טיפת מזל, טיפת דמעה. פרק 3

כשהתעוררתי הדיילת בעלת השיער האדמדם הציעה לי מים, שתיתי לגימות קולניות, הייתי צמאה מאוד. כשהעגלה שלה חלפה הלאה, הבחנתי במושב המקביל אליי, סי-23 , נער בערך בגילי מביט בי, הסתתי את מבטי אל החלון, אך תחושת המבטים לא עזבה אותי. האורות המעומעמים לקראת הלילה נדלקו בהדרגה והכרוז אמר: "בעוד שעה הטיסה 735 תגיע ללוס אנג'לס".
כשעוד כולם חצי ישנים, הקול הערב לאוזן הרעיד אותי טיפה, זה היה נער שעם גומת חן בצד ימינו ושיניים לבנות של הוליווד. "אז… את טסה לחופשה בחוף הים?".
"מ..מה?" אני בעצמי חצי ישנתי. "אני קווין, שמתי לב שגם את נוסעת לבד לאל. איי, אז שאלתי לעצמי מה את עושה פה." הוא דיבר איתי בביטחון, כאילו מכיר אותו שנים, המשיך לחייך עם חיוכו הכובש וציפה לתשובה שלי בעיניים ירוקות מלאות בסקרנות.
"זה פעם ראשונה שלך שאתה רואה נערה נוסעת ללוס אנג'לס? אתה יודע.. זאת עיר דיי מרכזית… א-אם לא אכפת לך, אני חוזרת לישון." כרגיל, דיברתי בטון הכי מגעיל שלי והפנתי את ראשי אל החלון. "אה..אוקיי." לא ייאמן איזה קול יש לו. "את יודעת מתי תבוא לפה עוד פעם דיילת?"הוא שאל בנימוס, כאילו חשש שעוד רגע אחטיף לא סטירה, אולי הייתי עושה את זה. "אממ…לא, היא בטח מסתובבת באגף הבא..אממ.." אני לא טובה בתקשורת, ואני ממש נלחצת כשמישהו שואל אותי שאלות, בגלל זה אני מבריזה מרוב השיעורים, הולכת למחסנים של בי- פייפר, לבקר את פרי,רונלד, סם או אחרים. חוץ משיעור אומנות, המורה לא ממש מדברת איתי, וכך גם לא הילדים אחרים, רק קריאות התפעלות מהעבודה שלי , ואני יחסית טובה בזה.

"אוקיי, תודה. אכפת לך שאני אשב לצידך?-" הוא התכופף ושם יד ליד הפה, ולחש "פשוט הגברת פה נוחרת". צחקתי בפרעות, והוא נרתע. "מ-מצטערת, אני לא שולטת בתגובו-" לא הספקתי לסיים את המשפט והא כבר היה לידי, ממש קרוב. "זה בסדר, אני רגיל להיות מלך הבדיחות". קווין גיחך.
מקרוב, יכולתי להישבע שהוא מלאך מן השמיים, שיערו החום גולש מסודר יפה על ראשו, יש לו מבנה עצמות מרהיב, וסנטרו מוצק וגבוה. יש לו מעט זיפים, שמקנה לו מראה מחוספס וגברי, ולפי הציפיות כנראה שגם יש לו שרירים מתחת לחולצה. אבל לא יכולתי להסתכל לו בעיניים, הם היו עמוקות, מבריקות, מהפנטות. למה הוא ניגש אליי בכלל?
"ו….אממ…מה את-אתה עושה בדרך לאל-איי?"שאלתי בקול רועד.
"את עוד לא ענית על השאלה שלי, אבל אני יכול לנחש, את לא ניראת לי כמו סתם אחת שהולכת להשתזף..לא ניראלי שאת מסוגלת לעשות את זה.." אאוץ', רפרפתי באומץ את עיניי לתוך עיניו, בדרך רואה את עורו השזוף ומבחינה בשרירי הידיים. "אני באתי מאיידהו, מכיר את מפעל בי פייפר, נכון?"
"לא, לא מכיר…זה קשור לדבש?" הוא כיווץ את עיניו, ואני הסתכלתי אליו כאילו נפל מן הירח.
"מז'תומרת לא מכיר? פייפר, אדיוט, זה קשור לנייר, זה מוביל דפים לכל הארץ. " איכשהו הצלחתי להגיד משפט שלם, בהגנה על היקר לי, על מקור השקט והשלווה שעכשיו כל כך רחוק לי.
"מצטער, כנראה שאני לא מסתכל על שמות הדפים.. אז.. תמשיכי בבקשה?" יכולתי להגיד לא, אני לא מכירה אותו, אבל הקול שלו המיס בי כל טיפת התנגדות.
"אני נוסעת לאבא שלי בסנטה ברברה, אמא שלחה אותי לגור אצלו… ו..אני אנסה להשתזף, לא מבטיחה כלום.." הסברתי לו בקול עייף מעט, כי לא רצית לחשוב על הפגישה עם מקס, אבא שלי, או על הבית ספר החדש שלי.
"באמת? אני גר חמש עשרה דקות ממרכז העיר! איזה עולם קטן!" הוא גיחך בצורה מדהימה ונשען לעברי, כאילו התחיל להתעניין בדבריי.
"ממש עולם קטן…"
המטוס החל לנחות, ואני חזרתי למציאות בו אני לבד נגד עולם מלא באנשים שלא לרמה שלי, כמו קווין.