טיול במרכז אמריקה 45
מנואל אנטוניו
נכנסים לישוב גדול וצפוף, שמפגין כלפי חוץ ערבוב סגנונות ורמות חיים. מימין משכנות עוני עלובים על גדות לגונה ואזור מאוד לא מומלץ לתיירים. בהמשך, כיכר וכביש שמתקשה להכיל את שפעת כלי הרכב החדישים המשוטטים עליו. פניה לכיוון השמורה מכניסה אותנו מיד לכביש צר מרוח בשכבה עבה של מלונות ובתי אירוח משני צדיו. הכביש מטפס כמקובל בארץ זו בשיפועים מדהימים וכפיצוי צונח לנפילות מזעזעות. קטעי פרא של צמחיה נדחקים בין המבנים ופורצים החוצה כשערות מבית שחיו של נווד. גילה מאיצה בי להעמיק עד הסוף המר ולא להתעכב באף אחד מבתי המלון ושלטי הקזינו החושפים אל הדרך חזה נוצץ ומזמין. גם לא לאלה המציצים ביתר צניעות כאילו מאחורי גבם. בסוף מתנקזים אל הלולאה המסיימת על חוף הים.
עכשיו היא מותירה לי את הג'וב הלא אפשרי לחפש חניה ויוצאת להריח את הסביבה ולשאוף אווירה. כאשר היא חשה רוויה, חוזרים אחורה ונכנסים בשלוחה הראשונה הפונה אל תוך ההר כדי לבחור מלון. שכבת הציפוי החיצונה היא היקרה ביותר ובעצם כל החדרים תפוסים. השכבה הפנימית יקרה לא פחות ומתעקשת על עקומת מחירים בלתי מתפשרת. ג'יפים תיירותיית ורכבי פאר גודשים את חצרות החניה וחוסמים את הדרך שגם ככה התנערה מאספלט ועטויה רק שכבת עפר לא הדוקה. אפשר להעמיק הלאה לתוך ההר כי מאחורי כל מלון יימצאו תמיד עוד שניים, אבל גילה זקוקה למרכז הענינים. בידידות מזויפת מתחקרים קומץ פקידי קבלה והם מנחים אותנו למבנה, שלכאורה נראה כמו בית מגורים, אלא שזו הגדרה בלתי אפשרית באזור הזה. בחורה צעירה מוליכה את גילה אל מאחורי חלקת המורד התלולה שלה ומצביעה על מבנה רפאים ריק לחלוטין שהוא בית הארחה בן קומה אחת. עם מפתח ביד פותחים בעצמנו ונכנסים לאולם קבלה שעל פי ריחו היה אטום זמן מה וממנו מסתעפים כשישה חדרי אירוח ולכל שניים שירותים. לפנינו הוסטל חדיש שבחדישים, מצויד ומאובזר ברמה גבוהה והמים זורמים וגם חשמל, אבל משום מה מצפה רק לנו. בוחרים באחד החדרים ומתיחדים בשירותים איש עם פינתו המהודרת. באורח פלא זכינו בהוסטל אישי, שבסביבה עמוסת תיירים עד כדי מחנק יארח אותנו בלבד ואולי גם רוח רפאים או שתיים. הג'יפ מטפס בכבדות במעלה סמטה ונכנס בזווית נטיה מסוכנת למגרש, שם הוא חוצה תעלה על גבי קרש הפכפך ומתקרב כמיטב יכולתו לכניסה.
עשינו דרך ארוכה וקשה ואני שופע ליחה מכל הלב וסבור שזכותי לחבוק מיטה אינה מעורערת. גילה עוקרת אותי ביד רמה וחוזרים ללולאת החוף אל שלט מהוה וצריף מט לנפול של מוקד קביעת סיורים בשמורה. גברתן מקומי חולב ממנה דולרים לא מעטים תמורת כרטיס ותביעה להופיע מוקדם בבוקר לפני שאני משוחרר לשוב למיטתי.
בערב, מחושי האווירה של גילה שוב זקוקים לגירוי ושלושתנו, גילה אני והג'יפ חוזרים כל הדרך לכיכר העיירה כדי לגלות שלא מפסידים משהו. שבים משוכנעים ונעצרים בלולאת החוף מתחת לשני בתי קפה שעל גזוזטראות קומה שניה ומוזמנים במאור פנים רב לעלות ולהנות. חיוך גדול מתחלף באכזבה מרה כשמסתבר לבעלים שאיננו מעונינים לא במשקאות חריפים ולא בארוחה מלאה. אנחנו מהווים כדי 40 אחוז מקהל המבלים. אמריקאית מבוגרת מעוכה בתוך בגדים שלא תוכננו להכיל את מלוא היקף בית החזה שלה מתפנקת בפני ברמן צעיר, שדוחס לגרונה משקאות תוך ניצול יתרון הגיל והבדידות. אמריקאי יחידאי מטופל בבקבוקי בירה ושק קליטה הולם מרותק משולחנו למופע חשפנות בטלוויזיה.
עוד משפחה נלכדת מתוך שממת הלילה בעזרת עבותות החיוך המקסימים של בעל הבית השחור ונשפכת סביב שני שולחנות. זה כבר שבט אמריקאים מרווחי מידות והמלצרית הפתינית כולה שיניים וחיוכים, מרחפת סביבם, מנסה להאביסם עד קצה גבול צוארם.
כשאנחנו משלמים בשטר גדול מדי לוקח למלצרית חצי שעה להוציא מהערמה שבכיסו של בעל הבית את העודף המגיע ואנחנו נוטשים את האווירה המסעירה בלי להותיר אף טיפת טיפ שתעשיר את האדון הכריש ונערתו. העגמומיות הכלכלית המצטיירת מתחת לחיוכיהם המאולצים והזיוף המרוח על פרצופם מעניקים תחושה של ביקור בבית מחסה וקשה לי לחגוג כשבעל הבית זעף והמלצרית מרת נפש.
מוקדם בבוקר גילה נוסעת לטיול שלה. המדריך מוליך אותה בלווית עוד זוג צעיר לסיור בן שעה וחצי בשמורה. בעלי החי הבולטים ביותר הן הציפורים. פה ושם מאתרים עצלן תלוי ממרומי ענפים, אבל זאת מצליח לעשות רק המדריך בסיוע טלסקופ נייד. עטלפים תלויים ליבוש בחום היום אי שם בגבהים כך שצבעה של החיה מתמזג עם הסביבה וכמעט בלתי אפשרי להבחין בה. מאחר שהקופים מסוגרים בפינתם, חודר המדריך מבעד לסבך אל השטח המיועד למחייתם והקהילה המקומית, שחשה מאוימת נזעקת משלוותה כדי לגרש את הפולשים בחרפות ואיומים.
היום יום אחרון לשכירות הג'יפ וגילה החליטה לשוב אל חיקה של סן חוזה הבירה. ביציאה מקפוס מבליח לפתע מהצד ניצוץ של חלקת מים וקצה של ספינה ואני פונה שמאלה ונוסע לאורך שכונת פחונים דלה שבדלות. שלדי אדם ושברי אנוש לצד ערמות זבל בלתי פוריות שמגוננות על צריפונים מטים לנפול לא מבשרים טובות למי שמותיר מכונית לחנות בסביבה הזו. עוברים לסמטה הבאה ונכנסים לתוך נמל מקומי על שפת הלגונה ויורדים לראות. ספינת מעבורת חונה ליד הרציף ועדר נוסעים, רובם תלמידי בי"ס ממלאים חדר המתנה. שלט מכריז על מחירי נסיעה זולים להפליא אל שמות לא מוכרים במעלה הלגונה. על פי המפה, הלגונה מתמשכת מתחת לגשר המוזר ההוא ואל תוך היבשת כמו מעי עיוור עוד מספר קילומטרים ויוצרת בתוך כך את נוף השמורה.
מהמזח נישקף לימין קטע חוף פראי של ביצות וצמחי מים, שביניהם רועים המון עופות ים. העוף הבולט כמו בכל מקום הוא השקנאי שלא מפחד משום דבר אפילו ממעקות הספינות שמעניקים לו תצפית מועילה לעומק המים.
תגובות (0)