יומנה של חשפנית בודדה חלק ט״ז

26.1.17

היום המועדון היה סגור מסיבה מסוימת, גיא חגג יום הולדת. וכמו בכל יום הולדת נאלצנו להראות נוכחות גם אם לא רצינו.
על הבר כמה בנות שתו קוקטייל, שוטטתי בשמלה הכחולה שמצאתי בארון הישן ולבשתי אותה. השלתי מספר קילוגרמים מאז שנה שעברה כך שזו בין השמלות היחידות שעלו עליי.
חייב להביא מתנה, אם לא תביאי גיא עלול לכעוס. לילי סיפרה שמישהי שעבדה כאן בעבר לא הביאה לו שום דבר אז הוא העניש אותה, לא ידעתי בדיוק איזה עונש, אך גם לא רציתי לנסות ולהיות השנייה שתדע.
קניתי לו עניבת פסים אפורה, הוא חייך כשראה ואמר תודה.
כשהכול נגמר הם נסעו, כולם נסעו. חיכיתי עדיין למונית וראיתי את גיא מדבר בטלפון בצורה קולנית ובחטף מסתכל עליי.
״לא אמרו לך שאסור לצותת לשיחות של אחרים?״ ירק על האספלט והתקרב אליי.
״לא הקשבתי.״ רקעתי ברגל וחיכיתי למונית שתגיע. השעה שלוש לפנות בוקר ועל אף הרעש ממועדון אקראי שעמדנו על ידו, איש לא יצא. יכולתי לשמוע את קול הצרצרים. גיא הפנה את מבטו והלך משם.
נהג המונית היה עצבני, הוא שמע מוסיקה בקולי קולות ורק חיכה להוריד אותי על יד הבית.
פסעתי בעצלתיים לכיוון הבניין כשהנהג הוריד אותי ובפתח הבניין ראיתי אותו. את הבחור המסתורי שלי, חובק אישה אחרת ומחייך אליה.
לרגעים העפנו מבט זה בזו עד שלא ראינו עוד אחד את השני,
עלו לי דמעות שקטות, תחושה ההחמצה דקרה בליבי.
מה את מצפה שיאהב אותך? שבכלל יסתכל על בחורה מסכנה ועלובה שכמוך? חלפה בי המחשבה עד שנכנסתי לפתח הבית,
עייפה, בודדה ומותשת נפשית מהחיים העלובים שנבחרו לי.
ל׳