יום אחד ב… – פרק 1

זה היה בוקר יום ראשון. בפנימייה שלי מטורפים על ריאליטי משום מה. כן, כן, סטריאוטיפ מוצלח בנו על האמריקאיים. בכל מקרה, זה היה הראשון לפברואר וכבר הכינו אותנו מזמן לתחרות ריאליטי שתתחיל היום – כל יום נקבל משימה ממדינה אחרת ואחד מאיתנו, זה שיסיים את המשימה הכי פחות טוב יעוף מהמשחק. המנצח יוכתר ב – 28 לפברואר והוא יזכה בחודש חופשי ממטלות.
היום ניגשתי לכיתה שלי – כיתה ח' 7. היינו בכיתה 29 ילדים כמו בכל הכיתות מלבד ח' 9 שזאת הייתה כיתה עם 21 ילדים והם פשוט יתחילו את התחרות ב – 8 לפברואר.
אולי כדאי שקודם אתאר את הפנימייה שלי – יש לנו בה שלוש קומות למידה שבכל קומה יש שתי שכבות. אני כמובן בקומה התחתונה כי אני בכיתה ח'. כל שאר הקומות שייכת לחצי שכבה ולכן יש 12 קומות נוספות. יש גם קומה אחת למגורי מורים וקומה נוספת לחדר אוכל כך שבסה"כ יש 17 קומות. אני לומד בקומה מס' 0 (כניסה) וגר בקומה מספר 4 בחדר מספר 475 יחד עם עוד אחד – זב (Zev). בכל חדר יש אספקה שבועית של מוצרי מזון ואנחנו מכינים לבד את הארוחות או הולכים לחדר אוכל. בימים מיוחדים כולם הולכים לחדר אוכל, יש שם במה ולכן אפשר לערוך שם טקסים תוך כדי ארוחה וכדומה.
בכל מקרה, באותו יום כמעט איחרתי כיוון שזב היה צריך להתעורר חמש דקות לפני השיעור והוא לא הסכים שאני אצא בלעדיו.
הגענו לכיתה. בכיתה אני יושב ליד אחד בשם ברייאן (Brian) מימיני ושולחן משמאל נמצאת סטאר (Starr).
"ובכן" התחיל המורה שלנו – דניאל (Daniel). "היום אנחנו מתחילים את התחרות שלנו, זה תמיד יהיה בשעה הראשונה ובמשימה הראשונה שלכם אתם תצטרכו לעלות למטבח שבקומה 17. היום אתם מבקרים בישראל!".
יצאנו מהכיתה וכל מי שיצא קיבל מדניאל צמיד בצבע צהוב שמסמל שאנחנו עדיין במשחק.
עלינו כולנו בשתי מעליות לקומה 17 והלכנו בטור למטבח.
היו שם 29 עמדות שליד כל עמדה עמד טבח.
"ובכן" אמר המורה "היום אתם מבקרים בישראל והמשימה שלכם היא…. הכנת פלאפל!".
זב התרגש. זב היה מומחה לפלאפל, הוא ביקר פעם בישראל.
"למה אתם לא מוחאים כפיים?" שאל טבח אחד.
התחלנו למחוא כפיים ולבסוף שלחו אותנו לעמדות שלנו.
הטבח לימד אותנו ואז השעון התחיל לרוץ והיינו צריכים לבשל.
הכנתי מהר את התערובת. ניסיתי להיזכר אם שמתי את כל המרכיבים כמו שהטבח אמר לי.
לפניי הייתה ניקול (Nicole) שהייתה ידועה כטבחית מדהימה. מאחוריי היה דייב (Dave) שהיה טבח יחסית גרוע אז לא פחדתי כל כך.
התחלתי לגלגל את התערובת לכדורים ולשים בשמן. שכחתי פתאום כמה זמן לשים בשמן. הייתי בבלאק-אאוט מטורף עד שלבסוף הביאו לו פיתות ואני ספגתי את עודפי השמן מהפלאפל והכנסתי לפיתה. ניסיתי להיזכר בדיוק אילו תוספות צריכים לשים בפיתה ולבסוף הגשתי את זה ושמתי פתקית עם השם שלי לפני המגש.
…
הטועם היה טבח בשם ליאונרד שהיה ידוע באהבה הגדולה שלו לאוכל.
הוא טעם כל מנה עם פוקר-פייס עד שלבסוף הגיש על נייר את התוצאה לדניאל.
"והמודח הוא…. היא….. הם…. אנחנו…." אמר דניאל.
ראיתי את דייב שכבר היה בטוח שהוא המודח.
"נילקה!" הכריז דניאל.
נילקה הייתה המומה אך בכל זאת הורידה את הצמיד והגישה אותו לדניאל.
"תודה נילקה, תתכוננו למחר, הולך להיות לכם יום מוזיקאלי" אמר דניאל בקול מיסתורי.
חזרנו לשיעורים הרגילים.
"איזה כייף שנשארתי במשחק" אמרתי לברייאן.