טעויות של נערה פרק 23 :)

"את באמת לא מאמינה לי?" שאל בקול נפגע,
"לאא! אתה חתיכת בן אדם צבועעעע, זה מה שאתהה, אנחנו גמרנו, לתמידדד, ועכשו אני מקווה שהצלחתי להבהיר לך מה הבעייה אתה יכול ללכת כברר?!" צעקתי עליו,
הוא הסתובב הפנה אלי את גבו
"הבהרת טוב מאוד" אמר בשקט הסתכל עלי ויצא, ראיתי שבעיניו נקוו דמעות, הוא נראה שבור,
לא נתתי למראה שלו לבלבל אותי הוא רק משחק את עצמו…

נקודת מבט של ג'ייסון:
"לאא! אתה חתיכת בן אדם צבועעעע, זה מה שאתה, ועכשו אני מקווה שהצלחתי להבהיר
לך מה הבעייה אתה יכול ללכת כברר?!" צעקה עלי,
כל מילה שלה פגעו בי כמו חיצים, דקרו את כולי, פגעו בי כמו שאף פעם לא נפגעתי,
הפניתי לה את גבי ונשמתי עמוק
"הבהרת טוב מאוד" אמרתי ועייני נקוו דמעות, העפתי בה מבט אחרון ויצאתי,
קורל שהייתה מחוץ לדלת הסתכלה עלי,
"אתה לא בגדת בה?" שאלה במבט חודר
"לא, למה שאני יבגוד בה? אני אוהב אותה, חשבתי שהיא האחת שלי, אבל כנראה שהיא לא
חשבה ככה" אמרתי בחיוך מריר ודמעה זלגה לי על לחיי
"אני מאמינה לך" אמרה
"באמת?" שאלתי מופתע מעט
"כן, בנים בדרך כלל לא בוכים, רק מתי שזה ממש כואב להם" אמרה וחיבקה אותי, אני חייכתי לה מעט והשבתי לה חיבוק
"תודה לך" אמרתי ויצאתי מהבית שלה,
ידעתי ישר לאן אני רוצה ללכת, הלכתי, והלכתי, ורצתי, והלכתי שוב, עד שהגעתי לשער, לשער שאני כבר מכיר כל כך טוב, מכיר כל פרט קטן בו,
לשער של הבית קברות,
נכנסתי, המשכתי ישר, ואז בטור החמישי פניתי שמאלה המשכתי עוד קצת בשורת הקברים עד שהגעתי לקבר, לקבר הפשוט שלה, התיישבתי ליד הקבר והתחלתי לבכות, עוד ועוד,
"רוני, רוני שלי, זה מוזר לי לדבר אל אבן, אל מצבה, אבל אני פשוט חייב לפרוק את הכל, לדבר איתך, את לא מבינה כמה קשה לי פה, אחרי התאונה, פחדתי, פחדתי בשבילי אבל גם בשבילך, אם לא תסתדרי לך שם למעלה? מה תעשי? רציתי שתחזרי, שתחזרי אלי, יפה שלי, רציתי שתבואי, תנשקי אותי שוב, חשבתי שפה יהיה לנו הכי מושלם שבעולם, אבל את, את עשית בשכל שהלכת, שנייה אחרי שהכל הסתבך, אבא שלי הסתבך עם הסמים, ואז גם אמא שלי, תפסו אותם, לפני חודש, הם עכשו בגמילה, אני דואג לקייסי, מנסה שהיא לא תרגיש שהם לא נמצאים, הכרתי מישהי, אני מקווה שאת לא תכעסי, זה מה שאת היית רוצה לא? שאני ימשיך את החיים שלי, ימשיך הלאה, יהיה מאושר, היא הילדה הכי יפה שפגשתי, היא מושלמת, היא מצחיקה, היא אוהבת, או לפחות אהבה, אהבתי אותה, היא גרמה לי להצליח להמשיך הלאה ממך, אני אוהב אותה, אבל היא, היא פתאום חושבת שבגדתי בה, תגידי לי רוני, אני אי פעם בגדתי בך? או בכל מישהו אחר? אבל היא לא מוכנה להקשיב לי, בכיתי, בכיתי בפעם הראשונה מאז ההלוויה שלך, קשה לי, קשה לי פה, את חסרה לי, אני יודע שאם היית פה עכשו היית מחייכת אלי ואומרת שהכל יהיה בסדר, אבל עכשו, בינתיים כלום לא בסדר, אמא ואבא בגמילה, זואי כועסת עלי, לא מוכנה לדבר איתי, את למעלה נחה לך, ואני פה לבד, לבד בעולם הזה, קשה לי, קשה לי את מבינה?"עצרתי את דיבורי, זהו, אמרתי את הכל,
הרגשתי חלול,
כואב,
דואב,
מרחוק נשמעו דברי הספד, על איזה מישהו שנפטר,
נזכרתי בהלוויה שלה, שהרגשתי שלקחו לי חלק מגופי,
ועכשו, עכשו אני מרגיש שאת החלק הזה זואי מילתה,
אבל עכשו, עכשו הוא שוב נלקח, קשה לי, אני צריך מישהו, מישהו שיהיה פה בשבילי, תמיד
כבר לא ירדו לי דמעות, פשוט הרגשתי חלול, הערב כבר ירד, נהיה מאוחר, קמתי שיפשפתי את עיניי וחזרתי לבית, אל קייסי…
נקודת מבט של זואי:
"מה עשית? הוא באמת אוהבת אותך" אמרה לי קורל וחיבקה אותי, בכיתי על כתפה
"אבל הוא בגד בי" אמרתי מתוך הבכי
"הוא אוהב אותך, הוא נשבע לי, הוא בכה בגללך" אמרה
"גם אני אוהבת אותו, אבל אז איך את מסבירה את מה שמעיין אמרה?" אמרתי ובכיתי
"לא יודעת, אבל את צריכה ללכת להשיג אותו, נוווו רוצי" אמרה לי
רצתי מהר, ראיתי אותו מרחוק, הוא נראה רע, ראו שהוא בוכה, הוא רץ, רצתי אחריו, הצלחתי בקושי לעקוב אחריו, הוא נכנס לבית קברות, לא הבנתי למה, ניסיתי לרוץ, להדביק את הפער, הוא התיישב ליד קבר, והתחיל לבכות, רציתי לבוא אליו אבל הייתה לי הרגשה שזה לא המעשה הנכון, השארתי אותו שם, לא רציתי להפריע, הרגשתי שזה הולך להיות פרטי מדי, אישי, הסתובבתי והלכתי לכיוון ביתו, התיישבתי על המדרגות, בכניסה לבית שלו, חיכיתי, חיכיתי, הוא לא חזר,
נרדמתי….