יומנה של חשפנית בודדה חלק נ״ד

חלק נ״ד
24.11.17

הוא לא דיבר, רק התקרב אליי בצעדים שקטים. עמדתי במקומי, מראה לעצמי ולו שאין בי פחד. לואי הוא הכול חוץ ממפחיד.
"אני מצטער אם גרמתי לך להרגיש לא בנוח באימון," אמר, וככל שהתקרב, הריח החריף של אלכוהול עלה באפי. הנשימות שלו היו כבדות.
"שתית?" שאלתי בהפתעה. לא ציפיתי שלואי ישתה.
"כן," הוא הודה.
"אתה בדרך כלל לא שותה, קרה משהו?" הוא הנהן, מבטו ננעץ בי. נשכתי את שפתי, עיניו היפות לא משו ממני. ידו ליטפה את לחיי, ועצמתי את עיניי, נהנית מהמגע.
"לואי…" קראתי בשמו, וידו עצרה. "אתה שתוי, אולי עדיף שלא." הזזתי את ידו מפניי, למרות שחום כפו היה הדבר המנחם ביותר שחוויתי לאחרונה. הוא תפס ברכות את אצבעותיי.
"אתה תתחרט על זה מחר," אמרתי, אך לא עצרתי.
"אין לי חרטות," הוא אמר, מצמיד אותי לקיר. עיניו האומללות הסגירו כאב עמוק.
"ספר לי מה קרה," ביקשתי, מנסה להתמקד במבטו. עמדתי לידו, לבושה רק בבגד גוף שחור נוצץ ונעלי עקב גבוהות מאוד שהשוו את גובהי לשלו.
"לא קרה שום דבר," הוא שיקר.
"אתה אף פעם לא שותה. רבת עם בת הזוג שלך?"
"לא," ענה בקצרה ונישק את צווארי. התלבטתי אם להרחיק אותו, אם כל זה בכלל כדאי. לא רציתי שיתחרט על שהגיע לכאן, שבגללי אולי ייפרד מארוסתו. הראש אמר לי לעצור, אך הלב התנגד, משתוקק למגע.
"לואי…" הוא עצר למשמע קולי.
"אתה תתחרט על מה שקורה בינינו עכשיו. אני יודעת שלא הגעת לכאן לסיפוק חד פעמי. אני רואה בעיניך שאתה נמשך אליי בדיוק כמו שאני נמשכת אליך." התיישבתי על המיטה, מחכה לתגובתו.
"את צודקת, לא הגעתי לכאן לקבל ממך משהו. אני מבולבל, את מסקרנת אותי ואני נמשך אלייך. מצד אחד אני מחבב את מישל, אבל מה שיש בינינו, אף מישל לא יכולה לתת לי."
"למה אתה מתכוון?" שאלתי, תוהה אם הוא מתייחס להכלה שאני מעניקה לו.
"את יודעת בדיוק למה אני מתכוון," אמר, אך האמת היא שלא הבנתי. הנחתי לזה.
"אם הייתי מישל והייתי יודעת שאתה כאן, הייתי כועסת עליך."
"זה בסדר, היא כעסה עליי מספיק כשאמרתי לה שאני לא בטוח שאני רוצה להתחתן איתה." עיניי נפערו בהלם, אך הרגשתי גם הקלה מסוימת.
"אף בחורה לא הייתה רוצה לשמוע דבר כזה," אמרתי, מרחמת על מישל בליבי. "אני מרגישה קצת אשמה."
"אל תרגישי, זה לא קשור רק אלייך. זה אני הדפוק."
"לואי," הרכנתי את ראשי. "למה באת לכאן?" שאלתי, מבחינה במבטו הסורק את גופי.
"רציתי לראות אותך."
"לא ככה רציתי שתראה אותי," הודיתי.
"זו הייתה הדרך היחידה מאז הפעם האחרונה שכעסת עליי."
"לא כעסתי, פשוט אמרת מילים כאילו אני ספה משומשת." לא יכולתי להודות שאני מרגישה משומשת בכל פעם שמגיע לכאן גבר אחר, למרות שאני רק רוקדת בשבילם ומנשקת ללא שום רגש.
ומעולם לא נתתי להם לגעת באופן שאני נותנת לו לגעת בי, עם הרבה תשוקה.
"אני מתנצל, לא התכוונתי," אמר והתיישב מולי.
"אתה תשכח מהשיחה הזאת כשתהיה פיכח."
"יש מצב," הוא נגע בפאה המתולתלת שלי, משחק עם קצוות השיער.
"כל דבר הולם אותך," אמר, מביט בי מקרוב.
"אם זה חלום, אני לא רוצה להתעורר," לחשתי.
"בואי נחיה את החלום הזה בדקה האחרונה שנשארה לי לצידך." הנהנתי.
ידיו נחו על פניי, הוא קירב אותי אליו. הבל פיו היה קרוב כל כך.
"העיניים שלך…" אמר.
"מה?" שאלתי.
"העיניים שלך הן כמו ג'ונגל ימי." זה היה תיאור קצת משונה, אבל חייכתי. ואז שפתיו נחו על שפתיי ברכות.