יומנה של חשפנית בודדה חלק כ״ה
24.3.17
למרות מה שקרה עם המשפחה החלטתי לראשונה לכתוב להם מכתב.
מכתב מכל הלב שאולי יוכל להחזיר אותם אליי. אולי הם לא יקבלו אותי בגלל העבודה שלי, אבל לפחות ידברו איתי גם אם זה לא הרבה.
השחלתי את המכתב בתיבת הדואר האדומה וקיוויתי שהוא ייתן לי נחמה מסוימת.
הדירה החדשה שלי היא סימן להתחלה חדשה, אתמול נסעתי ללשכת העבודה והעברתי להם את הטפסים שלי ואפילו נרשמתי ללימודים שרציתי, הם יתחילו מיד אחרי חופשת הפסח. כן, פסח מעורר בי געגועים כמו תמיד.
הלכתי ללוח המודעות והדבקתי דף כמורה פרטית לכינור ופסנתר, אולי אם אלמד ילדים/בני נוער ומבוגרים אצליח לממן את עצמי ולהתפטר ממועדון הלילה. אין לי מושג מהיכן עלה לי הרעיון, פתאום הדחף לשנות מסלול בחיי בער בי. זכרתי איך מנגנים, אני מחכה בקוצר רוח להזמנה של הפסנתר שהזמנתי לעצמי, מוסיקה היא התרופה הכי טובה למחשבות. פתאום דפקו בדלת, מי זה יכול להיות? אני חדשה כאן. הצצתי מבעד לעינית ולא האמנתי.
זה הוא! הבחור המסתורי שלי, לואי.
השאלה החשובה מכל מה הוא עושה כאן? ואיך ידע שאני גרה כאן?
סובבתי את המפתחות לפתוח את הדלת, הינה אני מגיעה,
ל׳
תגובות (0)