טייגו – פרק 5

…. " מה … מה … "
" ברוך הבא טייגו ." שמעתי קול זר
" מה .. מה קורה פה ? מי אתה ?! איפה אני ?! "
" יותר מדי שאלות , אבל הרבה תשובות . "
" רגע זה בן או בת ? "
" מה זה משנה עכשיו טייגו . "
" זהו זה , זה לא אתה , זאת את ! אבל מי זאת בעצם "את" ? " אמרתי
" את מוכנה להסביר לי מי את ? מה אני עושה פה ? איך הגעתי לפה ?
ולמה אני נמצא בסיטואציה הזאת ? ובכלל מה את רוצה ממני ?! "
" אני לא יכולה לספר הרבה . "
" הקול שלך מוכר לי … אני לא יודע מי את , אבל את מוכנה לספר לי לפחות מה אני עושה פה ?! "
" אני צריכה למנוע ממך להיות בבית הספר , ולכן אתה פה . "
" למה ? למה את צריכה למנוע את זה ממני ? "
" סוכנות Boo . "
" מאיפה את יודעת עליהם ? "
" אני לא יכולה לספר יותר . "
-במצב זה אני בכלוב-
" רגע , רגע אל תלכי ! "
" תחזרי ! חכי בבקשה ! חכי !
לא ! אל תלכי ! "
איך אני הגעתי לפה ! מה האישה הזאת רוצה ממני ?! עכשיו אני מפסיד שעות לימוד ,
וגם ככה עיצבנתי את מר – ג'ונסון . כשאני אחזור אני לא חושב שאני אמשיך ללמוד .

שמעתי צעדים באים אליי , עברו שעתיים והשעה מאוד מאוחרת , אני לא יודע מה אבל כבר
לילה . ואולי לא עברו שעתיים ?
אני לא זוכר הרבה , אבל הייתי אמור להיכנס למעלית בשעה 12 , והכוונה שעה 12 בבוקר ,
זה לא יכול להיות שעברו רק שעתיים וכל כך מאוחר בחוץ …
אני לא זוכר כלום מאז שחזרתי מהפגישה עם מופי ונפלתי לתוך המעלית ,
אני מתאר לעצמי שהרדימו אותי , אחרת הייתי זוכר שעברו יותר משעתיים .
-הצדעים המשיכו-
" מי זה שם ? " שאלתי בבהלה
אין תגובה . הצעדים הלכו והתרחקו , ככל שהם התרחקו ההד נשמע חזק יותר ,
ועם זאת גם הלחיץ יותר .
לפתע ראיתי שהתיק שלי נמצא ליד הקיר , בתוך כלוב , אבל כלוב בלי סורגים … ?
איך ?! אחרת למה הם טרחו לשים כלוב ? סורגים ? סורגים .. סורגים … לייזר !
זהו זה ! לייזר שהעין האנושית לא יכולה לקלוט !
מזל שהקשבתי בשיעורי מדעים …
זרקתי אבן קטנה לתוך הכלוב כדי להיות בטוח , האבן התפוררה לחתיכות שכמעט ולא ראיתי .
אוקי , צריך לחשוב , איך אני אפתח את הכלוב ? הרי בכל כלוב יש מנעול , אז הסתכלתי
על כל הכלוב ובאמת מצאתי את המנעול , אבל זה היה מנעול חשבוני , אני צריך לסדר
את המספרים בסדר מסויים , אבל למה לטרוח ?
כמו שחשבתי , המספרים היו רק המדבקות , ולמדבקות מוצמדים חיישנים .
פשוט החלפתי בין המדבקות וסידרתי אותם בסדר הכי הגיוני שמצאתי :
2 , 4 , 6 , -5,4- 9,7 ….
-ביפ-
מעולה ! עכשיו אני יכול להוציא את התיק שלי ולפתוח את האולטרה Boo , הוא יכול לעזור לי מאוד .
טוב , נראה אם יש משהו שיעזור לי , פתחתי אותו .
נראה מרשים , אבל זה רק התפל , צריך למצוא את העיקר ומהר !
הוא היה מסך מגע , אז לחצתי על הקטגוריה " בגד " , היו שם הרבה בגדים , אבל לא אלה
שאני צריך .
לפתע … "בגד משימה" לחצתי .
" אהההה ! " זרקתי מיד את המכשיר !
מה קרה פה ?!

-בינתיים בבית הספר ללימודים גבוהים-
" מצאתם עוד מידע עליו ?! "
" אנחנו מצטערים אבל לא . "
" אתה לא מבין שתלמיד נעדר פה ?! זה סופו של בית הספר ! מי יודע מה יכול לקרות לו ?
ותאמין לי שהוא לא פתאום נכנס למעלית ונעלם ככה סתם ! "
" אבל אדוני המנהל , לפי התצלומים זה בדיוק המצב … "
" המצב הזה לא מעניין אותי ! אני רוצה לחזור למצב שכל התלמידים לומדים פה , ואין שום הפרעות !
אתה לא מבין את זה ?! אני אחראי על התלמיד הזה ! "
-דפיקה בדלת-
" יבוא ."
"אדוני המנהל … "
" נו יש חדש ? "
" כמו שהתכוונתי לומר , גילינו בהילוך איטי של הצילומים , שחומר בלתי מזוהה יצא מהמעלית ,
אבל יצאו מהמעלית שאריות קטנות שהתאדו במהרה , החומר בצבע ורוד . "
" וזהו ?! "
" סליחה אדו… "
" שום סליחה ! יש פה 3 מסוקים בחוץ , 9 ניידות משטרה וסיירות של שוטרים בתוך בית הספר ,
ואתה נותן לי מידע על חומר בצבע וורוד ?! "
-המנהל יוצא מהחדר-
"סליחה אדוני , לאן אתה יוצא ? "
" לחקור את המידע בעצמי . "
-המנהל מגיע למעלית-
" חכה ! "
" הקול הזה מוכר לי … מי קרא לי ? "
" זאת אני . "
" חאליסי ?! "

-בקרוב פרק 6-