יומנה של חשפנית בודדה חלק ג׳

6.1.2016

היום היה אירוע מיוחד. טייקון גדול חגג במועדון הלילה, פיטר סידר לנו את האיפור, מלצרים הופיעו משום מקום יחד עם המוסיקה הסואנת הכל התאים כמו כפפה ליד.
הייתי יציבה בנעלי העקב השחורות, הן התאימו לבגד הגוף, התאימו לריקוד שרקדתי עם העמוד.
אני מבינה את העובדה שגברים נהנים מגוף של אישה, מה שלא הבנתי מעולם זה נשים שמגיעות, אם הן לא אוהבות נשים בצורה שבה גברים אוהבים אין כל סיבה שהן יהנו להגיע לכאן.
הן שורקות, תוחבות כסף, מחייכות… זה מחליא אותי.
כשאני רוקדת אני לא חושבת, לא מדמיינת. פשוט ריקנות זה מה שעובר במוחי, ריקנות של כמה דקות עד שהיא תיגמר. עד שהמוסיקה תיפסק, עד שאשמע רק קהל ללא מנגינה או שריקות מעודדות.
אני הכי אוהבת כשהכול נגמר, כשמכבים את האורות והפנסים, כשנועלים את הדלת כשניתן לשמוע את כולם פוסעים הביתה, את הצעדים באים יחד עם טיפות הגשם.
רעש הצופרים מן המכונית אפילו את המזגן שבמונית בדרך הביתה אהבתי לשמוע.
אבל הרגע האהוב ביותר כשהעיניים נעצמות וכבר לא רואים שום דבר.
כלום, חושך עד ליום הבא.