יומנה של חשפנית בודדה חלק כ״א

10.3.17

קניתי דירה. התחלתי באריזות, מה שהיה קשה לתמרן בין עבודה לאריזות. גיא נתן לי רק יומיים חופש ורצית לנצל אותם ליומיים האחרונים לפני שאעבור.
קיוויתי שהדירה הזאת תיתן לי מזל ושפע של אושר.
מאז שנתקלתי בלי-אן, הגעגוע גובר, החלטתי לנסוע לשם, לראות אותם גם אם זה מרחוק. באוטובוס היה שקט לשם שינוי ויכולתי להמשיך לפתור תשחצים בטלפון. הדרך הזכירה לי את העבר, את העבר הנוראי שאני מסתירה מכולם. אני יודעת שלא הייתי הבת שהם רצו, הפכתי מילדה מחוננת וקשובה לילדה מרדנית. אך לא עשיתי את זה סתם, משהו קרה. משהו שהדחקתי, זה כל הזמן הטריד אותי. שתקתי, לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא להם. ידעתי שהם יישפטו אז העדפתי לומר משהו אחר שגרם לי לנידוי משפחתי, הבאתי את זה על עצמי.
מי אני לעומת אנשים בעלי מעמד גבוה? הם תמיד היו האליטה, תמיד ידם על העליונה ואנשים שנחשבים לנחותים מהם, כמוני. מפסידים.
זהו זה הגעתי לפתח הבית הישן שגרתי בו, עם תיק גב שחור והרבה געגוע.
ל׳