיניי . הלב שלי דופק במהירות רבה , נהיה לי חם וזיעה קרה נוזלת במצחי .
בסופו של דבר מצאתי את עצמי צמודה לקיר שידו של כריסטיאן עוטפת את גופי ומלטפת את שיפולי
גבי ולבסוף מטריף אותי בנשיקה חלומית של נסיכת האגדות .
שפתיו נעו לניגוד שפתיי , שפתיו פרפרו על שפתיי לא נותנות לי דרך לסגת או לברוח ובסופו של דבר
אני נצמדת אליו ועוטפת את זרעותי סביב גופו ומנשקת אותו בלהט .
הרגשתי איך חשמל סטטי נהיה בנינו והחשמל הזה עובר מכף הרגל אל הראש , שפתיו נושכות את
שפתיי והקיר היחיד שלא נותן לי לברוח .
כריסטיאן הקפיץ אותי ורגליי נעטפו סביב מותניו , הוא עימק את הנשיקה והרגשתי בעננים , הרגשתי
כמו שאף פעם לא הרגשתי ולמרבה ההפתעה אהבתי את זה .
לבסוף התנקנו והלכנו אל החדר שלו במהירות רבה , בזמן שאני מחזיקה את ידו ומשפילה את ראשי ,
ברגע שיצאתי מהחדר של אנבל , אנבל הסתכלה עלי וסמנה לי כול הכבוד ולבסוף הנידה את ראשה .
הנהנתי וחייכתי .
ברגע שנכנסנו אל חדרו של כריסטיאן הוא נעל אותי על כול המנעולים את החדר , את הטריסים סגר ללא שום מילה ולבסוף תפס אותי שוב .
התחיל לנשק את צווארי " אני אוהב אותך " הוא אומר ומושך את ראשי לאחור , וממשיך לנשק
אותי בצווארי , ידעתי שזו אהבה אמיתית ושככתי הכול , פשוט כול המחשבות שלי נשטפו בין רגע .
הוא הוריד את החרב שלו וזרק אותי לצד כך שנתקעה בקיר , הסתכלתי על החרב ואמרתי
" מה קרה ?" הוא היה עצבני וידעתי את זה .
" את חתיכת מטומטמת , שקרת לי !" הוא נישק אותי שוב ודמעות זלגו במורד לחי " השתגעתי
בחיפושים אחריך ואת לא אמרת מילה ?! " הוא צעק אלי והקפיץ אותי שנית כך שרגליי נרקחו סביב
מותניי וזרעותיי מאחוריי צווארו .
" אני אמרתי לך , תחפש את הדרך הקשה ביותר לזכות בליבה , אבל התייאשת "אמרתי , ורציתי
להוסיף עוד משהו אבל כריסטיאן לא נתן לי לענות , הוא רק טרף את פי בנשיקה אחת .
" אני אוהב אותך , ואת צריכה להבין שברגע שאתה משתגע בחיפוש אחר מישהו שאתה אוהב
את שוכח מה אתה צריך לעשות וזה להירגע , לא הצלחתי " הוא התנתק ממני וקרב את מצחו
למצחי .
" את יודעת מה זה להשתגע אחר מישהו שאתה אוהב ?" האמת שכן ידעתי .
" כן " אמרתי והרמתי את מבטי לכיוון עיניו " אני יודעת " הוא הבין את הרמז ונישק אותי שוב .
באמת לא הייתי אני בימיים האחרונים , הייתי בן אדם שונה לגמרה ממה שאנשים מכירים אותי !
פרמתי את כפתורי חולצתו והיא נשרה מטה , כריסטיאן הביט בי ונפתר במהירות מהשמלה שהתעופפה
לצד השני של החדר " אני אוהבת אותך ".

שהתעוררתי הייתי חבוקה בזרעותיו של כריסטיאן , לא שככתי מה שקרה אתמול ושהסתובבתי ראיתי
את עיניו פקוחות לרווחה וקפצתי לאחור " מה קרה ?" הוא לחש , נשמתי לרווחה והחלקתי בחזרה
לתוך השמיכה ותפסתי את ידו בידי , אצבעותיי שחקו עם אצבעותיו והלב שלי דפק במהירות .
בום .. בום .. בום מספר פעימות מהירות בדקה .
" הבהלת אותי , חשבתי שאתה ישן " אמרתי ונישקתי אותו נשיקה חטופה על השפתיים , כריסטיאן
צחק והסתכל על השעון שהיה על הקיר .
"אוי לא !" הוא צעק וקפץ מהמיטה , הסתכלתי על השעה וזה שש בערב , בגלל זה החדר היה חשוך .
" מה קרה ?" שאלתי והתיישבתי על המיטה , הוא הביט בי בעיניים עצובות .
" אני צריך להפגש עם פרנצ'סקה לגבי החתונה " הרגשתי את ליבי נקרע לרווחה והלב שלי מפסיק
לדפוק , לא יכולתי יותר להסתכל עליו אז השפלתי את מבטי .
" לא ביטלת את החתונה ?" זאת הייתי שאלתי היחידה .
" לא ".
זה היה מספיק בשבילי , קמתי מהמיטה והתלבשתי במהירות , לא אכפת לי אם שמתי את השמלה
הפוך או לא אבל הייתי חייבת פשוט לברוח מכאן , שמתי את הנעליים והלכתי לכיוון הדלת .
" מה קרה ?" הוא שאל והסתובבתי אליו לפני שפתחתי את הדלת .
דמעות פשוט זלגו במורד לחי במהירות רבה .
" מה שהיה בנינו היה סתם ? להיות באמת פרפר חופשי לפני החתונה ? חשבתי שאתה באמת .."
עצרתי והסתובבתי אליו , העיניים שלי היו אדומות ומנופחות אני ידעתי את זה , הכאב הראש שלי
חזר ופתחתי את הדלת .
" לא , ברור שלא !" הוא צעק בחוזקה כאילו אני עומדת למות עכשיו , זאת באמת הייתה ההרגשה
בליבי .
" ביי כריסטיאן " אמרתי והוצאתי רגל אחת מהדלת , השיער כיסה את פניי " לתמיד ".