טנגו מציאות ודמיון פרק ב'

חיזור

בוקר, שמש מסתתרת מאחורי ענן אפור שהחליט יחד עם חבריו העננים לכבוש את השמיים ברק ורעם מנהלים קרב ענקים וגשם זלעפות שתורם את חלקו לאווירה. בתוך התמונה הסגרירית והקודרת הבחין יוסף בקרן אור קטנה שהלכה ,התעצמה ,וחיממה את ליבו ; הייתה זאת ספק נערה ספק אישה, שהגיעה עם משפחתה לא מכבר למעברת העולים ; שערה הארוך נע מצד לצד בשעה שניקתה במרץ ושקדנות את הבית, היא לא הבחינה בו כשעמד שם משתהה ובוהה בה, כשהרימה את ראשה, נתקלו מבטיהם ; הסמיקה ; עצרה לרגע קט וחזרה לעיסוקה ; לא היסס רגע נוסף, התקדם לעבר הדלת הפתוחה מעט ונקש עליה קלות ; הניחה את המטאטא וניגשה לדלת ושם הוא עמד ; נסיך החלומות ; ללא סוס לבן, ללא כתר וללא שרביט ; רטוב, בחיוך כובש, ובעיניים יוקדות. "שלום אני יוסף, השכן ממול ; ברוכים הבאים!!!" אמר והושיט את ידו.
" אביבה ; נעים מאוד" ניגבה את ידה בשמלה, והושיטה לעברו.
" אם תצטרכו עזרה" אמר תוך שהוא מפנה את אצבעו לכיוון ביתו.
" אל תהססו ; נשמח לעזור" המשיך.
"תודה !!! ; תודה רבה !!!" אמרה מבוישת, במבט מושפל, כשהנהנה בראשה.
הגשם פסק, השמש הכניעה את הענן שחסם את אורה וקשת בשלל צבעים עמדה ברום השמים ; "תחילתו של יום יפה !!!" חשב יוסף לעצמו בשעה שיצא מהבית מזמזם לו שיר צרפתי. כל היום חשב עליה ; שערה הארוך, יופייה העדין ותמימותה, כבשו את ליבו.

********
אביבה ; בחורה צעירה כבת מעט יותר משמונה עשרה ; משפחת עולים שהגיע מעיראק, מקום ממנו הגיע גם משפחתו של יוסף ; יפה ; תמירה ; שיער שחור ארוך ; גוף חטוב ; תמיד התלבשה בצניעות ובטעם מעודן ; נראה היה שלמרות גילה הצעיר הייתה בוגרת בנפשה ; חרוצה ; ביישנית ; וצייתנית ; לא היו לה חלומות מרובים ; תקוות מוגזמות, או שאיפות גדולות ; גם היא כמו יוסף רצתה משפחה, בית וילדים. באותו ערב החליט לעשות מעשה ; סיפר לאימו על רגשותיו כלפי הנערה בבית ממול, ושאל לעצתה; בעיניים יוקדות שמחה ענתה לו שתטפל בכך. למחרת בבוקר, ארזה האם במגש קטן מיני מאפה תוצרת בית שאפתה בעצמה, ניגשה לבית השכנים, ונקשה קלות על דלת הכניסה ; שרה ; אמה של אביבה פתחה את הדלת. נעימה , אמו של יוסף הציגה את עצמה, סיפרה מעט על בנה וביקשה את רשותה למפגש בין הילדים ; שרה קראה לאביבה ביתה, הציגה אותה בפני נעימה וסיפרה לה על מטרת בואה. לא רק יוסף חשב על אביבה באותו יום לאחר שנפגשו ; גם אביבה נשבתה בקסמיו, והתרשמה מנחישותו . " הוא לא מבזבז זמן" חשבה לעצמה, הסמיקה ונעתרה בחיוב להצעה. עוד באותו ערב יצא יוסף למשימת חייו, לכבוש את לב הנערה . התגלח, התקלח ולבש את חליפתו היחידה ; בידו אחז זר פרחים קטן וריחני שקטף בעצמו בשדה הפתוח . בצעד קליל ניתר בין השלוליות ונקש קלות על דלת הכניסה . הדלת נפתחה, והיא עמדה שם במלוא יופייה .
הירח שלח קרן של פס זוהר שנראה היה כאילו שמר בדיוק לרגע זה . יוסף הגיש לה את הפרחים ברך אותה, שאל לשלומה, הזמינה אותו להיכנס . ניגב נעליו במרבד הכניסה, נכנס והתיישב על הספה בסלון הפשוט והצנוע ; הגישה לו תה ועוגיות מעשה ידיה.
כשפגש את האם שבחנה את חזותו החיצונית, תהתה על קנקנו והתרשמה לטובה ; ולאחר שיחה שלוותה בשתיקות רבות, הודה על האירוח, ויצא. מאותו ערב הפך יוסף בן בית. מערכת היחסים התהדקה. בפעם הבאה שהגיע, קבעו שילכו לטייל בעיר. חיכתה לו בשמלה פרחונית קלילה, נעלי עקב שחורות מהסוג העדין ; איפור קליל ; הופעה מקסימה ומרשימה, תיק שחור נשי קטן ואליו מחוברת שרשרת בצבע זהב ; מחזיקה את התיק בשתי ידיים, מצמידה לחזה, מביטה לרצפה, מסמיקה מבוישת, לא רגילה. כבר מהרגע הראשון הייתה לו הרגשה טובה לגביה.
יושבים בבית הקפה הקטן, ושם על כוס קפה ופרוסת עוגה, מתהדקת ההיכרות ; תחילה לוותה השיחה בשתיקות מרובות ; החל מספר על עצמו בקצרה, טורח במהרה להבהיר שרציני ; שרוצה להקים משפחה. מרגיעה בעדינות מבלי להעליב, רומזת שעדיין מוקדם ; מסמיקה, מציצה מבלי שירגיש, בוחנת בסתר, אוהבת את מה שרואה, מוצא חן בעיניה ; השתיל הראשון בגן הוורדים נשתל ברגע זה ; נהנים, נפתחת אליו ; עדיין שומרת על איפוק , לא מרשה לעצמה יותר מידי, מרסנת את רגשותיה. כמעט שעתיים תמימות ישבו כך ודיברו. מביט בעיניה , ריח הבושם שלו משגע אותה. מפחדת שישים לב שמוצא חן בעיניה, נשמרת, נזהרת, סוג של מגננה. צחקוקים ; נזהר לא להגזים, מבין שהפעם זה אחרת ; מלווה אותה הביתה, תחילתה של מערכת יחסים, כבר לא זרים, הולכים יד ביד, הירח בשמיים מחייך עליהם. כשמגיעים לביתה, מתקרב, מנסה לנשק אותה על שפתיה . ריח הבושם העדין העולה מצווארה מטריף את חושיו ; דוחפת אותו קלות, מפנה את לחיה, נושק בעדינות ללחי המושטת ; אוזנה שהסתתרה כל הערב מאחורי השיער הכהה מתגלה. מתאהב בכל פיסת עור שנחשפת, תשוקתו בוערת, עוצר עצמו, חייב להראות שכוונותיו רציניות. נפרדים ליד הדלת, נכנסת לחדרה, כאן, במקום שאף אחד לא רואה, נותנה דרור לרגשותיה, כל כך מאושרת, רוקמת חלומות, בדמיונה כבר רואה את עצמה תחת החופה. לאחר יומיים שוב נפגשו, טיילו בגן, ישבו על ספסל. שומרת על צניעות, נזהר, נושק על לחיה, הפעם אין התנגדות מצידה, מקבלת אותו לחייה. על בילוי בערב שבת אין מה לדבר. עושים קידוש כמיטב המסורת, שולחן מלא בבישולים, מעדנים כיד המלך, הכל טרי וטעים. טובלים את החלה הטריה ברוטב המעט חריף, עקצוצים בלשון , ריח משכר, תאווה לעיניים. כל החושים עובדים, הלב מתמלא, מרגישים את היום המיוחד באוויר, בסיום הארוחה תה מתוק עם נענע, מתרווחים בכורסא… מוצאי שבת הולכים לסרט, שם בחושך מחבק, מרגיש כנער ; מתקרבת, מניחה ראשה על כתפו , נושק לשפתיה, לא מתנגדת ; מנסה לדחוף יד מתחת לחולצתה, עוצרת , מתרחקת. מבינה שהכדור מתחיל לצבור תאוצה במורד התלול. מדי פעם יצאו לטייל אוחזים ידיים, הלכו לסרט, או ישבו בבית קפה בעיר הגדולה. ערב אחד, כשישבו לאור הירח על ספסל בטיילת מול הים, ריח המלח ולחישת הגלים משמשים כתפאורה הולמת, מוציא טבעת מכיסו ושואל " התנשאי לי?". עונה בחיוב, שניהם מאושרים, מתחילים לתכנן, לרקום חלומות, לפנטז… למחרת ניגש לבקש את ידה באופן רשמי כמקובל, נענה בחיוב וקיבל ברכות חמות להמשך הדרך, חתונה נקבעה כחודשיים לאחר מכן, בינתיים צריך לקנות טבעות, לדאוג לרב… הייתה בת כמעט תשע עשרה כשנישאו, היה בן מעט יותר מעשרים ושתיים. חתונה לא מפוארת שנערכה באחד הצריפים שבמעברת העולים . כמות המוזמנים לא הייתה גדולה, חברים, משפחה, ושכנים. השמלה הושאלה מאחת השכנות, הפרחים נקטפו בשדה, האוכל שהוגש הוכן בבית בעזרתן האדיבה של שכנות ובנות משפחה. חריימה, מטבוחה, קובות בכל הצבעים והטעמים, בשרים, שפע של סלטים שונים, מיני מתיקה, מאפים, ועוד מגוון רחב של מאכלים כיד המלך וערבים לחך.
מישהו הביא מצלמה, אחר תוף, שני אקורדיון, כינור, ואיך אפשר בלי עוד…כולם תרמו את חלקם להצלחת האירוע. חגגו עד השעות הקטנות, מוזיקה מזרחית קלאסית, פריד, עבדול ווהב, אום כלתום, "מברוק עלק יא אריס מברוק…" . היה שמח וטעים, למרות הצניעות והפשטות. כמשפחה קיבלו צריפון קטן וצנוע והחלו את חייהם. עבד קשה ובמסירות בעבודות מזדמנות, השכר לא היה גבוה אך הספיק לכל צרכיהם ומעט יותר. הבן הבכור אברהם נולד לאחר פחות משנה, ההוצאות החלו גדלות. החליט לנסות את מזלו, להפוך לעצמאי ; במעט החסכונות, רכש סוס ועגלה, עיתים היה מבצע הובלות מזדמנות, סחר באבטיחים, או בחפצים ישנים. החיים לא היו קלים כלל, אך בעמל רב ונחישות, חסכו פרוטה לפרוטה והתקדמו בחיים. את הצריפון במעברה עזבו לטובת בית ישן שרכשו.
********