טעויות של נערה פרק 30 :) אעאעא אני כבר בפרק שלושים!!

אעאאאעאעאאע, פרק 30!!!!! זה מלאאא,
רציתי להגיד תודה רבה לכל המגיבות שלי,
שקראתם כל פרק ופרק ולא פספסתם אפילו אחד,
באמת שתודהה,
ניסיתי לעשות פרק ארוך, אבל לא כל כך הצלחתי, סורי :)
טוב אז בלי יותר מדי חפירות מיותרות הנה הפרק:

"ג'ייסון!" צעקתי בכאב, והפנתי את מבטי ממנו,
זה כואב מדי,
אכזרי מדי להסתכל על זה,
המראה שלו עם החבל,
זה לא עוזב אותי,
התמונה הזאת לנגד עייני,
הדמעות זרמו ללא הפסקה,
זהו, הוא אייננו,
הוא לא יבוא ויגיד לי שהוא אוהב אותי,
או יבוא ויגרום לי לריב איתו,
זהו, איבדתי אותו, לתמיד,
זה לא נתפס, זה לא הגיוני
"זואי!! את בסדר??" שאלה קייסי בדאגה ורצה במדרגות לעברי
"הכל באשמתי" אמרתי והמשכתי לבכות, אני לא מאמינה…
"מה באשמתך? מה קרהה?" שאלה בלחץ
"ג'…ג'ייס… הוא…" ניסיתי להגיד אבל לא הצלחתי, הצבעתי אל תוך החדר,
היא הסתכלה לתוך החדר מבוהלת
"את חולת נפש!!" אמרה
"אני יודעת, אני מצטערת, זה הכל באשמתי" אמרתי ובכיי התחזק
"חחחחח לא!! אהבלה, זה בובה" אמרה
"מה?" שאלתי לא מבינה, מבולבלת
"זה בובה" אמרה שוב
"מההה?" אמרתי ופערתי את פי בדהמה,
רק עכשו קלטתי,
הייתי המומה,
התקדמתי לעבר הבובה בחשש,
זה באמת היה בובה,
ראו את סימני התפר בקצוות,
בובה של גבר,
בגודל אמיתי,
לבובה היו לבושים מכנסי ג'ינס וטישרט,
היא הייתה נראית כל כך אמיתית,
מוחשית כל כך, ועל הצוואר שלה היה כרוך חבל
"למה לעזאזל שיהיה לו בחדר בובה שתלתה את עצמהההה?!" צעקתי עליה,
היא נבהלה ממני קצת, אבל נרגעה לאחר כמה שניות
"זה לעבודת גמר שלו, הוא צריך להגיש אותה שבוע הבא" אמרה,
הפסקתי לבכות,
הדופק שלי היה עדיין מהיר, אבל התחלתי להרגע
היא חיבקה אותי חזק
"כיף לי לראות שיש עוד מישהו חוץ ממני שדואג לו, שאני לא יהיה לבד, שהוא לא יהיה לבד, שהוא רק לא יחזור לסטווציונר שהוא היה" אמרה לי
"רגעע, אז אם הוא לא פה אז איפה הוא יהיה?" שאלתי
"לא יודעת, תתקשרי אליו" אמרה
"אני לא יכולה, הוא בכל מקרה לא יענה לי" אמרתי בעצב ונזכרתי באיך שניפרדתי בו,
הייתי אכזרית אליו, אבל גם אלי, אל עצמי…
"מה למה?" שאלה
"כי רבנו, ואני נפרדתי ממנו, אבל אני רוצה אותו, אני רוצה להשיג אותו בחזרה" אמרתי לה
"הבנתי, אז הוא יהיה בסטריט קלאב" (מועדון רחוב) אמרה באנחה
"סבבה, הלכתי, תודה על הכל" אמרתי ויצאתי בריצה
הלכתי משהו כמו עשר דקות, ואז הגעתי למועדון
השלט 'סטריט קלאב' היה גדול ומואר במנורות ניאון,
דלתות אדומות היו פתוחות לרווחה, מחכות רק לרגע שאני יכנס,
נכנסתי לתוך המועדון וריח חזק של אלכוהול תקף אותי,
הרבה זוגות עיינים נפנו אלי,
יש בעיה בי? חשבתי והסתכלתי על הבגדים שלי,
לפני שבאתי אליו החלפתי בגדים לבגדים יפים,
שמלה בצבע אדום שמתרחבת במותן,
וצמודה בחזה, היא מגיעה עד אמצע השוק שלי,
העפתי מבט במראה שבכניסה ונראיתי בסדר,
שיכור אחד התקרב לכיווני
"מה יפה כזאת עושה במקום כזה?" שאל, היו לו עיניים חומות, ושיער חום,
הוא שרירי כזה אבל בקטנה, והוא נראה ערס!
העפתי אותו מהדרך שלי וחיפשתי במבטי את ג'ייסון,
בגלל הצפיפות היה קשה למצוא אותו,
לבסוף מצאתי אותו ליד הבר,
התקדמתי לכיוונו, חוששת מעט,
כמעט כל מי שהיה סביבי הוא שיכור, והתנשק,
זה מגעיל מה שהולך פה חשבתי לעצמי
הגעתי לבר, וג'ייסון נעלם, הוא היה פה לפני רגע!
אוףףף איפה הוא??
ראיתי שיער מוכר קרוב אלי, זה ג'ייסון, חייכתי בהקלה ובאתי אליו,
התקררבתי אליו, והייתי בשוק!
הוא נמרך על איזה זונה [סליחה על המילה] עם שיער בלונדיני צבוע, ואודם אדום אדום,
היא הייתה עם שמלה שחורה קצרצרה עם מחשוף עמוק,
השמלה הייתה שקופה מעט וראו את החזייה המנומרת שלה ממתחת,
היא הייתה נראית מינימום חשפנית,
הם עוד שנייה בלעו אחד את השני,
הדמעות צרבו את גרוני,
התקרבתי אליו, ובלי שום אזהרה מוקדמת העפתי לו את הכאפה של החיים שלי,
היה בכאפה הזאת את כל הכאב שחוויתי מאז שאני איתו,
את זה שהוא העלים ממני את המחשבה על קייטו [החבר הקודם שלה מי שזוכרת]
את כל הריבים שהיו לנו,
שחשבתי שהוא אנס את החברה הקודמת שלו,
ושראיתי אותו בוגד בי,
למה הייתי צריכה להכיר אותו בכלל??
הוא סתם נותן לי לסבול, שוב ושוב ושוב…
"אני לא רוצה לשמוע ממך בחיים" אמרתי ויצאתי מהמועדון,
מנסה להחזיק את עצמי שלא לבכות,
מי שאוהב אותך באמת לא יתן לך להפגע מאף אחד, במיוחד לא מעצמו,
אני לא צריכה אותו יותר,
הלכתי חזרה לבית,
זה הליכה של עשרים דקות
הטלפון שלי צלצל
לא רציתי לענות
לא היה לי כוח לאף אחד,
הוא צלצל שוב,
אבל אני לא עניתי,
התיישבתי על הספסל וניסיתי להסדיר את הנשימה ולהרגע
הנשימה שלי הפכה להיות יותר ויותר קשה, שכחתי להזכיר שאני אסמטית,
ניסיתי לעשות את תרגילי ההירגעות אבל ללא הצלחה,
פחדתי,
התחלתי לבכות,
בקושי ואני מצליחה לנשום,
אני חייבת את המשאף שלי,
חיפשתי אותו בתוך התיק,
הוא לא היה,
כנראה השארתי אותו בתיק של הבצפר,
בקושי אני מצליחה לנשום,
עוד שנייה ואני נחנקת,
קשה לייי,
מה אני עושה??
"ילדהה את בסדר??" שאל קול וקולות צמיגים נשמעו, הוא בטח עם אופניים,
"אנ….אניי…." ניסיתי להגיד אבל הנשימה שלי לא נתנה לי לדבר
"קחי, זה יעזור לך" אמר, הוא הביא לי משהו, הרמתי את ראשי ולקחתי את המשאף שהוא נתן לי, טעיתי, הוא לא היה עם אופניים, הוא היה בכיסא גלגלים
"תודה, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך" אמרתי לו והוא חייך ומשך בכתפיו
"תמיד אני זה שעוזרים לו, צריך להרים אותי במדרגות, צריך לשים לי נעליים, צריך לעזור צריך זה, צריך זה… פעם ראשונה שאני זה שעזרתי למישהו, זה נחמד" אמר וחייך היה לו חיוך יפה כזה, ופנים טהורות כאלה, עיניים ירוקות ושיער חום כהה, הוא נראה טוב
"למה אבל? כאילו מה יש לך?" שאלתי, וואי אני מפגרתת!! לא שואלים שאלות כאלה, אף פעם! אוכככ אני כזאת מפגרת
"חחחח תרגעי זה בסדר, לפני שלוש שנים כשהייתי בן עשר עברתי תאונה, ומאז שתי הרגליים שלי משותקות" אמר בחיוך מריר מעט אוקי אז הוא כאילו בן 13 עכשו,
"אוי, ואיך אתה מסתדר? זה נראה ממש קשה להסתדר בלי רגליים" אמרתי לו
"בעיקרון יש לי סוג של רגליים, הכיסא גלגלים זה הרגליים שלי, בהתחלה זה היה קשה, הייתי בדיכאון ובכיתי הרבה, אפילו ניסיתי להתאבד, אבל מי שהיום החברה שלי היא הצילה אותי, זה היה פה, ליד העץ, באתי לבלוע כדורים מסוכנים, היא עצרה אותי בשנייה האחרונה, היא סוג של קפצה עלי ושברה לי גם יד אחת בדרך, וככה היא הצילה אותי, לא הכרתי אותה לפני זה" אמר בחיוך
"יש לה מזל שיש לה אותך, חבל שאני לא יכולה למצוא מישהו שידאג לי ככה" אמרתי בחיוך מריר ודמעה התחילה לצאת מזווית עיני
"הי! מה קרה?" שאל
"הוא בגד בי, ורבנו, ונפרדתי ממנו, ואז הבנתי שאני לא יכולה בלעדיו והלכתי אליו לבית, והוא לא היה בבית ואז הלכתי למועדון שהוא הולך והוא התנשק עם איזה זונהה, הם עוד שנייה בלעו אחד את השני מולי" אמרתי והתחלתי שוב לבכות,
"אוףף נמאס לי לבכות כברר" אמרתי והוא חיבק אותי,
"את תמצאי את האחד שלך, והוא בחיים לא יפגע בך, אני מבטיח" אמר מצחיק שמישהו בן שלוש עשרה אומר את זה לי, שאני גדולה ממנו ביותר משלוש שנים, וזה הרבה…
"הלוואי ואני ימצא מישהו כמוך" אמרתי והוא חייך חיוך מובך
"תודה" אמר וניגב לי את הדמעות, הוא כזה נשמהה
"לילה טוב, תודה על הכל" אמרתי והוא חייך אלי,
כבר נהיה מאוחר,
השעה אחת בלילה ואמא וקורל לא יודדעות איפה אני,
לא אמרתי להם
הסתכלתי בשיחות שלא נענו שהיו לי בטלפון,
היו שמונה שיחות שלא נענו וחמש הודעות,
לא קשה לנחש ממי,
מג'ייסון,
"אני לא חוזרת אליו, בחיים לא" סיננתי בלחש וניכנסתי לבית,
התקלחתי ולבשתי את הפיג'מת ניקי הוורודה שלי,
הברשתי את שיערי בעדינות והורדתי את האיפור,
נשכבתי על המיטה ונרדמתי לשינה נטולת חלומות…

מאוד מאוד מאוד השתדלתי לעשות פרק ארוך, לא כל כך הצליח…
חחחח סוריי :)
אם אהבתם בבקשה תגידו, וגם אם יש משהו לתקן.. סבבוש??