טריי וולט

הייתי חדשה בתיכון רונס לאומנויות כשפגשתי את טריי וולט בפעם הראשונה.
הלכתי עם פני, שהייתה איתי בחדר בפנימייה והראתה לי את הדרך לחדר האוכל. המסדרונות היו ארוכים, על הקירות היו מנורות דמויות אש ורצפת השיש הייתה מבריקה וקצת חלקלקה. פנינו לעבר אולם גדול עם מדרגות רחבות.
טריי וולט ושני חבריו הטובים ירדו במדרגות. ראש מורם בגאווה, גב ישר ומלכותי, יד חזקה מלטפת את מעקה העץ בעדינות, מבט שנראה כאילו חושב שהמקום שייך לו, עיניים ירוקות כהות בוחנות את האולם. ואז אותי.
פני נראתה לפתע כאילו הדם אזל מפניה ושהיא מובכת כהוגן. "מה קרה?" שאלתי בלחישה. "זה קשור אליהם?"
"זה טריי וולט!" היא צייצה. "הבחור הכי אגדי ומושלם שאי פעם נוצר."
"שלום," אמר טריי וחייך. ברכת השלום שלו נשמעה קצת כמו שאלה, כאילו במילה אחת של שלום גם שאל מי אני והאם אני חדשה פה.
"טריי, אל תתחיל," אמר רוג, הבחור הנמוך שעמד מאחורי טריי. "היא חדשה."
"אני טריי," הוא הושיט את ידו ללחיצה, ואני היססתי לרגע לפני שלחצתי אותה.
"אני טאלי," אמרתי, משתדלת שלא לחייך יותר מדי או להתלהב ממגעו, שגרם לגופי לקפוא ולליבי לפעום בחוזקה.
"טוב להכיר אותך, טאלי," אמר טריי והחזיר את ידו אליו. זה נשמע כאילו באמת התכוון למה שאמר.
"טריי, הולכים," אמר רוג בנוקשות והניח את ידו על כתפו של טריי.
"אנחנו עוד נתראה שוב." קולו המתנגן של טריי נחקק בזכרוני והוא הפנה את גבו אליי ופנה למסדרון שממנו באתי ביחד עם חבריו.
"הוא גם במועצת התלמידים ובנבחרת הספורט של בית הספר," אמרה פני בהתלהבות. "הוא לומד פה מאז כיתה ט', כמוני."
"מה האומנות שלו?" שאלתי. יכלתי לראות אותו מצייר, מפסל, מנגן, ובעצם- עושה כל דבר אומנותי.
"משחק," אמרה פני באכזבה. "לצערי הנגינה אצלו היא רק תחביב…"
ליבי החסיר פעימה. הוא ילמד איתי.
*
הפעם הראשונה שבה פגשתי אותו בלי פני הייתה בכיתה, כשהמורה לתיאטרון מעשי ביקש מכל התלמידים להתחלק לזוגות, ולפני שהספקתי לפנות אל אחת הבנות שפגשתי בפנימייה הרגשתי את ידו על כתפי. קפצתי בבהלה.
"שלום, טאלי." הבטתי בו וראיתי שהוא חייך בחביבות, ועמד קרוב מדי. "בואי נהיה זוג בתרגיל. רוג לא פה כדי להפריע לנו באמצע."
לא הייתי בטוחה אם הוא התנהג ככה בגלל שהוא היה ישיר מדי, או שאולי הוא היה פשוט מאוד נחמד. הסכמתי להצעה והוא כרך את זרועו סביב כתפי, מה שגרם לי לקפוא במקום ולהרגיש שלחיי בוערות.
"אתה יכול בבקשה…" רציתי לבקש ממנו להרפות קצת ואולי גם להתרחק בכמה סנטימטרים, אך הוא הביט בפניי בעניין ועיניו הכהות השתיקו אותי.
"יכול מה?" הוא שאל בקול רך.
"ל… ל…" רציתי להרביץ לעצמי, לא הבנתי לאן הלך כושר הדיבור שלי.
"אולי כדאי שלא נדבר במהלך השיעור," הציע טריי. "זה השיעור הראשון שלך ואת צריכה לעשות רושם טוב על המורה."
"אבל-"
הוא הניח את אצבעו על פי ושתקתי. 'לעזאזל, בן אדם!' חשבתי בעצבים. 'למה ואיך אתה עושה לי את זה?'
בסוף השיעור, אחרי שהזוגות כבר התפצלו, עמדתי בפינת הכיתה ודיברתי עם אחת מהתלמידות שלא הספקתי להכיר. דיברנו, היה לנו נחמד מאוד, ואז טריי הגיע.
"שירלי, אני בטוח שתביני אותי," פתח טריי ושירלי נמסה. "אני רוצה לדבר קצת עם התלמידה החדשה."
"כן, כמובן," אמרה שירלי במין חולמניות והלכה משם. ראיתי אותה מדלגת באושר.
"שלום שוב." הוא הניח את שתי ידיו על הקיר משני צדדי וראשו התקרב אליי.
"ש-שלום," עניתי בחשש, לא יודעת מה להגיד.
"טאלי, אני מצטער שאני נמרח עלייך ככה כבר מהיום הראשון," הוא פתח, עצם את עיניו בשלווה וחייך, משתהה כך כמה שניות לפני שפקח שוב את עיניו והביט בי. "אבל מעולם לא ערכתי הכרות עם פרח יפה לפני שהרחתי אותו."
'מה נסגר איתו?!' היה הדבר הראשון שעלה לי לראש, ושרציתי להגיד אבל לא הייתי מסוגלת.
"טוב לי להיות קרוב אלייך, אני מרגיש…" פניו היו כל כך קרובות לפניי, הרגשתי שליבי מטפטף לכיוון הקיבה שלי. עיניו רפרפו לרגע ופיו נותר פתוח במקצת באוויר.
"טריי, נגמר השיעור," נשמע קולו של המורה.
ראיתי איך שרירי ידיו של טרי עולים כשהוא דחף את עצמו מהקיר ופנה אל עבר המורה. "תודה, המורה," אמר בנימוס. "אני באמת צריך ללכת לשיעור הבא."
'תודה לאל,' חשבתי לעצמי והתיישרתי במקומי, מוכנה ללכת לשיעור הבא רגועה יותר, בדיוק כשטריי תפס את זרועי בידו.
"בואי נלך," הוא אמר ושוב לא הצלחתי להגיב ופשוט באתי אחריו.
"טאלי, הנה את!" נשמע קולה הצייצני של פני ופניה קרנו מאושר כשראתה שגם טריי שם. "שלום, טריי." היא הסמיקה ושיחקה בקווצה משערה.
טריי, לעומתה, נראה מאוכזב. "נתראה אחר כך," אמר ונטש את זרועי. הוא הביט בי ואז בפני, ואז הסתובב והלך משם.
"מה קרה איתו?" שאלה פני בהתלהבות. "ראית שהוא הסתכל עליי?"
"כלום," אמרתי בביטול. "סתם הראה לי את הדרך לשיעור הבא."
"הוא בכלל לא לומד איתנו בשיעור הבא," אמרה פני. "הוא כל כך נחמד!"
היה לי ספק אם בת כלשהי בתיכון רואה בטריי את מה שאני רואה. השכל הישר שלי יודע שהוא בסך הכל בחור מוזר שמודע לעובדה שיש לו שליטה על כל בחורה בעולם, אבל הגוף שלי היה נתון לקסמיו בדיוק כמו כולן.
בהפסקת הצהריים, בזמן ששמתי לעצמי אוכל על הצלחת, פגשתי את רוג. הוא הביט בי במבט רציני ורק אז הבנתי כמה טוב הוא נראה. הוא היה מלכותי כמו טריי, שיערו היה שחור וכך גם עיניו, לסתו הייתה מרובעת וזיפים קטנים נראו על פניו. הוא נראה כועס. "אל תפלי בקסמיו של טריי," אמר בקולו העמוק והגברי. "את מסיחה את דעתו מהדברים החשובים שהוא צריך להתעסק בהם!"
"אבל זאת לא אשמתי שהוא-" התחלתי להגיד בהתגוננות אך פניו המאיימות של רוג הלחיצו אותי. "זה… סליחה."
רוג חייך חיוך מאולץ. "אני שמח שהבנת," אמר והלך משם.
לא היה לי יותר תיאבון, אז יצאתי מחדר האוכל והתיישבתי על הדשא בחוץ, מתחת לעץ גדול. זה היה יום חמים עם רוח קרירה, ומכל עבר נשמעו קולות התלמידים שיצאו מחדר האוכל ונכנסו אליו. שמעתי מעליי קול של ענף נשבר והבטתי אוטומטית בצמרת העץ.
טריי ישב על ענף גדול ועבה, אבל הבחורה שעלתה אליו שברה ענף קטן והחליקה. הוא תפס אותה והושיב אותה בצמוד אליו. "תיזהרי," אמר בשקט וקירב את פניו אל פניה. "לא הייתי רוצה שתיפגעי…"
לי זה הספיק. ידעתי שבפעם הבאה שאפגוש את טריי לא אקח את דבריו ברצינות. הוא סתם אוהב לשחק בבנות! הלכתי ברוגז אל תוך הבניין, התיאבון שלי חזר ורציתי לאכול הרבה, מה שתמיד קורה לי כשאני כועסת.
כשנכנסתי לחדר האוכל התנגשתי בחברו השני של טריי, ג'ון.
"תיזהרי, הרבה תלמידים יוצאים מאותה דלת שאת נכנסת בה," הוא אמר והופתעתי מאוד מקולו הקטן והסלחני. "את טאלי, נכון?"
"כן," עניתי בחוסר סבלנות. "ואתה השומר של טריי."
ג'ון צחק. "שמי ג'ון," אמר. "רוג, השני, הוא השומר של טריי שמוודא שהוא לא ייסחף. אני סתם חבר."
"אז תגיד לרוג שטריי נסחף ונמצא כרגע על עץ בחוץ, ואני מקווה שהעובדה שאתה חבר שלו לא גורמת לך להיות כמותו," אמרתי בכעס.
ג'ון הביט בי ברחמים. "תקווי שהוא לא שם לב שראית אותו," אמר, עקף אותי והתחיל ללכת.
"רק רגע!" נעמדתי מולו. "למה אתה מתכוון?"
"את לעולם לא יכולה לדעת מה הוא חושב, אבל תמיד חשוב לו שלא תחשבי את הדבר המוטעה."
"הא?!"
"אולי מה שראית הוא לא מה שאת חושבת שהוא," אמר ג'ון בריכוז. "אם הוא שם לב שראית אותו, הוא הבין שאת כנראה חושבת משהו אחד שהוא לא נכון, וירצה לוודא שתדעי שהוא לא נכון."
"חבורה של מוזרים," פלטתי ואז מיהרתי להגיד "סליחה, רק טריי מוזר."
ג'ון גיחך. "זה בסדר," אמר בחיוך מתנצל. "להתראות."
הלכתי אל דלת היציאה לחצר והבטתי בעץ. מהדלת אי אפשר לראות אם יש שם מישהו, אז כמעט פניתי ללכת כשלפתע יד מוכרת חיבקה אותי חזק.
"מה לעזא-" התחלתי להגיד אך הוא סתם לי את הפה.
"ששש…"