יוליוס בלק – פרק 10

פרק 10-הזאבים

קמתי עם יותר שרירים תפוסים מאשר אתמול .
ירדתי בקפיצה מהעץ והתחלתי לעשות מתיחות שהצליחו טיפה להקל על הכאב .
ההיתי צמאה , רעבה , עייפה , ומיואשת .
כל הגוף גירד לי , הסתכלי על בגדי ועל עורי וכמעט פרצתי בבכי – הג'ינס היה מלוכלך בבוץ ובחרקים קטנים , החולצה היתה רטובה לגמרי , העור היה מלא עקיצות מגרדות ונפוכות ומלוכלך בבוץ ובטחב עצים . ברור שאני לא יכולה ללכת ערומה כאן , אבל חייבים לקצר את הג'ינס הזה . הלכתי בג'ונגל וחיפשתי משהו חד וצמחים אכילים , הלכתי יותר משעה עד שמצאתי דברים חדים . המון דברים חדים .
המון סכינים .
זאת היתה סוג של קרחת יער , עם המון בולי עץ נמוכים מסביב לערמת עפר גדולה שבוודאי שימשה כמדורה בעבר , המקום נראה דיי נטוש ומבולגן .. בדקתי שאין באמת אף אחד באזור ולקחתי סכין מהערמה שהיתה על אחד בולי העץ .
חזרתי לאזור עצים צפוף והורדתי את הג'ינס המלוכלך , קיפלתי אותו לחצי וחתכתי אותו כך שהוא יהיה ממש קצר , לבשתי אותו בחזרה ומהשאריות הכנתי גם גומייה , בנדנה לראש , וכיסוי לסכין ששמתי בנעלי האולסטאר המאוד קרועות שלי .
הסתובבתי בקרחת היער הנטושה וחיפשתי מקור מזון … בטוח שהיה להם !! אחרת הם לא היו מקימים פה מחנה שכזה – עם מיטת עלים , כיסאות עץ ומדורת אש גדולה שבערה המון זמן .
חיפשתי מתחת לסלעים והאדמה , מתחת לשורשי העצים שבסביבה ולא מצאתי כלום !! כבר התחלתי ממש לכעוס על עצמי ועל אלוהים – אם כבר בראת אותי , והשקעת שכל וכישרון , למה לתת לי למות ברעב ?! נשכבתי על המיטת עלים המאולתרת והבטתי בשמיים הכחולים , בציפורים המשונות שהתעופפו להן , ובעצים הגבוהים שעליהם היו תלויים שקים גדולים ..
שקים גדולים !!!! איך לא חשבתי על זה ?!?! תמיד מחביאים מזון על העצים כדי שהחיות לא יאכלו !!! נו באמת אייך לא עליתי על זה קודם ?! קראתי את משחקי הרעב 11 לפחות 200 פעם !!!!
רצתי מהר לאחד העצים עם שק עבה במיוחד וטיפסתי עליו בקלילות , פרמתי את קשר השק והוא נפל לאדמה במהירות , ירדתי מהעץ ופתחתי אותו – הוא היה מלא בתפוחים ותפוזים טריים .
הודתי שוב ושוב לאלוהים בלב והמשכתי להוריד את השקים מהעצים , בסה"כ היו חמישה שקים – 3 של פיות ,1 של בשר שכבר הרקיב , ועוד אחד של מימיות מיים . ישבתי על בול עץ ואכלתי תפוזים מתוקים , התענגתי על כל ביס כאילו זה האוכל הכי משובח שאי פעם אכלתי , שמתי את הקליפות והשאריות בבור שחפרתי ואת שאר הפירות והמיים שנוצרו קשרתי שוב אל העץ , את הבשר זרקתי על ערמת העפר .
החושך שוב ירד – ודיי מוקדם . לא היה לי מושג מה השעה ואיזה יום היום … פשוט מנותקת מהעולם .. לבד …
טוב תכנית – לא לבד , יש לי תמיד את ידידי הקניבלים !
אני מתגעגעת הביתה . אני מתגעגעת לאמא ולאבא , לטימוטי וריצ'ל … טוב נו – אפילו לג'יימס הקרציה ! אני כל כך רוצה לחזור הביתה … אני כל כך רוצה לצאת מפה ..
כעבור מספר דקות נרדמתי עם דמעות בעיינים .
כל הלילה חלמתי על המשפחה שלי , הזכרונות לא עזבו אותי לשניה , והעייניים לא הפסיקו לדמוע .
התעוררתי ושוב ושוב .. לא הצלחתי לישון רצוף .. פחדתי . באמת פחדתי . מה אני אעשה ? איך אני אצא מכאן ? הדאגות לא הפסיקו להטריד אותי , והן רק התחזקו כשהרגשתי משהו פרוותי וחם בידיי וברגלי .

התרוממתי בעדינות ושפשפתי את עיני , השמש בדיוק התחילה לזרוח וקרחת היער היתה דיי מוארת , כך שיכלתי לראות מה ליטף וליקק אותי כל הלילה .
זאבים . והרבה . המון . לפחות 30 זאבים שכבו על האדמה מסביבי וישנו . רובם ישנו ליד ערמת העפר .. שם זרקתי את הבשר ! כמה שאני טיפשה זה לא יאומן !!!! הטימטום שלי הוא תופעת טבע נדירה !!!
איך אני יוצאת גם מזה עכשיו ?! הזאב השחור והמפחיד הזה אשכרה ישן ומזיל ריר על הרגל שלי !!! איך אני יכולה לקום בלי להעיר אותו ?! אני רק נושמת והוא נוהם בכעס !!!
לא ידעתי מה לעשות – אני לא יכולה לקום כי 2 זאבים ישנים עלי , אני לא יכולה לחזור לישון כי יש איזו זאבה שישנה חצי מטר מהראש שלי , אני לא יכולה גם לנשום !!! שלא נדבר על ..
אוי לא . לא זה לא קורה לי !!! אין מצב !!!
אין לי אפצי עכשיו , זאת אשלייה אופטית !!! זה לא קורה .
זה קרה .
וכול הזאבים התעוררו בוואט אחת , קפצו על הרגלים ובהו בי עם עינייהם הגדולות והכהות . ישבתי כמו פסל על הרצפה , אבל זה היה מאוחר מידי . כל הזאבים נעמדו במעגל סביבי ונהמו ביחד , זהו זה !!! אני גמורה !!! הם הולכים לטרוף אותי ולא להשאיר פרור !!! לא הצלחתי לשלוט בדמעות וברעד שעבר בגופי ופשוט עצמתי את עייני בחוזקה .
דקה .. שתיים .. שלוש .. ושום דבר לא קרה .
פתחתי עיין אחת וראיתי את הזאבים עדיין עומדים מסביבי במעגל בלי לזוז , נשמתי עמוק ופתחתי גם את העיין השניה .
פתאום הזאב הגדול ביותר , השחור , התיישב והרכין את ראשו לכיווני , ואחריו כול הזאבים והזאבות הרכינו את ראשם ו…השתחוו אלי ?
התרוממתי בזהירות ונעמדתי על רגלי , הבטתי בזאבים ולא הבנתי איך כל זה קורה לי ! זאבה לבנה אחת התקרבה אלי עם צמח סגול ומוזר בפייה , היא ליקקה אותו מספר פעמים ואז התקרבה יותר ומרחה את החומר המשונה שיצא מהפרח על רגלי . אין לי מושג מה זה הצמח הזה – אבל הוא הרגיע לי את כל השריטות והשרירים התפוסים ברגל , עוד זאבה הצטרפה אליה והתחילה ללקק לי את הידיים עם הלשון הארוכה במיוחד שלה .
תקשיבו – הרגשתי כמו בצימר .
מצד אחד זאבות מלקקות את כל גופי , ומהצד השני 2 זאבים הביאו לי את מימיית המיים שלי ותפוח . שאר הזאבים התייצבו בכל מיני מקומות באזור וסרקו אותו .
מה יש בי שהם כל כך סוגדים לי ?!?! זה איזה שהוא כוח שנדלי סודי שפועל על חיות ?
התחלתי להריץ בראשי כל מיני פגישות שהיו לי עם חיות .. איך לא קלטתי את זה קודם !!! הכבשים באחו ? עד בטיול אופניים עם מייקל ? הן לא הרעישו בכלל והתנפלו עלינו כשהתקרבנו !!! הכלב המשוגע של רוברטופ ? אני היחידה שהוא לעולם לא נשך !!! יש בי משהו שגורם לחיות לכבד !!! ואוו , זה לגמרי מטורף !!!

עבר שבוע מאז המאורע עם הזאבים , הם ליוו אותי לכל מקום שהלכתי , השיגו בשבילי מזון (ואני גם בשבילם…בואו נגיד שקצת התנקמתי באחד הנערים מהקבוצה הראשונה שהלך לו לאיבוד..) , ושמרו עלי מכל דבר .
עד שהגענו לאזור חדש בג'ונגל בו אף פעם לא ההינו .
והם אכלו משיח לא מוכר … לא שמתי לב לכך .. זה היה פרי רעיל .
היו לי 25 זאבים בהתחלה , נשארתי עם שישה
החברים היחידים שלי בעולם המטורף הזה מתו אחד אחרי השני .. ולא הצלחתי להציל אותם , התפילות לא עזרו , התקווה לא הועילה ..
נשארתי רק שישה – 3 בנות ו3 בנים . הם המשיכו להתלוות אלי בג'ונגל ולעזור לי .. אבל על עינייהם היה ניכר העצב והאבל .
הם לא זאבים רגילים … יש להם משהו שלא אמצא אצל אף אחד בחיים .
אהבתי אותם והם אהבו אותי , הסתובבנו ככה ביער בלי מטרה , בלי שום יעד …
עד שפגשנו את ביאטריס , סבתא שלי , ואז ידענו בדיוק לאן אנחנו הולכים .