טיפת מזל, טיפת דמעה. פרק 2
כשחזרתי בחושך הביתה אמא כבר נזכרה בקיומי, וערכה איתי שיחה. "רונה, את לא מתאימה לפה ואת יודעת לזה. את לא מצליחה למצוא חברות ושקועה בפנטזיות שלך ונעלמת לכל היום בשטחים מוזנחים בפרברים, מה, מה את עושה שם בכלל תגידי?" לא הבנתי מה היא רוצה ממני, ודי נעלבתי כשהיא הזכירה את המקומות שאני אוהבת, למה היא מרחיקה אותי מכל מה שאני מכירה? " מה את רוצה? הלכתי למחסן לעזור קצת, יש הרבה עבודה עכשיו" .
אמא כיווצה את העיניים שלה והדגישה את הקמטים החדשים שצצו פה ושם. " איזה מחסן לעזאזל ? מה את עושה במחסנים? אני דיברתי עם אבא, הוא ישמח שתבואי אליו, הוא קצת בודד ולך מגיע התחלה חדשה בעיר, את תאהבי את קליפורניה- את תוכלי ללכת כל בוקר לים ויהיה לך איפה לבלות עם חבריך החדשים!". הייתי מאוכזבת ממנה, נכון שאני הבת היחידה שלה, היא בטח הייתה רוצה שיהיה לה מנוחה מהאחים הרועשים איתי ותוכל לקחת אותי לקניות ולרכל. מה שאני אוהבת לעשות זה לחטוב עצים, ולבלות עם רונלד ועוד כמה חברים לעבודה שם. שם אני יושבת בשקט ובמשך שעות מתפעלת מעבודתם, והם מכבדים אותי בקפה שחור מר וחם.
"מקס כבר רשם אותך לבי"ס החדש והכרטיס טיסה הוא למחר. אני אוהבת אותך, ואני רוצה הכי טוב בשבילך רונה , את מבינה את זה, נכון?" היא נתנה לקמטי המצח להרפות, והסיטה את התלתלים החומים שלה הצידה, כדי שאוכל להישען עליה. הלכתי לישון.
בלילה, כשאור הירח מנצנץ בעיגולים קטנים ותכולים, כמו שתמיד אני רואה אותו, חשבתי על זה. ואני לא רוצה בזה אבל אני מוכרחה. עשיתי מספיק צרות לאמא.
את אבא ראיתי לפני חצי שנה למשך שבועיים. אנחנו נפגשים כל שנה באמצע הדרך, ואנחנו מבלים את "החופשה" אצל אבא בבית. בדרך כלל זה חודש במהלך חופשת הקיץ, אך אני ואבא קצת רבנו, אחרי שתפס אותי שותה משקה חריף, לבד. כנראה שלא היה לו אפילו אכפת, אם זה היה במועדון עם חברים, כמו שאר הנערים והנערות, אבל אני השתכרתי באמבטיה הצמודה לחדרי, חצי טובעת במים הקפואים. אבא ממש נבהל ושלח אותי לבית חולים, הרופא שיחרר אותי מיד, ואבא שלי לא יכול לסבול את ההתנהגות שלי, אז שלח אותי כעבור שבועיים חזרה לאמא. מאז , הקשר חזר להיות כמו שתמיד, בעזרת המיילים שאני טורחת פעם בחודש חודשיים לכתוב חזרה למכתביו הרבים. אבי תמיד היה דמות אבהית לא מוצלחת, אחת עם הרבה פוטנציאל אבל מעט ידע, כנראה בגלל שרוב הזמן אמא גידלה אותי לבד, והוא היה בתור האיש שנמצא כדי לנוח מאמא.
התעוררתי לבוקר חיוור, האור הדק שהסתנן לתוך החדר הירקרק היה בצבע עורי, כמעט לבן. הצליל הרגיל של הבוקר צלצל בטון גבוה מתמיד בתוך אוזניי.
אמא הכינה לנו פנקייקים עם רוטב שוקולד סמיך, אכלתי אותו בלי הנאה כלל. היום אני חוזרת לסנטה ברברה השזופה . הלכתי לחדר לארוז את המזוודה היחידה שלי- מספר הפעמים שאני הולכת לקניות מאוד מצומצם, כתוצאה ששום דבר לא מחמיא לגזרה שלי ויקר מאוד.הזמן עבר במהירה והמונית שתביא אותי לשדה התעופה הגיעה. אמא נישקה אותי לשלום, והבטיחה שנדבר כל יום, וגם האחים נפרדו ממני לשלום. ועכשיו, אני טסה מעל השמיים הוורדרדים אל קליפורניה הבהירה.
תגובות (0)