טיסה מספר 143 . טיסה ישירה ללונדון (: פרק 3

פרק 3 :
וואו ! זאת המילה היחידה שעברה לי בראש שאני ודניאל התנתקנו מהנשיקה .
'אממ תקשיב .. אני לא בטוחה שזה מה שהיה אמור לקרות . ' מהההה ? למה לעזאזל אמרתי לו את זה ?:O
'זה לא שיש לי משו נגדך , להפך , אבל .. אני בקושי מכירים ' אויש אני פשוט מטומטמת !
'כן , גמאני חושב ' הוא ענה לי ובעיניים שלו יכולתי לראות בבירור מבט של אכזבה .
הוא הוציא את התיק שלו מתא המטען וגם את התיק שלי .
' תודה .. ואני מצטערת ' אמרתי לו עם חיוך מבולבל תוך כדי שהתקדמתי לכניסה של המטוס .
והוא נשאר לעמוד שם מבולבל , מוטש , ועם חיוך שבא קצת בדיליי אחרי הנשיקה .
האמתי ? גמלי החיוך בדיוק הגיע .
וואו ! הוא יודע לנשק הבחור !!
יצאתי מהמטוס עצרתי שנייה , חשבתי על מה שקרה בטיסה הזאתי , גירדתי את הראש , נשמתי שתי נשימות עמוקות והתקדמתי לעבר המזוודות .
את המזוודה שלי יכולתי לראות מבלי להתאמץ גם מקילומטרים .. היא ורודה כזאתי .
כןכן , אני לא פאקצה או משו , אני פשוט חולה על ורוד ! (ככה אני גם במציאות למי שתוהה )
לקחתי את המזוודה שלי והלכתי לכיוון היציאה .
'אבושששש' צעקתי תוך כדי ריצה אחרי שראיתי אותו .
'נסיכה שלי ! ' הוא פתח את זרועותיו וחיבק אותי כשהגעתי אליהם .
'מה שלום היפה שלי ? וואו איך גדלת שאלוהים יעזור לי ! אני לא מרשה לך ' הוא אמר תוך כדי שהוא בחן אותי בעיניו .
'אויש אבא , ראית אותי רק לפני חודשיים ' אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו 'גם אתה הורדת כמה קילו ' .
'כן אני מנסה לשמור על הגיזרה ' הוא אמר תוך כדי שהוא עושה פוזות מוזרות שאמורות לחקות פוזות של דוגמניות .
'אבא את עושה פאדיחות , בוא נלך הביתה ונמשיך את השיחה משם טוב ? '
'חחחחח אני בעד ' הוא אמר וצחק .
הוא לקח ממני את המזוודה והתקדם לכיוון המכונית שלו , ואני רק הסתכלתי אחורה בתקווה לראות אם אני יכולה לראות אפילו חלק קטן מהגוף/פרצוף של דניאל , אבל תקוותי לשווא .
הלכתי אחרי אבא תוך כדי שאני נאנחת .
אבא הכניס את המזוודה לבגאז' ואני והוא ניכנסנו למושבים הקידמיים של המכונית .
בואו נאמר שלאבא שלי בחיים לא היה חסר כסף . גם לאמא שלי .
להפך , הם אנשים … מכובדים . מאוד . מאוד . (:
'אז איך הייתה הטיסה נסיכה ? ' הוא אמר כשהתחלנו לנסוע .
'טיסה רגילה כזאתי .. יו נואו ' עניתי לו , 'הכרת אנשים חדשים ? ' הוא שאל שובפעם .
'כן , הכרתי מישו שהוא בערך בגיל שלי . הוא ישב לידי בטיסה ' עניתי לו .
'אהה יפה , ואיך הוא ? ' הוא שאל שובפעם .
'חחח נו מה כל השאלות האלה ? אני נודרת לך שלא אנסו אותי שם או קי ? ' עניתי לו וחייכתי בתקווה שהוא לא ישאל עוד שאלות על דניאל .
'סתם , מתעניין בחייה של הבת שלי ' הוא ענה וחייך .
הוצאתי את משקפי השמש שלי מהתיק והרכבתי אותם על ראשי .
הסתכלתי על הדרך עם כל מיני מחשבות שרצות במוחי :
'למה לא לקחתי את מספר הפלאפון שלו ? מעניין מה הוא חשב אחרי הנשיקה ? מעניין מה הוא חושב עכשיו , אני מתגעגעת אליו ! '
והמחשבה האחרונה שהידהדה במוחי שממש קיוויתי שאיכשהו היא תגיע אליו : ' הלוואי שניפגש שובפעם , דניאל מאייר ' .
'תשני מותק , יש לנו נסיעה של שלושתרבעי שעה . את בטח מוטשת .. אבל אל תדאגי , תגיעי הביתה , תעשי מקלחת חמה , נאכל משו ותלכי לישון .' הוא אמר לי וחייך .
חייכתי אליו ועצמתי את עיני יחד עם מחשבות אלה וניסיתי להירדם תוך כדי שקרני השמש החמות מלטפות את עורי .