טלנובלה או המציאות? פרק 3

אני ואביב ממשיכות לצרוח. ואז אנחנו רואות שזאת ליאת. היא אומרת לנו שחיפשו אותנו בכל מקום ואפילו מתחילה לבכות על זה שזה היה אמור להיות היום הולדת שלה אבל במקום זה התעסקו בלמצוא אותנו. אני אומרת לה "סליחה שאבדנו" במעין קול ציני אבל אני כבר מכירה את ההשתגעויות שלה ויודעת שאני צריכה להתרגל לזה כבר. אביב אומרת "אבל שמענו אוטובוס אחד יוצא" "כן הוא יצא כי יש שני אוטובוס" "ואיך את מסבירה את הרעש שעשית שבאת לפה?" אני אומרת בספק שזאת היא היא מצביעה על הנעליים שלה ואני רואה שזה עקב גבוהה מאוד באמת לא הבנתי איך היא גבהה. אנחנו עולות על האוטובוס ואני רואה שם את זואי. בתחילה אני חושבת שאני מדמיינת אבל אני מזהה את הקול שלה ואני רואה אותה. אני לא מאמינה שהיא שיקרה לי שהיא לא באה. אני מתקרבת לשאול אותה למה היא שיקרה לי? והיא אומרת "סליחה דני (ככה כל החברות של קוראות לי) אבל את קצת נדבקת אלינו בזמן האחרון. ואז אני רואה שגם מיכל שם והיא מהנהנת שזואי אומרת את הדברים ואומרת "אני מסכימה עם זואי" בקול שכמעט לא שומעים אני לא מאמינה שהן שיקרו לי ככה חשבתי שהן החברות הכי טובות שלי והן נטשו אותי פתאום. ואז אני קולטת שככה הרגישה אביב ואני מתיישבת במקום הכי מרוחק מהן כי אין לי כוח אפילו לראות אותן ליד אביב ואני לא מבינה איך היא סלחה לי בשנייה כי כרגע אני לא אסלח להן גם בעוד 100 שנה. לא על מה שהן אמרו על זה ששיקרו לי!