יוליוס בלק – פרק 13

פרק 13-שודדים .

" הי ילדה , תעצרי " הסתובבתי במהירות וראיתי את כל הזאבים מעולפים מאחורי , מולי עמדו חבורת גברים דיי מבוגרים עם חרבות וסכינים שלופים .
התכופפתי ושלפתי את הסכין מהמגף שלי , ובשניה שהתכופפתי 2 מהם זרקו עלי סכינים שפגעו בעץ שמאחורי ,שלפתי אותם במהירות והתקדמתי קדימה בביטחון " מה אתם רוצים ?" שאלתי בקול הכי חזק שהצלחתי להשיג מגרוני , הם חייכו אחד לשני והלכו עוד כמה צעדים לקראתי " קצת כסף .. שרשראות , טבעות , מזון … ואת נראת כמו מישהי שמסתדרת פה דווקא די טוב … "
הם היו שישה , אני ההיתי אחת .
הם היו ענקיים , אני ההיתי 1.64 .
ובכל זאת – הרגשתי הרבה יותר חזקה מהם , הרגשתי שאם אני רוצה אני יכולה להתגבר עליהם .
בימים הארוכים שההיתי במערה התאמנתי על הכוחות הפיזים שלי – על המהירות ועל הכוח בידיים , בלי קשר לאורות הורדרדים .. יש בי משהו .

קפצתי מאבן שעמדתי עליה ועכשיו המרחק בנינו הצטמצם .הגבר שדיבר מקודם בחן את פני ומלמל משהו לאחרים , ניצלחתי את הבילבול וזרקתי סכין אחת על רגל ה'מנהיג' , היא נתקעה ביריכו והוא צרח ונפל על הרצפה , שאר הגברים הביטו בי בהלם ורצו אלי עם הסכינים השלופות , התרכזתי מאוד ויצרתי לעצמי מגן ורדרד שנצמד לכל גופי , בעטתי בסכין של הגבר הראשון שהגיע אלי והיא עפה מטרים ספורים ממנו ונתקעה באדמה בנתיים עוד גבר בלי נשק הגיע ותפס בצווארי עם ציפורניו החדות , בעטתי בבטנו ונתנתי מכה עם המרפק בפני הראשון ושניהם נפלו על הרצפה התכופפתי לעברם וחתכתי את שניהם באזור הירך – לא היתה לי כוונה להרוג אף אחד מהם .. אני לא רוצה להפוך למפלצת כמו כולם כאן .
הזאבים לא נראו לי חיים , אז בצער ובמהירות החלטתי לברוח מכאן ולא להסתבך .. אבל מסתבר שלא סיימתי כאן
" לאן את חושבת שאת הולכת ? " 5 גברים חדשים שלא היו עם הקבוצה הזאת מקודם התנפלוו עלי ותפסו אותי בחוזקה , ניסיתי להתחמק והם אחזו בי יותר בחוזקה " אולי עליהם הצלחת להתגבר , עלינו – לא ! "
הגבוהה מביניהם הצמיד לראשי אקדח דרוך , עצמתי את עיניי כדי לנסות להשתמש לפחות במגן – אבל לא הצלחתי לעשות כלום
" מותק , הכישופים שלך לא יעזרו הפעם !!! תקחו את הפצועים למחנה ותשאירו אותי עם הכלבה הקטנה הזאת לבד " התנגדתי לתפיסתו והוא יותר הכאיב לי " תעזוב אותי עכשיו או שבאמת תצטער על זה " אמרתי כשמצאתי בכיסי סכין קטנה שלא ידעתי על קיומה , הוא גיכח ואמר " את יודעת כמה חכמולוגיות כמוך אני אוכל ואכלתי לארוחת בוקר ? " הוא ניסה לתלוש את השרשרת מצווארי אז שלפתי במהירות את הסכין ותקעתי בבטנו , הוא התקפל אבל הצליח לשלוף אותה וזרק אותה לעברי , היא פגעה ברגל הפצועה שלי וחידשה את הכאב בה . חולצתו התמלאה דם ופניו האדימו נורא " את חושבת שיש לך סיכוי עלי ?!?! " הוא תפס את שערי ומשך אותו בחוזקה , אחר כך הוא דחף אותי לאחד העצים וראשי נתקע בענף חד במיוחד , התרסקתי על העפר והוא משך אותי לעמידה , ושוב ריסק אותי . התחלתי להתחרר ולהרגיש את הדם נוזל מראשי על צווארי אבל לא נתנתי לזה לגמור אותי . קמתי במהירות מהאדמה ובעטתי עם רגלי הבריאה ב..אזור המאוד רגיש שלו , הוא נפל על הרצפה והתפתל בצרחות . לקחתי סכין אחת מאדמה וברחתי משם בריצה . רצתי המון !! עברתי לפחות רבע מהדרך עד לגבול המזרחי של שנדל בריצה , מידי פעם עצרתי כדי להסדיר נשימה ודופק והמשכתי.

" אההא !! תפסתי אותך " פתאום הגבר ההוא צץ מולי וקשר את ידיי אחת לשניה במהירות שיא , הוא דחף אותי לאחד העצים והתקרב ממש קרוב אלי " הגיע זמן הנקמה שלך .. חצופה קטנה "
הוא תפס את מותני בחוזקה וצרחתי לו שיפסיק ושלא יגע ביי .. אבל הוא לא הקשיב לי בכלל . היא מילא את פי עלים וניסה להשכיב אותי על הבוץ , בעטתי בו כמה שיכולתי אבל לא הצלחתי להתגבר עליו !!! הוא נהיה פתאום הרבה יותר חזק ממקודם !!!! אין מצב שאני לא מצליחה לברוח ממנו !! אני לא אתן לו לעשות לי את זה !!!
פתאום הגבר פתח את עיניו לרווחה , מלמל כמה מילים לא מובנות ונפל עלי , עם סכין תקועה בתוך גבו .

מולי עמד בחור גבוה (לא גבר כמו החבורה הזאת ולא נער כמו החבורה הראשונה)שהביט בעיניו על הגבר שעכשיו שכב מת על רגלי , הוא רץ אלי במהירות ושיחרר את ידי , העפתי בבעיטות את הגופה ממני ולקחתי כמה צעדים מהבחור הלא מזוהה
" אם יש בך טיפת אנושיות אחת תלך מכאן !!!!!! תלך !!!!! אני כבר אהרוג את עצמי ואדאג להשאיר לך את כל מה שיש לי , אבל אל תתעלל בי עוד יותר !!! " צעקתי עליו בפאניקה , לקחתי עוד כמה צעדים אחורה וכיסתי את ידיי בפני , ושוב בכיתי . אבל הפעם כל כך כאב לי בלב שההיתי בטוחה שהוא עומד להשבר … ההיתי בטוחה שהוא רוצה לעצור ולהפסיק לפעום ..
והבחור ההוא לא ברח . הוא התקרב אלי ואפילו לא היה לי כוחות להתמודד איתו , כל אחד פה יותר מזעזע מהשני ! לפני רגע ניסו לאנוס אותי ועכשיו הוא גם רוצה להצטרף לחגיגת המוות שלי ?
כנראה כלא . הוא משך אותי אלי לחיבוק רך ועדין וליטף את שערי בידו הגדולה , הרגשתי כל כך בודדה באותו רגע – כל מה שהיה לי איננו .. החיבוק שלו כל כך חיזק את הרגשות שלי והמשכתי לבכות ולכלך לזר את החולצה .
הוא שלף מחגורתו מימיית מים ושכנע אותי לשתות ממנה , לקחתי לגימה קטנה והחזרתי לו אותה . הוא המשיך ללטף את גבי ושערי ולהרגיע אותי .. לא הבנתי מה הוא לעזאזל רוצה ממני . שיקח סכין ויגמור כבר עם זה … הבטתי בפניו בפעם הראשונה . ראיתי את עיניו הגדולות עם צבע יפיפה ונדיר-ירוק זית עם 'כתמים' של ירוק בהיר יותר , העיניים שלו סיפרו לי עליו הכל . הוא לא רוצח ולא אנס .. הוא פשוט בן אדם שבטעות זו או אחרת הגיע לחור הזה ומנסה לשרוד בו בדיוק כמוני .
" איך את מרגישה יוליה ? " הוא לא נראה לי שנדלי בכלל , המראה שלו נראה שונה משלנו לגמרי , אבל הוא בכל זאת כנראה מכיר אותי " סביר " מלמלתי והוא שלף מכיסו כמה ענבים , הבטתי בו במבט מופתע והנדתי בראשי לשלילה , הוא גיחך למראה הבעת פני ואכל את הענבים לבדו
" מי אתה ? " שאלתי כשמילים יצאו מפי " ג'ונתן קלרט " הוא השיב לי ודחף ענב לתוך פי . קלרט … קלרט … מאיפה השם הזה כ"כ מוכר לי ?!?!
" איך הגעת לחור הזה ? " שאלתי תוך כדי לעיסת הענבים המתוקים שהוא הכריח אותי לאכול , הוא נשם עמוק לפני שענה לי " נולדתי כאן , בזולטרופ " הוא אמר בפשטות וקם מהאדמה .
טוב .. ההלם שתוקף אותי מידי פעם חזר בגדול ! הוא גדל כאן מאז שהוא תינוק ?!?! והוא נשאר בחיים + דיי שפוי ?! מאוד נדיר !!! ולחור הזה קוראים זולטרופ ?! מזה השם הזה ?!?!
הוא הושיט את ידו אלי ועזר לי לקום ולנקות את בגדי המלוכלכים " אחח ביאטריס ביאטריס .." הוא מלמל כשהסתכל על החצאית שלי " ממש מעצבת האופנה של זולטרופ " " הכרת את סבתא שלי ?!?!?! " קלרט !!! איך לא נזכרתי בזה קודם ?! היא אמרה לי לחפש אותו ושהוא יכול לעזור לי !!! "היא רק הצילה לי את החיים 2000 פעם..לא סיפור גדול"' הוא שיכנע אותי שוב לשתות והתחיל ללכת בשבילים שהם לגמרי מחוץ לתחום שלי " לאן אתה נעלם עכשיו ?! תחזור לכאן !! " רצתי אחריו והוא סימן לי בידו לבוא איתו " תפסיק לברוח לי !!! אני רוצה לשמוע הכל !! " צעקתי אליו והוא לא אפילו חיכה לי !
" את חתיכת נסיכה קטנה ועקשנית " הוא אמר כשישבנו על גזע עץ כרות ליד נחל קטן " טוב .. באמת מגיע לך הסברים כדי שתוכלי להחליט אם את רוצה שאעזור לך … אז ככה .. "