יומניה של ג'ולי – פרק 16

"ג'ולי , ג'ולי , התעוררתי " ניער אותי מרן , לא רציתי לקום הייתי עייפה מידי והמילה היחידה
אשר יצאה מפי הייתה " לא " .
"ג'ולי אם לא תקומי מיד אני יפיל אותך ואת לא תפגשי עם כריסטיאן " ברגע שמרן אמר את השם
של כריסטיאן התגלגלתי לצד ומצאתי את עצמי על המיטה , הרמתי את ידי בתיסכול ואמרתי בחוסר
אונים " אני קמה , אתה רואה "? הושטתי את ידיי קדימה וחטפתי את השמלה שמרן החזיק .
נכנסתי לאחד החדרים בבית והתחלתי להחליף שמלה , פתאום מרן פתח את הדלת .
" מרן "! צעקתי בחוזקה אבל הוא צחק והניח לי הדלת קופסא כחולה ליד הדלת , החזקתי את השמלה
קרוב לגופי והתקרבתי אל הקופסא "זה מכריסטיאן לנערה המסתורית " .
פתחתי את הקופסא הכחולה בעדינות וראיתי זר פרחים אדומים ושרשרת כחולה דקה , אלוהים
איזה מדהים , השרשרת הזאת כול כך יפיפיה .
" אני .. אני לא יודעת מה להגיד " אמרתי למרן , הוא צחק ושמעתי את זה מבעד לדלת , קדימה
נשף האירוסין עוד מספר שעות ואני חייבת לזכות בבן אדם שאני אוהבת !
התחלתי להחליף במהירות את השמלה , שמתי נעלי עקב לא גבוהות במיוחד והתחלתי להבריש
את השער הכהה שלי בזמן שאני יוצאת מהחדר " מרן איפה המסכה "? שאלתי אותו בעודי שמה
עגילים כחולים המתאימים לשמלה שגברת נילסון הביאה לי .
" ואו " אמר מרן והגיש לי את המסכה הכחולה , היד שלו רעדה והוא חייך חצי חיוך וקרץ לי .
לקחתי את המסכה ולבשתי על הפנים שלי , חזקתי את הסיכה ששמתי אצלי בשער ותלתלתי אותו
מעט את השער , ככה אני נראת פחות או יותר כמו פעם שעברה .
" את מדהימה " אמר מרן בפה פעור , חבקתי אותו והשענתי את ראשי על כתפו , אני בן אדם מדהים ?
אתה בן אדם ששיקר בשבילי ואני עומדת לתקן את הטעויות שלי , אני לא יודעת מה אני עומדת
לומר לו ? ' הי כריסטיאן , אני הנערה המסתורית מצטערת שלא ספרתי כי פחדתי ' ? אני לא חושבת
שזאת תהיה הדרך הנכונה לספר לו את האמת .
" תודה מרן , על הכול " הוא הנהן והושיט את ידי לכיווני " האם עלמתי תתלווה אלי לנשף "?
הנהנתי " כמובן מוניסייר , בכבוד רב " אמרתי ולקחתי את ידו , חייכתי לרווחה ויצאנו מהבית , שמעו
את קולות העקבים שלי למרחק , מזג האוויר היה נהדר והוא סימן לי שהגיע הזמן להשלים את הטעויות
שלי .
" את מוכנה "? שאל מרן לפני שנכנסו אל הכרכרה , עצמתי את עיניי ונשמתי לרווחה .
" מוכנה " הרמתי את ידיי לאוויר ואמרתי ונכנסנו אל הכרכרה .
" את יודעת שתצטרכי להוריד לבסוף את המסכה " .
" אני יודעת " לחשתי והסתכלתי על העצים הנושבים ברוח , גם הם מבשרים לי שהגיע הזמן לשלם
על הטעויות שלי ולראות את יום האירוסין של כריסטיאן ונסיכת ספרד פרנצ'יסקה .

יצאנו מן הכירכרה והתקדמנו בשקט אל עבר הדלתות הגדולות , הלב שלי דפק במהירות ולא יכולתי להאמין שהסוד שלי התגלה , אני לא מאמינה עברו רק שבועיים וכבר כריסטיאן התארס .
השומרים פתחו לנו את הדלתות והכנסתי את ידי לידו של מרן והתחלתי ללכת קדימה , בזמן שהרבה בנות מתלחששות שהנערה המסתורית חזרה לעירייה .
מעגל הריקודים היה בדיוק באותו מקום עם אותם אנשים ואני נעמדתי מסביב עם מרן , כריסטיאן
רקד בתוך המעגל ביחד עם פרנצ'יסקה עד שמבטו נח עלי , ואני רק חייכתי לרווחה .
" אלוהים הגעת " הוא תפס את ידי וקרב אותי לגופו החסון ,פרנצ'יסקה נעצה מבט זוהם בי והלכה
לרקוד עם אחד הגברים שהיו מסביב למעגל .
לא דיברתי אלא רק הסתכלתי למטה " אני לא מאמין , איפה היית ? לאן נעלמת לי ?" הוא התחיל לשאול אותי שאלות , אבל לא יכולתי לענות עליהם .
" כריסטיאן תמיד הייתי לידך , תמיד הייתי בעיר ואתה לא ידעת על זה " אמרתי " הייתי ממש מתחת
לאף שלך " הוספתי , כריסטיאן פער את פיו לרווחה והביט בי .
" לא , את לא מהעיר הזאת , אני לא מבין השתגעתי בחיפושים אחריך " אמר כריסטיאן וקרב את
מצחו למצחי .
" זה לא משנה כריסטיאן , אתה הרי כבר מאורס . אני אומרת לך שאתה יודע מי אני וברגע
שתגלה תכעס עלי , אבל אני עמדתי בתנאי שלי אתה שברת אותו " מרן התקרב לכיוון שלנו ועמד לידי , סימן לנו ללכת טיפה לצד .
" אח "! צעקה אנבל לכיוון כריסטיאן ורצה לכיוונו ברגע שיצאנו מן המעגל ועמדנו לא רחוק מן
המדרגות אשר הובילו לקומה השנייה , היא נעצרה מולי וחבקה אותי " לא ראיתי אותך הרבה זמן ,
התגעגעתי לחברה שלי " התכופפתי וחבקתי אותה בחזרה .
" והחברה התגעגעה אליך " אמרתי .
התרוממתי והבטתי בכריסטיאן , הצבעתי לו על המסכה " להוריד ?" שאלתי , הוא בלע את רוקו והנהן
" תוריד " הוספתי .
כריסטיאן קירב את אצבעותיו אל המסכה והתחיל להרים אותה כלפיי מעלה , הרגשתי את ליבו
דופק ואת אצבעותיו עולות כלפיי מעלה בעודו בולע את רוקו , לבסוף המסכה נפלה מטה .
צעדתי צעד אחורה " כן כריסטיאן , אני אמרתי לך שאתה צריך למצוא את הדרך הקשה כדי להשיג
מישהו שבאמת יאהב אותך . ואני התאהבתי בך אבל גם חבריך הטוב אומר שאתה לא באמת
מתאמץ כדי למצוא אותי , התייאשת מהר ובגלל זה אתה לא באמת מתחתן עם מישהו שאתה
אוהב כריסטיאן " אמרתי והסתובבתי לכיוון מרן .
" ואני גם לא בטוחה שאתה אוהב אותי כול כך " אמרתי ועשיתי צעד קדימה " פספסת את התחנה
כריסטיאן , מצטערת " הדמעות כבר עמדו לפרוץ מעיניי אבל החזקתי אותם .
" לא רגע , ג'ולי אני מצטער.." צעק כריסטיאן וניסה לתפוס את ידי .
" ביי כריסטיאן " אמרתי לו ואני ומרן יצאנו מן הארמון בחזרה לבתים שלנו , נכנסנו אל המרכבות
ורכבנו בחזרה לעיר שאני מביטה במזג האוויר הסוער .
" עבודה טובה " צחקתי , אני חושבת שהצלחנו .