יומניה של ג'ולי – פרק ניסיון .

זהו היה יום בהיר ויצאתי לטייל קצת בעירייה , כולם התחילו לרוץ ממקום למקום .
סוחרים עם עגלות התחילו לחזור לבתים אבל השמש עוד לא שקעה והם אמורים להמשיך לעבוד ,
נערות ונשים החזיקו בידם שמלות יקרות התפורות ממשי , מסכות בידיהם השנייה כאילו שהרגע
זה הדקה האחרונה של סינדרלה להגיע לבית .
גם עם היהירות והמהירות הרבה מאוד גברים ונערים נעצרו כדי להביט עלי , זה לא פעם ראשונה
שזה קורה לי , הייתי יכולה לשאול אותם למה הם נועצים בי מבטים אבל בחרתי להמשיך ללכת .
" סליחה " נגשתי לאחת הנשים שישבה על שרפרף ליד פתח ביתה וסגרה שמלה זהובה ויפה ,
היא הרימה אלי את עינייה " האם אני מפריעה "? שאלתי בפשטות , היא חייכה והנידה את ראשה מסתכלת
עלי עם עינייה הירוקות " כן עלמתי " היא עזבה לרגע את הסריגה והייתי שקועה בי " מהי כול המאומה
הזאת ? מה קורה כאן "?
היא הייתה בהלם " לא קיבלתם הזמנה "? הזמנה ? הזמנה למה ? " אני ואחיותי , אנחנו חדשים בעיריה "
הצבעתי לכיוון בית קטן שעמד לא רחוק במעלה הרחוק האבנים , היא המשיכה לתפור אבל גם דיברה
איתי בנחת " או ילדתי , הנסיך מארגן נשף . הוא קורא לכול הנשים בממלכה להגיע לארמון בשעות
הערב לחגוג את יום הולדתו התשע עשרה , הוא מחפש לעצמו אישה מגיליים שש עשרה לעשרים
וארבע , בנות כמה אחיותך "? הנסיך עומד לחפש לעצמו אישה שגדולה ממנו בחמש שנים או יותר ?
זהו נסיך בוודאי שלא משנה מי תיהיה אישתו העיקרון הקטן שהיא תהיה יפה ותוליד לו ילד שהוא יוכל
להעביר לו את הכתר , אני בטוחה בכך .
" אני בת שבעה עשרה , אחותי הבכורה בת עשרים ושלוש ואחותי הבנונית בת עשרים " חייכתי אליה
בנעימות והיא הייתה מוקסמת , על עינייה החומות היה ניצוץ " אתן מתכוונות ללכת לנשף "?
הנדתי את ראשי " לא " אמרתי בקול חלש " אין לנו מה ללבוש , וגם אנני חושבת שאחיותי נמצאות
עכשיו בביתנו ומתכננות לצאת לנשף " אמרתי , היא התרוממה והרימה את השמלה גבוה .
" התירצי ללכת לנשף "? אני ? ללכת לנשף ? חזקתי את הקוקו שעשיתי לצד וחייכתי בקלילות .
" מדוע לי ? לבזבז זמן בשביל שהנסיך לא יבהה בך ? אנני חושבת ".
" את יפיפיה אמיתית ילדתי , ואני בטוחה שאחיותך מדהימות כמוך ואם הנסיך לא יבחר אחת
מכן הוא יעשה טעות גדולה " אמר האישה .
" וילדך הולכים "? שאלתי .
" בני הולך כמלווה של ידידתו , ואני אחת התופרות בעיר , אני אוהבת לתפור וזה מעסיק את ראשי "
היא אמרה ונופפה למישהו מאחורי גבי " תודה גברת נלסון , הינה הכסף " הגישה נערה ברוטונית
שק מטילי זהב לגברת נלסון וחטפה את השמלה הזהובה שהרגע סיימה להתפר .
" בואי אחרי " אמרה גברת נלסון לאחר שספרה את מטילי הזהב הנימצאו בשק , עקבתי אחרי לבית
הקטן שהיא גרה בו " למקרה שתרצי ללכת לנשף " היא הגישה לי הזמנה " זה מיועד לבן שלי ,
אבל הוא מיודד עם הנסיך והוא אינו צריך הזמנה , ולמקרה שתרצי ללבוש משהו " היא פשפשה בארונה
שהיה שלל של שמלות מדהימות ויפיפיות והוציאה שמלה מדהימה " תפרתי לפני הרבה זמן בשבילו
אחותו של הנסיך אבל לבסוף היא אינה רצתה את השמלה , והשמלה נשארה אצלי " אני לא יקח
את השמלה , אני לא מתכוונת לקחת את השמלה " אין לי כסף לשלם על השמלה " אמרתי בעצב
קל , אני גם לא רוצה אותה ! אני לא רוצה ללכת לפגוש נסיך ואני לא רוצה ללכת לארמון ! שמעתי
את עצמי אומרת בנימה תינוקית בראשי .
" זה מובן , את הרי חדשה בעירייה , אחרי שתעבדי תשלמי לי " היא חשבה לבסוף אמרה " שישים
מטילי זהב " אין בעיה , לא תהיה בעיה לרמות איזה נער או גבר .
לבשתי אותה " את נראת מלכותית בה , אולי כדי לקצר " הטלבתה הגברת נלסון ולקחה לידה מספרים .
קיצרה טיפה את השמלה והיא הייתה מוכנה , שמלה עד כפות הרגליים בצבע כחול , שמלה קצרה
עם פסים זהובים במותניים , חייכתי והודתי לגברת נלסון " שמי ג'ולי " הגשתי לה את ידי , ברכתי
אותה על העזרה וצעדתי בחזרה לבית .