טיול במרכז אמריקה 30

יום המחרת הוא היום האחרון שלנו בריו דולסה. בשעות הבוקר נשלוק את עורנו במעיין מים חמים ואילו אחה"צ נצא בדרכנו לאנטיגואה בירת המטיילים של גואטמלה. את המזוודות אנו משאירים בדלפק הקבלה עד לשעות הצהריים וגילה מודאגת מאוד שמה ישלח מישהו יד בחפצינו.
המזוודה הראשית שלנו היא תרמיל קנווס משוכלל מצויד בגלגלים וידית נשיאה ונרכס ע"י שני רוכסנים איתנים. היות וכל אחד מהרוכסנים נסגר לכיוון הפוך חיבור שניהם במנעול מונע הכנסת יד. גילה מטמינה במזוודה את המסמכים שאינני נושא עלי ונועלת עליהם במו ידיה את המנעול.
מפליגים למזח ודבר ראשון נגשים לקובה קטנה על אם הדרך, שהיא גם קיוסק משקאות, גם סוכנות נסיעות וגם תחנת אוטובוס בדרך לגואטמלה סיטי, ממש במקום שדרך העפר מהמזח פוגשת בכביש. מזמינים מקום לואן שיוצא בשעה שלוש לאנטיגואה ואז נפנים לעיסוקנו. הולכים רגלית דרך הרחוב הראשי הסואן אל תחנת האוטובוסים. האינדיאנים לימין ולשמאל כבר לא אנשים סתמיים אחרי הסיפורים של נסטור. צעירים מערביים שמסתובבים זרוקים ללא כל פחד ברחוב הראשי עוזרים לשקם במעט את תחושת הבטחון.
עולים לאוטובוס מקומי רווי מקומיים ומוצאים מושב לא תפוס. פעם זה היה אוטובוס דרגה ראשונה והמשענות נעו אחורה וקדימה כרצון הנוסעים. היום הנוסעים מצייתים לכסאות כי מה שירד כבר לא עולה ולהיפך. המושב שלפנינו שכוב באופן קבוע אחורה ומותיר מרווח נשימה צר.
איש זקן גובה את התשלום, עתיק רק במעט יותר מהאוטובוס. נוסעים בדרך צרה עולה ויורדת כמו מניה דפרסיה. העיר נמשכת מעט לתוך הרקע לפני שהבתים האחרונים נעלמים, אבל אינדיאנים ממשיכים לעלות ולרדת. בכל מקום גר מישהו, אם בכפרים או בבית בודד בלב השממה. בשיאה של אחת העליות האוטובוס ממאן להמשיך לזוז. המנוע רוטן בזעף כנגד ידית ההילוכים וזו משחקת ברוגז ולא מאפשרת למהלך ראשון להגיע לכלל בטוי. מישהו מרים מכסה קמור גדול ליד הנהג וצולל פנימה, מגובה ע"י עצות מכל העברים. המהלך הראשון עומד במריו למרות המגע האינטימי ועל כן עוברים לשיטת המקל והגזר. עוזר נהג נוטל בול עץ גדול חתוך אלכסונית ויורד עמו לכביש. הנהג מרעים את המנוע על מנת לתזז אותו להתיק את המכונית ממקומה במהלך שני. עוזר נהג מניח את בול העץ מאחורי הגלגל כדי לסייע בזינוק ולהיות נכון אם יתשוש כוחו של המנוע. האוטו רועד, אבל נכנע ומזדחל במעלה הכביש כשעוזר נהג רץ לצידו משמיע לחשים כמו מהוט שמעודד את פילו. בתחילת מחזור הדפרסיה הבא הנהג מאפשר לבחור לחזור לחיק האוטובוס ושוב נוסעים.
שעה שלימה עולים ויורדים באזור חקלאי נטול אדם ורק בקטעים הגבוהים ביותר שברקע מנפנף לנו הג'ונגל מרחוק בקריצה מיואשת. גילה חוששת, שאנו היחידים הנוסעים למעינות ועל כן מבקשת מעוזר כרטיסן (דרכי כמובן) לדווח לנו היכן לרדת. היא חוזרת על הבקשה פעמיים שלוש בדאגה מוחשית כל כך, עד שהבחור חש חובה להגיע אלינו באופן אישי כדי להשקיט את החששות. הוא מתנשא מעלי כשפיו פעור בחיוך אדיר שחושף מערכת שיניים כשל טורף אדם אמיתי ומבטיח להודיע מיד כשנגיע לתחנה הנכונה. החיוך נותר מתוח על פניו קבוע שם במשך כרבע דקה לפני שהוא דועך ומותיר אותי מזועזע מן היסוד.
שלט פרסום גדל מימדים יחד עם הכרזת הכרטיסן מהווים הוכחה חד משמעית לקיומו של המקום ויחד אתנו יורדים עוד כששה אנשים.
משלמים לאיש מקומי, שהציב שולחן מטבח מתפרק בפתח הגדרה ותובע תשלום עבור המאמץ. הולכים רגלית כרבע שעה לאורך אפיק נחל שמפרנס חורשת עצים דלילה עד שגומרים בבריכה קטנה אליה יורדים במדרגות חצובות בסלע. בטלן נוסף משמיד את הכרטיס שסיפק הבטלן הראשון.
המקום כולו טבע ופרט למדרגות לא נעשה בו שינוי ולא הושקעה עבודה. מפל של מים חמים חצב בריכה בקרקעית הערוץ וגושי סלע דוקרניים שהדרדרו מלמעלה מרפדים את קרקעיתה. מי המפל רותחים ומעלים הבל כשהם פוגעים במי הבריכה ועליך לשחות סביב ולחפש את דרגת החום המתאימה לך ואז לגשש ברגליך כדי לחפש מדרך על הקרקעית. ברוב המקרים לא תימצא תיאום בין חום למקום. רוב המשכשכים המשייטים סביב הם אירופאים פרט לשני זוגות מקומיים. הבעל לבוש בגד ים תקני כמו כולנו, אבל האשה טובלת לבושה בכל בגדיה, עוד תזכורת לקוי דמיון עם החברה הערבית. אתנו באוטובוס הגיעו זוג שבדים מבוגרים, כמרים לוטרניים, שכאמור מנסים לדחוק את רגליה של הכנסיה הקתולית.
אחרי שעה של שחיה ודילוגים על סלעים תת מימיים חלקלקים ודוקרניים מחליטים לצאת מוקדם כדי להספיק לתפוס את האוטובוס החוזר. מקומיים ושבדים כאחד מסכימים, שהמכונית עוברת בסביבות העשרים ל- של כל שעה. מתלבשים בסתר המגבת ויוצאים לצעדה מזורזת למרות שנותר מרווח זמן מספיק. בדרך פוגשים שלישית זרים, שמגיעה מכיוון הפוך ומעוררת חששות. אכן בשער מסתבר, שהאוטובוס החוזר הקדים בחצי שעה את המועד והותיר אותנו להתייבש בחוץ למשך שעה וחצי. השטח נחשב לשמורה ופיסת יער צומחת בתוכו מה שמהווה עילה מספקת למקומיים לקושש ענפים בעזרת המצ'טה, שכל אחד באזור הזה נושא עמו. כולם אגב נעולים מגפיים (סגולה כנגד נחשים) וכלי הרכב שלהם הוא אופניים רגילות שמאולצות לשאת כמויות ענפים מדהימות.
תנועה דלילה מאוד של רכב מנועי ואף כלי רכב אינו נענה לאתגר לקחת אותנו אתו עד שמגיע האוטובוס והוא אותו רכב מעוקר מהלך ראשון שכבר הכרנו.
כדי להנעים את הנסיעה גילה נזכרת, שמרוב חשש למעשי ביזה בהעדרנו היא נעלה את המפתחות של המזוודה הרכה בתוכה. כתחבולה שכנגד חילקתי את המפתחות מראש לשני צרורות נפרדים, אלא שגילה לעולם אינה מוצאת את הצרור שלה בזמינות שתהלום את חוסר הסבלנות שלה. או אז היא מלאימה את שלי ואם אני זוכר לגאול אותו מידיה בתום השימוש הוא מוכן לפעם הבאה. הפעם שכחתי ועל כן בי כמובן האשם. נסטור שש תמיד לעזור מגיע מצויד בפלאייר עז נפש (שלנו כמובן נעול בפנים) ומוריד מעלינו את הבעיה יחד עם הזרוע של הרוכסן. מעתה רק רוכסן אחד משרת במשרה מלאה ואילו עמיתו בפנסיה.
חזרה בריו דולסה ליד קובת סוכנות הנסיעות מגיע הואן שנוסע לאנטיגואה. מתלבשים על השורה הקדמית מבין שלוש שורות ואלינו מצטרפים זוג צעירים מערבי בשורת האמצע וזוג ילדים יפניים מאחור.