טיסה לעבר פרק 2

אני כזה מטומטם!
איך שכחתי ממייג'ור?! הייתי צריך להיזהר.
הרי ידעתי שהוא יבוא לשאול אותי על מר דרייק.
אבל כל כך שמחתי לראות אותו שוב. כמו פעם.
אבל בעצם עכשיו זה פעם.
ההווה הזה שבו אני חי כרגע הוא בעצם העבר שלי.
לא. בעצם החיים שלי שאני מכיר הם העתיד.
עכשיו סתם סיבכתי את העניינים. יחד עם החזרה שלי לגיל ההתבגרות חזר לי גם הכשרון לסבך דברים.
אני מודה שטוב לחזור לאני הישן שלי.
בלי חובות ומטלות. רק חברים בילויים וכיף כל היום. היום הראשון לספטמבר. יום הלימודים הראשון.
היום אני מתחיל כיתה י"א. בפעם השנייה.
עוד 3 חודשים אני אהיה בן 34. לא!. אני אהיה בן 17!
אוקיי. אני חושב שצריך לסדר קצת את העניינים.
קוראים לי מארק בראון. אני מהעתיד.
ההווה שלכם זה העבר שלי. ההווה שלי-העתיד שלכם
אבל נכון לעכשיו העבר שלי הוא גם ההווה שלי.
חזרתי בזמן. זה נחמד. אבל הסיבה לכך-נוראית כל כך שהייתי שמח אם היה נמחק לי הזיכרון.
המוח שלי זה מוח של בן 34 בגוף של בן 17.
וזה קשה להפריד בין המחשבות שלי של עכשיו למחשבות של הנער שהייתי. בנוסף לזה- אני יודע מה יקרה לי. כלום לא יכול להפתיע אותי.
ולגבי איסוף מידע על מורים- במקור כשהייתי באמת בן 17 המורים לא עניינו אותי. זה רק עכשיו. כי אני חייב למצוא את המורה הזה ולהציל אותו. המורה הזה מי שלא יהיה-עומד להיהרג בתאונת דרכים בגללי. והבן המשוגע שלו שכעת אמור להיות בן עשרים ירצה לנקום בי. כלום לא ימנע ממנו להשיג את המטרה שלו. גם אם אנשים חפים מפשע יהרגו.
הוא ירגע רק אחרי מותי.