דמעות מזהב- פרק 18

אליס הלכה לחדרה, נכנסה מתחת לשמיכה ונעלמה.
היא שם כבר שעתיים, אני לא יודעת אם לפנות אליה או לא.
לבסוף אני ניגשת לחדרה, אליס שוכבת בתנוחת עובר מתחת לשמיכה, רק ראשה מחוץ לשמיכה והיא עוטפת את מצחה עם כפות ידיה.
"אליס, את רוצה מים?" אני שואלת בלחש.
אליס מנידה בראשה, אני מרגישה שאני מפריעה לאליס.
היא בוהה באוויר, כמו בצהריים.
אני מתקדמת לכיוון החדר שלי ונעצרת לקריאה של אליס.
"טיה" היא קוראת, קולה רועד והיא משתעלת.
אני נשענת על המשקוף, מחייכת אל אליס.
אליס בוכה, בוכה בדמעות שקטות.
היא מסמנת לי לבוא, אני נשכבת לידה על הגב ומשלבת את אצבעותיי על בטני.
היא מסתירה ממני משהו, לא את העזיבה של כרמן או הגירושים שלה, משהו אחר, משהו שמכביד עליה.
"אני צריכה ללכת אליס, אני אחזור בעוד כמה ימים" אני אומרת לה.
אני צריכה ללכת לתחנת משטרה, לתת עדות מתמשכת על אבא, יש לי הרבה מה לספר.
אליס מפסיקה לבכות, "לא.." היא לוחשת.
"זה לטובתך, אני לא רוצה שתרגישי לא בנוח ועוד בבית שלך" אני לוחשת לה, סוף סוף אומרת לה את מה שרציתי לומר בשעות האחרונות.
"את מדברת שטויות טיה" אליס צוחקת צחוק מהול בבכי.
"למה כולם עוזבים אותי?" היא לוחשת.
" כרמן עוברת לפריז ואת רוצה ללכת.." היא בוכה.
"אני מצטערת אליס, לא התכוונתי לזה ככה.."
"אני יודעת מותק" אליס קוטעת אותי ומניחה את ידה על לחיי.
"את חלק ממני טיה, אני לא יודעת אם את מבחינה בזה, אבל את כבר חלק ממשפחת לורנס" אליס מוסיפה בלחש.
"תודה אליס" אני לוחשת לה.
אני קמה מהמיטה ואליס תופסת בידי, "תישארי" היא לוחשת.
אליס הרגיעה אותי שנחנקתי מהדמעות שלי, כשהיו לי התקפים ארוכים וקצרים, אליס תמיד הייתה שם בשבילי, עכשיו תורי להיות שם בשבילה.
"את לא חייבת לספר לי" אני אומרת לה ואליס פשוט מחבקת אותי בשקט.

אליס ערה, היא ערה כבר שעות, היא מוצפת ברגשות.
אליס שבורה, היא בוהה באוויר מהצהריים, מנותקת.
"טיה" היא לוחשת לפתע.
"הלכת למשטרה שלשום?" היא לוחשת.
איך היא יודעת? היא יודעת הכל!
"כן" אני לוחשת לה.
"למה?" אליס תוהה.
"לתת עדות" אני עונה בחדות ואליס לא שואלת שאלות, אני מניחה שהיא כבר מבינה בעצמה.
החדרים בתחנה היו קרים אבל החוקרת הייתה נחמדה.
היא ביקשה לצלם את חבלותיי, שלא עברו והחלימו גם אחרי חודשיים.
התאפקתי לא לבכות, "תבכי אחר כך" אמרתי לעצמי.
אליס היא אדם מאופק, היא לא בוכה הרבה.
אבל עכשיו, היא בוכה, אני יודעת שהיא לא רוצה שאני אראה אותה ככה, שבורה.
זה לא אישית נגדי, אליס לא נוטה לבכות בחברת אנשים.
אני עם הגב אליה בתנוחת עובר והיא מאחוריי, ממש כמו 'כפיות'.
אני יכולה להרגיש את תחושותיה, היא מרוסקת, היא לא יכולה לבטא את עצמה במילים, מרגישה כבדה כל הזמן וחסרת כוחות.
"אני מתגרשת" אליס אומרת בשקט ודמעותייה מתחילות לזלוג במורד פניה.
אני מסתובבת אליה, "אני מצטערת" אני לוחשת.
"לא ידעתי שהיית נשואה" אני מוסיפה אחרי כמה דקות.
"הייתי מאוהבת, הוא התחיל להתרחק ממני, אני הייתי עמוסה, הוא בגד בי, זה נגמר" אליס בוכה. כואב לי עליה, היא סבלה.
"יהיה בסדר אליס" אני לוחשת לה והיא מחייכת, אני משתמשת במשפטיה.
*************
אני יושבת בכורסה הלבנה בסלון, קוראת את שתיקה רועמת שוב ושוב.
אליס שוכבת במיטתה כבר שלושה ימים, היא לא אוכלת, לא שותה, מידי פעם אני יושבת איתה קצת ואז היא נרדמת.
אחותה צריכה להגיע מחר, אלישיה.
השוטרת הייתה פה בבוקר, שאלה עוד כמה שאלות.
אני מסיימת לשטוף את הכלים ומנגבת את השיש.
פעמון הדלת מצלצל בשעה 17:35. אני תוהה עם זאת שוב השוטרת או כרמן.
אחותה של אליס עומדת בפתח הדלת.
בחורה גבוהה ששיערה בהיר.
"שלום טיה" אלישיה אומרת.
אני מכניסה אותה לבית של אליס.
אלישיה הולכת למטבח ומוזגת לעצמה כוס מים.
אני עומדת בכניסה עם מבט תמוה, אלישיה קצת חשדנית כלפיי.
"אני אלישיה, אני לא זוכרת אם הכרנו" אלישיה אומרת.
היא לוחצת את ידי בחוזקה ומתיישבת על הספה.
ואני עדיין עומדת בכניסה כמו לולב.
"אז את גרה כאן עכשיו?" אלישיה שואלת ואני מתיישבת בכורסה הלבנה.
"בערך" אני עונה ואלישיה מחייכת.
היא מניחה את הכוס על השולחן, "תסלחי לי לרגע" היא אומרת והולכת אל עבר החדר של אליס.
"אליס" אלישיה אומרת ואליס לא עונה.
"אני מצטערת לשמוע על כרמן.." אלישיה אומרת.
"זה נעשה" אליס אומרת.
"מה?" אלישיה תוהה.
"מייק" אליס אומרת, היא לא בוכה.
היא לא בוכה בגלל מייק, היא לא בוכה בגלל כרמן.
מה היא מסתירה ממני? או שאני סתם פרנואידית.
כעבור חמש דקות אני שומעת את אלישיה שוב.
"אליס די, את ככה כבר ארבעה ימים, תתאפסי!"היא צועקת.
"הבנו את זה שאת עצובה עליו ועליה, יופי, נגמר! תחזרי לחיים שלך! את לא יכולה לעזוב ככה את הכל ולהיות במיטה כל היום! יש לך מזל שטיה כאן אחרת הבית שלך היה נראה כמו מזבלה!" אלישיה צועקת.
"את גם לא בוכה בגללם!" אלישיה מוסיפה.
"תבליגי את זה ותעברי הלאה, אל תתני לזה להשפיע לך על כך החיים, זו רק ביולוגיה!" היא צועקת.