יומנה של חשפנית בודדה חלק ו׳

11.4.16

זהו כמעט ערב חג ראשון, אנשים מנקים בחגים, מתארחים או מארחים. הייתי מקנאה בהם, שיש להם אורחים או שהם בסביבת אנשים אהובים. לעיתים בוהה מזגוגית החלון ומביטה בדמעות לעבר חלונות של אנשים זרים.
מסביבי אין טיפה של אור, האור היחיד שחודר הוא מהאור של אותה משפחה מאושרת שאליה אני מציצה כמו מטרידנית באמצע חודש אפריל.
בפסח אין בירה, אז אין עבודה.
מה חשפנית כמוני תעשה? כיצד תעביר את החג?
אשתה כוס יין מול המסך ואספור את הימים בהם אחזור לעבודה. לא כי אני מחכה לכל אותם גברים שאוהבים לתחוב את הידיים שלהם בשדיים שלי, לא כי אני אוהבת לרקוד על עמוד כמו משוגעת ולא כי התגעגעתי להערות המגעילות.
ישנה סיבה אחת והיא שגרה, השגרה ממלאת את המחשבות, את הרצון לזוגיות אמיתית, ממלאת את החשקים שלי ובעיקר את החשק מלא להתפטר כי אין לי שום דבר אחר.
רק עבודה ובית, שגם הוא לא שלי. דירה שכורה ומעופשת.
כמוני. גם אני לא שייכת לעצמי, אני שייכת לגברים רבים, לבוס שלי.
אין לי בעלות על עצמי עד להודעה חדשה.
עד שמישהו ייקח אותי מכאן.
ייקח ויגיד שהכול יהיה בסדר,
כמו פעם. כמו בעבר.