יומנה של חשפנית בודדה חלק י״ג

אמש חלמתי חלום. חלום שאין לי מושג מה דעתי עליו, שסגרו את המועדון. מצד אחד זה משהו שרציתי, אולי זה מה שידרבן אותי למצוא מקום טוב יותר. מצד שני אם המועדון ייסגר הפחדים יגיעו.
אני עוד נזכרת בבחור כשהמבט שלנו הצטלב בימים הראשונים של חג החנוכה, עדיין המשכתי להעיף בו מבטים מרחוק, מחוץ לוויטרינה, קיוויתי שלא שם לב למוזרות שלי. עטפתי את עצמי במעיל הארוך ובדיוק הבטן שלי קרקרה, הוצאתי את הסנדוויץ' שלי מהתיק והתיישבתי על האספלט הרטוב ואכלתי בחושך.
אני יודעת לא מקום טריוויאלי לאכול ובטח שלא הגייני, לא היה לי אכפת. בסופו של דבר החלטתי לא להמשיך לאכול על הרצפה, קמתי ופסעתי אל תוך המסעדה לקנות כוס קפה חם לדרך.
הלקוחות שהיו במועדון הגיעו לכאן, הביטו בי. חלקם במבטים רעבים חלקם בשיפוטיות, התעלמתי. המשכתי ללכת בנעלי העקב שלי היישר אל הדלפק.
״כן גברתי מה תרצי?״ בחור צעיר שלא ראיתי קרא לי גברת על אף שאנחנו כמעט באותו הגיל, ראיתי את בחור הטישו מצחקק מאחור.
״כוס קפוצ׳ינו חם בבקשה.״
״עוד משהו גברתי? את שותה כאן?״ המשיך לשאול.
״לוקחת, תודה.״ אמרתי והמתנתי על יד שולחן.
״אין בעיה, זה ייקח כמה דקות.״
לאחר כמה דקות, ידיים מוכרות ויפות הגישו לי את הקפוצ׳ינו.
״מתנצל על הגברת מקודם, הוא עדיין חדש.״ הוא צחק וחייך לעברי.
״זה בסדר, תודה על הקפה.״ היו לו עיניים שאפשר לטבוע בתוכן, זה בדיוק מה שקרה לי.
עיניי אוקיינוס ששבו אותי לחלוטין.
הפעם לא הייתה שיפוטיות, רק רוך ותום.
הוא מתרחק ואני עוד שקועה בכחול של עיניו בתוך המחשבות שלי.
מחשבות מטומטמות, קחי את עצמך מכאן הביתה אל תוך המיטה,
החלומות והחושך ששורר בחדר שלך.
עד ליום שיבוא.
ל׳