יוליוס בלק – פרק 6…

"ג'ימרון !??! מה אתה עושה כאן ?!?1 " אמרתי אחרי שהתאוששתי מהשוק הרציני ..
" את יכולה לקרוא לי סבא " הוא השיט את ידו אלי והלכתי 2 צעדים אחורה
" אבא .. מה אתה באמת עושה כאן ? " אבא שלי שאל אותו
" באתי לבקר את האנשים היחידים שנשארו לי בעולם ! מה אסור ? "
דיוויד פסע אליו " הסכמנו לשחרר אותך מהכלא ולהציב אותך במאסר ביית בדולביה , אבל אנחנו ממש לא הולכים להיות האפי פאמילי " הוא אמר לו בקול נמוך " מצטער . אנחנו לא רוצים אותך פה , וגם לא רוצים שום קשר איתך "
" אני חושב שדווקא הנכדים שלי צריכים אותי מאוד .. לא ככה יוליה ? " הוא שם את ידו על כתפי וניסיתי לברוח ממנו , אבל הוא תפס את ידי חזק וחייך חיוך רחב לג'יימס המבוהל .
הרוח שלו חזרה בסוף – בגוף של אדם מאוד זקן . כשהזקן הזה ימות – הנשמה תמות סופית . בנתיים הוא מאוד חלש ואבא החליט לתת לו חנינה לרגל 18 שנות מאסר ולהעביר אותו לאיזה בית רחוק בדולביה .
" תוריד את היד שלך ממני " אמרתי לו בקול רועד " למה מתוקה , את לא רוצה לחבק את סבאל'ה היחיד שלך ? " "תעוף מכאן !!" צרחתי ואז פתאום הדלת נפרצה והשומרים נכנסו ואזקו את .. סבא שלי .
קרסתי על הרצפה ואמא רצה לחבק אותי , אבא הסתכל לג'ימרון עמוק בעינים ואמר בקול הכי מגעיל שיש לו " פשוט תמות ותצא לנו מהחיים " , אבל ג'ימרון צחק את הצחוק המרושע שלו והשומרים גררו אותו .
ג'יימס הגיש לי כוס מים , החזקתי אותה 2 שניות והיא נפלה ונשברה על הרצפה . " מה הוא רוצה מאיתנו שוב ? " שאלתי את אמא והיא הנידה את ראשה , אספתי את הזכוכיות וניקיתי את המיים שנשפכו , אמא וג'יימס ישבו על הספה ודיברו ביניהם , היה לי כל כך רע בלב . הרגשתי את היד של ג'ימרון עדיין על הכתף שלי ופשוט רציתי להקיא . עליתי לגג וישבתי על אחד הכורסאות הרכות , ליד הכורסא ראיתי את הגיטרה הכסופה של ג'יימס .. אף פעם לא ניגנתי בה ! והיא לגמרי מדהימה . הקול שלה מהמם והצבע שלה הוא כסוף עם עיגולים שחורים מסביב החור שבתיבת התהודה .
הרמתי אותה מהרצפה ושמתי אותה על גופי . לא ידעתי מה לעשות .
כאילו .. אני מנגנת כבר 7 שנים בגיטרה .. ולא ידעתי מה לנגן עכשיו . איך להתחיל , איזו פריטה , פשוט ליטפתי באצבעותי את מיתרי הבס המחוספסים והשענתי את ראשי על הכורסא .
" את יודעת , כל הקטע בגיטרה , זה שצריך לנגן איתה " ג'ימס אמר והתיישב על הכורסא לידי
" אני לא יודעת מה … לא מוצאת הגדרה למצב רוח שלי עכשיו " אמרתי והבאתי לו את הגיטרה שלו " מצטערת … סתם רציתי לבדוק אותה.. מסקרנות " הוא שונא שנוגעים לו בדברים אז ההיתי חייבת להתנצל
" זה יותר מבסדר , את יודעת כמה פעמים ניגנתי בגיטרות שלך ? " " באמת כמה , לא זכור לי שנתנתי ! " הסתכלתי עליו מחכה לתשובתו , אבל הוא רק בהה בהרים שמול ביתינו ושתק .

שנינו שתקנו . הבטנו בשקיעה המדהימה של שנדל וניקינו את הראש ממחשבות .
פתאום ג'יימס פרט פעם אחת והפסיק , אחרי כמה דקות הוא התחיל לנגן את אחד השירים היפים בעולם . שיר שהכל נכון בו – הקצב , הקול של הזמר , המילים .
התחלתי לשיר את המילים לקראת הבית השני .. בהתחלה בבישנות .. אין לי בעייה לשיר מול אנשים כי אני גאה בקול שלי – הוא באמת יפה . אבל אף פעם לא שרתי וניגנתי עם ג'יימס לבד .
הוא סיים לנגן את השיר ושמענו מחיאות כפיים מאחורה , הסתובבנו ביחד וראינו את טימוטי עם עוד 2 גיטרות , הוא זרק אחת אלי ואחת הוא כיוון ושם על ברכיו כשישב מולינו בעוד כורסא .
" מי מתחיל ? " הוא שאל והביט בנו " בלי הרבה מילים , תוציאו פשוט את כל העצבים שלכם ואת הכאב על הגיטרה , הבאתי מלאי של מיתרים , קדימה ! "
ג'יימס התחיל בעוד שיר מוכר ויפה , טים הצטרף לאותה פריטה ואני דווקא גיוונתי בכל שיר בפריטה שונה , ניגנו ככה שעות – עד 10 בלילה , האצבעות צרחו הצילו , המיתרים כבר התחילו להחליד אבל זה הרגיע אותנו אחרי המאורעות של הימים האחרונים .
" ילדי היקרים " פתאום שמענו את הקול של אבא מאחורינו , הוא ישב על אמא בקצה הגג וככול הנראה הקשיב הרבה זמן " אתם מוכשרים והכל , אבל מאוחר , ויש מחר לימודים , אז אני נאלץ לבקש ממכם להחזיר את הגיטרות לחדר מוזיקה ולתת לי ולאמא נשיקת לילה טוב "
קמנו בלי להתווכח וחיבקנו את ההורים , ג'יימס החזיר את כל הגיטרות למקומן ואני החלפתי לפיג'מה ונרדמתי על השטיח , כמו שאני באמת אוהבת לישון .
רק ש…בבוקר אני קמה עם שרירים מאוד מאוד תפוסים .
ויש לי יום עמוס מחר !

קמתי בפעם הראשונה בשעה המתאימה – 6:30 . אין לי צ'אנס לאחר !
יש לי היום יום עמוס מאוד – מתמטיקה , אנגלית , פיסיקה , מוזיקה … אני הולכת להתמוטט !!
הלכתי להתקלח מהר וסירקתי את שערי המבולגן , לבשתי חולצת T של תלבושת בית ספר בצבע טורכיז , סקיני ארוך שחור ונעליי אולסטאר בצבע החולצה . קצת מסקרה ו-יצאתי מהחדר עם התיק , ובדרך לארוחת בוקר הוצאתי את הגיטרה האקוסטית מהחדר מוזיקה ושמתי אותה על גבי .

אוקי – אז אני מרגישה צורך להסביר איך הבית שלי נראה .
הוא מורכב מבעצם 2 אזורים – האזור השפוי , והאזור הלא שפוי !
האזור השפוי הוא וילה נורמטיבית – 3 קומות , מטבח , סלון , חדרי שינה , מקלחות .. שגרתי .
באותו אזור יש עוד מבנה – סוג של אחוזה שתכנית אנחנו חייבים לישון שם – האזור הלא שפוי .. אבל מי שם על השלטון ? כל הבניין בסגנון רטרו בצבעי שחור לבן , שם יש את אולם האוכל שבו אנחנו אוכלים קבוע כי הוא סתם נורא יפה , יש שם קומה שלמה של סלון – עם טלויזייות ענקיות ופליסטיישן בכל חור . מעל יש גם קומת מגורים , וקומת מסיבות , וקומת תצפית … בקיצור – סוג של 'ארמון' , אבל באמת שהכי כיף בבית השפוי .

ונחזור לעלילה – הפעם אכלתי ארוחת בוקר במטבח בבית עם אמא . " בוקר טוב , איך את מרגישה ? " שאלתי אותה כשהבחנתי שהיא קצת חיוורת " אני בסדר גמור , אז מה , מתחילים היום מגמות ? " היא אמרה כשמזגה לי עוד חלב לקערית קורנפלקס . התחלנו לדבר ומפה לשם היא סיפרה לי על עברה במגמת פיסיקה " ואי .. את יודעת מה אני נזכרתי ?" היא אמרה והמשיכה " אז שאבא הלך להביא את טימוטי הוא עבר בפנימיה שההיתי בה ולקח את כל הספרים שלי … הסיכומים שלי צריכים להיות פה איפה שהוא ! אם תצטרכי אני אחפש לך "
" ואיי זה ממש יכול לעזור לי ! תודה אמא " חיבקתי אותה כשדיזי כבר צפצפה בחוץ , " יום נעים ילדה " היא אמרה והמשיכה לקרוא בעיתון היום .
שמתי את הגיטרה בבגאז' ונכנסתי לאוטו והנהנתי בן לבן החפירות הארוכות של דיזי על חוויותיה מהנשף , אני אפילו לא שמתי לב שהיא היתה ,אז איך היא שמה את התמונה שלי ושלה בפרופיל בפייסבוק ?!?! הגעתי לבית ספר 10 דקות לפני הצלצול ונכנסתי לשיעור מתמטיקה – השיעור הראשון היום .
כבר הצלחתי לשכוח כמה אני שונאת מתמטיקה .