טקס הבגרות ~פרק 2~

״ועכשיו לרגע שכולכם חיכיתם.. ההגרלות״ היא הניחה את במקרופון בצד והרימה פתק מתוך מאות ואלפי הפתקים שהיו מונחים על השולחן לפניה. היא פתחה אותו, הרימה את המקרופון בחיוך וקראה: ״ג׳ק קרלוס״. מתוך הקהל הגיח בחור שנראה כבן 17, עורו שחום, שיער שטני קצר ועיניים מלוכסנות קצת בצבע חום כהה. הוא לבש גופיה שהבליטה את שריריו ומכנסים קצרים עד הברך. הוא עלה לבמה בחיוך שנראה לי קצת מתנשא ולחש כמה מילים באוזנה של זו שהגרילה והיא חייכה והמשיכה לדבר ״טוב אז זה ג׳ק קרלוס, הוא יהיה אחד מהמתמודדים שיכנסו ל״טקס הבגרות״ אז אם למישהו יש שאלות לשאול אותו זה הזמן״ היא העבירה את המקרופון לג׳ק שבינינו, נראה שנהנה מההתקהלות סביבו, וחיכה לשאלות. מישהי מהשורה הראשונה הרימה את ידה והוא הנהן- סימן לה שהיא יכולה לשאול. ״אז אממ.. ג׳ק.. איך זה להיות אחד מהטקס? מה ההרגשה?״ שאלה הנערה. ״טוב.. בגלל שאני עוד לא יודע איך יהיה שם אני עוד לא ממש בטוח מה להגיד אבל בנתיים נורא כיף, ההרגשה שכולם רואים אותך, מתיחסים אליך, רוצים לדעת דברים עליך. הרגשה טובה״ הוא שלח לה חיוך ״עוד מישהו רוצה לשאול אותי משהו?״ הוא פנה אל הקהל הולך מצד אחד של הבמה לצד שני, מחפש יד מורמת ולאחר כמה דקות הורמה עוד יד. זו הייתה בחורה שעמדה לפני. ״תגיד יש לך חברה?״ שאלה וקולות צחוק של בנות נשמעו מקהל. ג׳ק גיחך ״לא אין לי חברה, אבל אולי במהלך הטקס אני ימצא אחת״ הוא אמר וקרץ לבנות והבנות צחקו. גילגלתי עיניים, הבחור הזה ממש נואש. ״תודה ג׳סיקה״ אמר והעביר את המקרופון לזו שהגרילה והיא רק הנהנה בתודה. ״טוב אז האדם הבא יהיה.. סידני האדסון. סידני בואי לבמה״.
סידני- אותה אחת ששאלה את ג׳ק אם יש לו חברה, עלתה לבמה בחיוך. ״אז סידני, ספרי לנו משהו עלייך״ ג׳סיקה העבירה את המקרופון אל סידני. ״טוב אז שלום לכולם אני סידני, בת 18 וחצי ואני כבר מחכה שנתיים לרגע הזה שיבחרו אותי והנה סוף סוף בחרו״ אמרה וצחקקה שצחוק שלטעמי היה מעצבן ביותר. ״אין חבר אז בנים..״ היא שלחה לבנים שבקהל נשיקה באוויר והם חייכו אליה בתגובה. ״אני יעשה הכול כדי לנצח אז- ראו הוזהרתם. שיהיה לכולנו בהצלחה״ היא החזירה את המקרופון לג׳סיקה ונעמדה לצידו של ג׳ק. ״לפני שאנחנו ממשיכים להגריל אני רק רוצה להגיד שכמות המשתתפים היא עד 6 אנשים. טוב, אז המתחרה הבא יהיה-״ היא לקחה עוד פתק מהשולחן, ״איוון לנובו״. איוון בעל שיער בלונד עד הכתפיים, די גבוה ועיניים כחולות בהירות עלה לבמה ובמבטא רוסי כבד הציג את עצמו ולאחר זאת העביר את המקרופון חזרה לג׳סיקה. ״כולנו מאחלים בהצלחה לאיוון, והמתמודד הבא הוא.. היא ניקול מרגרט״ ניקול- נמוכת קומה, בת ה16 צעדה לבמה ולאחר שסיפרה קצת על עצמה נעמדה בין איוון לסידני. ג׳סיקה לקחה עוד פתק ״קבלו את סיזור מילקולם״ הקהל מחא כפיים כשנער כבן 18, שחיף עלה לבמה. האמת, הוא נראה שמספיק ״פו״ אחד והוא נופל. הוא סיפר על עצמו על איך זה שהוא מופתע שדווקא הוא נבחר בין כל האנשים האלה ואז הלך ונעמד ליד ניקול. ״והאחרונה.. אמה אליין״ קראה ג׳סיקה וחיפשה בעינייה אותי. אוקי אמה אל תתרגשי, הכול יהיה טוב רק תלבשי את החיוך שלך ותצעדי לבמה. פקדתי על החיוך להופיע ועל רגלי לצעוד ותוך שניות מספר הגעתי לבמה. ״אז אמה, יש לך משהו לספר לנו?״ שאלה אותי ג׳סיקה. ״לא״ אמרתי בחיוך ״כל מה שתרצו לדעת תקבלו אם אני יצליח לזכות בתואר״. לשנייה היה שקט, כנראה שהתשובה שלי הפתיעה אותם. הלכתי ונעמדתי לייד סיזור שחייך אלי חיוך ידידותי, החזרתי לו חיוך. ״אוקי״ גמגמה ג׳סיקה שעוד לא עיכלה את התשובה שנתתי ואחרי כמה רגעים- כשחזרה לעצמה, המשיכה לדבר ״טוב אז כל המתמודדים עכשיו יעלו על רכבות נפרדות-כדי לא ליצור בריתות מוקדמות כמובן, ויגיעו לאחוזה ששם כל אחד בחדר משלו עם הדברים שלו והבגדים שלו, יבלו שם כמה ימים עד שיגיע הזמן לנסוע למקום ששם יתחיל הטקס. אני שוב רוצה לאחל בהצלחה לכולם ומקווה בשבילכם שתעשו בחירות נכונות ושהמזל יאיר לכם פנים כמו שהאיר פנים לאבותינו שבזכותם אנו פה״ היא סיימה בחיוך, הקהל מחא כפיים ושרק. ואותנו- המתמודדים לתואר, הובילו השומרים כל אחד לרכבת שלו.
תיזכורת-המתמודדים הם:
1. ג׳ק קרלוס
2. סידני האדסון
3.איוון לנובו
4.ניקול מרגרט
5. סיזור מילקולם
6. אמה אליין.
מאחלת להם בהצלחה ואתם??