יומנה של חשפנית בודדה חלק י״א

11.11.16

יום שישי. ההכנות למופע החדש היה בתפארתו, הבוס שלי התלהב יותר מדי. חבשתי את הפאה הבלונדינית על ראשי ואיפרתי את עיניי בצללית שחורה שתתאים לגרביונים המרושתים שלי.
הגשם דופק בחלון, החורף הגיע ואיתו מגיע התחושה של האי מסוגלות לעשות משהו מעבר לעבודה.
חורף מגביל אותי לנסות משהו חדש, לא שאני בן אדם הרפתקן שהולך ועושה כל יום משהו חדש. רק במחשבות אני אמיצה, במחשבות מזמן קפצתי בנג׳י אל תוך נהר, במחשבות שלי טסתי למאצ׳ו פיצ׳ו וצעקתי על ההורים שלי רק כי במציאות אינני מסוגלת להסתכל עליהם אפילו.
במחשבות שלי אני הכי אמיצה, אבל אלו רק מחשבות.
היום פגשתי מישהו שלא חשבתי שאפגוש. לא ידעתי בכלל מה הוא עושה כאן, האם הגיע לדבר איתי? או שמא ליהנות קצת בסתר?
זה היה אבא. עיניי העיפו בו מבט בעודי רוקדת לצלילי השיר של ליידי גאגא, הוא לא הבחין בי, למזלי רקדתי בצד השני. על אף שיודע שאני עובדת כאן, אין לי מה להסתיר, למעט את הכבוד שלי בפניו כרגע.
גם אם היה לי מעט כבוד, עכשיו הוא נעלם,
ואני חושבת שלנצח.
ל׳