יומנה של חשפנית בודדה חלק ל״ח

8.5.17

השעה כבר חלפה מזמן את חצות הליל. לואי חיפש בצד ימין, ואני – בצד שמאל. אין זכר לקודה.
דאגה כרסמה בליבי: הלוואי והיא בסדר, הלוואי ולא נדרסה או גוועת ברעב ברחובות האפלים.
"קודה!" צעקתי, קולי מהדהד ברחובות השקטים. חששתי בו-זמנית שהשכנים יתעוררו לקול זעקותיי הנואשות.
חיפשנו במשך יותר משעתיים, כל פינה וסמטה נסרקו ביסודיות. לבסוף, חזרתי למקום בו התפצלנו – גן השעשועים. שם, על הנדנדה, ישב לואי, דמותו שחוחה ומיואשת.
"מצאת אותה?" שאלתי ברכות, מתיישבת על הנדנדה הסמוכה. קולי רועד מעייפות ודאגה.
"לא," השיב בקול חנוק. "איפה היא יכולה להיות?"
"לואי," אמרתי, נחישות בוערת בקולי, "אנחנו נמצא אותה!"
הוא הביט בי, עיניו אדומות מבכי ונדודי שינה. "את לא חייבת," מלמל.
"אבל אני רוצה," עניתי בכנות.
"למה לך?" שאל, מבטו חודר לתוך עיניי.
'כי אני אוהבת אותך,' רציתי לזעוק, אך המילים נעצרו בגרוני. במקום זאת, אמרתי בחיוך עדין, "כי אני מחבבת את קודה."
"אני לא רוצה להיות לטורח," אמר, קולו שבור.
"אתה לא מטריח אותי, באמת שלא," הבטחתי לו בלהט. "אז תקום, כי אני לא מוותרת עד שנמצא אותה!" משכתי בידו, מרגישה את חום גופו קרוב אליי. פניו היו מעוותות מתסכול ועצב.
"מה עכשיו?" שאל, ייאוש בקולו. "הרי חיפשנו בכל מקום."
"אתה זקוק למנוחה," אמרתי ברוך, מניחה את ידיי על לחייו. בעדינות, מחיתי את דמעותיו הזולגות. הוא לא הזיז את ידיי, שהפכו רטובות ממגע דמעותיו החמות.
"אני לא יכול לנוח," לחש, קולו רועד מרגש.
"אני יודעת שקשה לך," אמרתי בהבנה, "אני בטוחה שגם לה קשה. תעלה הביתה, תשתה כוס תה, תתקלח. בזמן הזה, אני אמשיך לחפש אותה!" הייתי נחושה בדעתי, גם אם לא ידעתי מה יעלה בגורלה של קודה.
"את בטוחה שתסתדרי בלילה?" שאל, דאגה ניכרת בקולו.
"אני לא מפחדת מהלילה," השבתי בביטחון, מנסה להעניק לו תחושת שלווה.
הוא הניח את ידיו על ידיי, מלטף אותן ברכות. הרגשתי זרמי חשמל עוברים בגופי ממגעו. תהיתי מה קורה בינינו, אך לא רציתי לעשות מזה עניין ברגע הזה.
"בסדר," נכנע לבסוף. "תתקשרי אליי אם את צריכה עזרה."
"אין בעיה," הבטחתי. החלפנו מספרי טלפון, דפיקות ליבי מאיצות. התרגשות גאתה בי מנוכחותו הקרובה, זרמי אהבה פועמים בעורקיי.
הרגשתי כמו הבחורה המאושרת ביותר בעולם. הוא נפרד ממני, צועד לדרכו, בעוד עיניי עוקבות אחר דמותו ההולכת ומתרחקת בחשכת הלילה. הבטחתי לעצמי שאמצא את קודה, לא רק בשבילה, אלא גם בשביל האיש שגנב את ליבי.
ל׳