דמעות מזהב- פרק 17
"טיה" אני קוראת והיא יוצאת בדילוגים מחדרה ומתקדמת אל עבר המטבח.
היא השתקמה בשבועות האחרונים, התחילה ללמוד שוב אבל בבית, חזרה לחייך, לצחוק ואפילו לבכות.
הטלפון שלי רוטט על השיש, כרמן מתקשרת.
כרמן היא היועצת של השכבה של טיה, מאוד נחמדה, היא בין ה'שפויים' מהסגל.
הכרנו שעברתי לתיכון, מאז אנחנו חברות טובות.
"אליס" קולה רועד, היא בוכה.
"אני עוזבת" היא אומרת בשקט ואני מרגישה שכל עולמי נפל עליי ברגע.
"זה לא מצחיק כרמן" אני אומרת בשקט, מזועזעת.
"אני רצינית אליס, מחר עם צאת החמה" היא בוכה
"מה?" אני אומרת ודמעות מתחילות לזלוג מתוך עיניי.
"אני עוזבת, אני לא יכולה להישאר פה יותר" היא אומרת.
______
אליס מדברת בשקט אל תוך הטלפון, היא בוכה.
"אבל למה? חשבתי שזה ייקרה רק עוד חצי שנה" היא אומרת ובוכה.
היא מנתקת את השיחה ונשענת על השיש.
היא הולכת לחדר האמבטיה וסוגרת אחריה את הדלת, פותחת את הברז ושוטפת את פניה.
"אני כבר חוזרת" היא נושקת לראשי ויוצאת במהרה מהבית.
*******
אליס חוזרת כעבור כמעט שעתיים, פניה אדומות מבכי.
"שמעתן שכרמן עוזבת?" יהל כותבת בקבוצת הווצאפ של בנות הכיתה.
"כן, למה?" אורה כותבת.
"היא חברה של אליס, לא?" מוסיפה.
כרמן היועצת?
אליס הולכת לחדרה וחוזרת להתיישב בספה עם כוס יין בידה, היא לבושה בסריג השמנת שלה מעל חולצה רחבה בצבע חום וטייטס שחורים. האיפור שלה מרוח והיא אדומה מבכי.
אני מתיישבת לידה והיא מחבקת אותי.
"אני אסביר לך מאוחר יותר את הכל, מבטיחה" לוחשת.
מעולם לא ראיתי את אליס במצב כזה, היא שבורה.
"את לא חייבת" אני לוחשת לה חזרה.
אליס בדרך כלל בקושי בוכה, כנראה משהו ממש משפיע עליה אם היא בוכה ככה, אולי זה בגלל כרמן? אני בספק.
"כרמן בדרך לכאן" היא לוחשת.
"היא באמת.." אני לוחשת ומהססת, אליס לא שמה לב אפילו.
אני יודעת שאליס וכרמן חברות כבר יותר עשור, הן למדו יחד בתיכון.
הדפיקה בדלת מגיעה יותר מהר ממה שחשבתי, אני הולכת לכיוון חדרי.
"את לא חייבת" אליס אומרת.
" הכל בסדר" אני עונה לה ואליס הולכת לפתוח את הדלת.
אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני מציצה על הסלון דרך החור של המפתח.
אליס פותחת את הדלת, כרמן נכנסת, פניה אדומות כמו של אליס, היא לא מאופרת והיא מחבקת את אליס חזק.
הן מתיישבות על הספה, אליס מחזיקה את כוס היין בידיה ובוהה באוויר.
כרמן לוקחת את הכוס מידה של אליס ומניחה אותה על השולחן.
"את חייבת להפסיק עם כל השתייה" היא נאנחת.
"אוף כרמן…" אליס נאנחת.
"אני כל כך מצטערת" כרמן נאנחת.
"אני מצטערת שאני משאירה אותך לבד" כרמן מוסיפה ודמעה זולגת במורד לחיה של אליס.
כרמן באמת עוזבת?
כרמן מחבקת את אליס, הן יושבות ומדברות, אליס מנסה להיות מאופקת, לא לבכות כל הזמן.
אליס שותה הרבה יין וכרמן מפצירה בה להפסיק לשתות כל הזמן.
כרמן מספרת שהיא עוזבת עם בעלה, עשו לה פה הרבה בעיות, הם עוברים לפריז.
"מה אני אעשה עכשיו?" אליס שואלת.
"מה את רוצה לעשות?" כרמן שואלת.
"אני לא יודעת" נאנחת אליס.
הטלפון של כרמן מצלצל, היא מחבקת את אליס ואומרת שתדבר איתה בקרוב, "יהיה בסדר" אמרה לה והלכה.
כעבור כמה דקות גבר נכנס בדלת, שרירי, שיערו בהיר.
אליס הולכת למטבח, שקטה.
"אנחנו צריכים לדבר" אומרת בקשיחות.
"מה יהיה אליס?" הגבר שואל בציניות וקולו עמוק.
"אני רוצה שנתגרש" היא אומרת ואני המומה.
לא ידעתי שהיא נשואה בכלל, למה היא לא סיפרה לי?
"מה?" הגבר זועם.
"זה לא מצחיק אליס!" אומר.
"אני רוצה שנתגרש" היא חוזרת, אני יכולה לשמוע את הרעד בקול שלה.
"יש לי את כל המסמכים פה, אתה מוכן לחתום?" היא שואלת בקשיחות.
"אבל למה?" תוהה הגבר.
"אל תשחק אותה תמים מייק, אתה זה שניהל רומן בזמן שאנחנו נשואים, אתה זה שהיית חסר סבלנות, אתה זה שבזמן שאני הייתי בבית כמו שפחה ואתה הלכת לבלות עם בת הזוג שלך, אתה זה שלא השקיע במערכת היחסים הזאת, לא אני" היא כועסת, בצדק.
אז אליס גם נשואה, או עוד מעט גרושה, ובעלה בגד בה.
"גם את לא היית האישה הכי טובה בעולם!" הוא צועק.
"הכנסת אותה להריון אידיט!" היא צועקת.
"מה? איך את יודעת?" הוא צועק חזרה.
"גם לה אתה נותן מכות?" היא זועמת.
"זה קרה רק פעם אחת והיינו שיכורים!" הוא צועק.
אליה חוותה התעללות?
"אנחנו לא יכולים להתגרש" הוא אומר
"אתה לא קתולי ואני לא מאמינה בזבל הזה" היא צועקת.
"אבל התדמית שלי…" הוא אומר.
"זה לא מעניין אותי! שלניה תהיה אשתך, אני סיימתי להיות פראיירית"
"אני לא מאמין שאני מאבד את אשתי" מייק אומר ונאנח.
"יש לך אחרת ואני איבדתי את בעלי מזמן, אתה חותם או לא?" אליס מנסה לשמור על קור רוח.
"וככה זה ייגמר?" שואל מייק.
"זה כבר לא עובד בנינו ואתה יודע את זה, וכל מה שעשית, או עוללת לא תרם לזוגיות שלנו" אליס שבורה.
"אני מצטער"
"בוא נסיים עם זה יפה" אליס אומרת ומייק חותם.
עם שניהם עומדים, שקטים.
"היה כיף" מייק אומר.
"חוויה" אליס אומרת בציניות ומלווה אותו לדלת.
תגובות (1)
תמשיכי